שלושה חסידים התגאו בגדולת הרב שלהם.
פתח החסיד הראשון: "פעם אחת נסע הרבי שלנו בכרכרה ולפתע פקדה אותו סערת גשמים אדירה. הרבי שהיה צריך להגיע לעיר הסמוכה הרים את ידיו לאוויר, ומיד, מצידה האחד של הכרכרה הייתה סערת גשמים ומצד שני של הכרכרה הייתה סערת גשמים ובאמצע לא הייתה סערת גשמים.
החסיד השני אמר: "באמת? אז פעם, כשהרבי שלנו נסע בכרכרה שלו ביער, פרצה שרפת ענק והלהבות חסמו את כל הדרך לעיר הסמוכה. הרב הרים את ידיו לאוויר , ומיד, מצד אחד הייתה שריפה ומצד שני הייתה שריפה ובאמצע לא הייתה שריפה".
אמר החסיד השלישי: "פעם, כשהרבי שלנו נסע בכרכרה, השבת עמדה להיכנס והמרחק אל העיר הקרובה היה גדול מאוד. הרבי לא היסס והרים את ידיו , ומיד, מצד אחד הייתה שבת ומצד שני הייתה שבת ובאמצע לא הייתה שבת..."
הערות למחנכים:
יש מי שיבחין בהומור ויש מי שיבחין בעקיצה. כך או כך, אם ניתן לפצל את ים סוף לשניים הרי שבמקרים קיצוניים (כמו עבור שומרי מצוות, הקפדה על שמירת השבת) ניתן למצוא הקלות כך שהרבי יוכל להגיע ליעדו בקלות.
למידע נוסף