טיפול שיאצו בילדים עם תסמונות גנטיות בגן אושה

 

מנהלת הגן היא אשה עם ראש פתוח ונכונות להתנסות בכל דבר שיעזור לילדים "שלה". בעקבות פנייתה לניר, ניר פנה לדבורה ויחד הלכנו לביקור כדי להתרשם ולנסות לשלוח בוגרים שלנו לטפל בילדים, אולם "הצצנו ונפגענו". הילדים כבשו את ליבנו ולקחנו את המשימה על עצמנו. דבורה טיפלה בכיתת הקטנים ואני בגדולים. לאחר שנה וחצי דבורה פרשה ואני מאז מטפלת בשני הגנים. כל אנשי הצוות והסייעים עושים עבודת קודש בטיפול בילדים הפגועים ורואים תוצאות בהרבה מהילדים.

 

התחלתי בגישוש וטעייה, ניסיתי הכל: ספור, משחק, שירים, מלל ומגע. לאחר שלמדתי על מחלתו של כל ילד טיפלתי בכל אחד על פי מצבו. המסקנה העיקרית היא שהמגע נותן ערך מוסף לכל ילד פגוע (לא משנה מה הפגיעה). כל הילדים הגיעו ונענו למגע, גם אם לחלקם לקח יותר זמן מאשר לאחרים, והפיקו רק טוב מהמגע והטיפול. היו הרבה מאד תגובות מפתיעות שלא אני ולא אנשי הצוות ציפינו להם:

 

-  ילדים הושיטו לי יד, גם כאלו שנמענו ממגע וגם פגועי מח שבקושי זזים.

-  כאשר הגעתי לאחר שלושה חודשי חופשה והייתי בטוחה שנשכחתי ואצטרך להתחיל הכל מחדש, נדהמתי לראות איך הילדים זוחלים, הולכים או רצים (כל אחד לפי יכולתו) אלי כאילו נעדרתי רק יום.

-  חלק מהילדים מדברים מעט, חלקם מוציאים רק הברות וכולם מנסים לאמר את שמי: שושי, שושי...

-  ר' וש', בנות ארבע למדו את כל מלות השיר של שיאצו וכאשר אני שכובה על המזרן הן "טיפלו" בי בליווי כל מלות השיר.

-  בתחילה היה טיפול פרטני אך בהמשך הבנתי שטיפול קבוצתי מאפשר לי ולהם מגע יותר קרוב ומקרב. הבאתי מזרן לגן ועליו טיפלתי בהם פרטנית ובקבוצות. במשך הזמן, איך שפרשתי את המזרן ,כולם באו ונקבצו, נשכבו על המזרן וחכו לטיפול, למגע ולשיר. אלו שלא מדברים עשו תנועות בידיים שמבקשות מגע.

-  הארוע המרגש ביותר היה בימים האחרונים לקראת סוף השנה. א'  הוא ילד אוטיסט חלקי שאני מטפלת בו מהגן הצעיר, ילד מקסים שנמנע ממגע, אינו מישר מבט וחי בדרך כלל בעולם משלו. התמדתי לטפל בו ולהתייחס אליו למרות שכמעט ולא זכיתי לתגובה מצידו. כאמור, נכנסתי לגן לפני ימים אחדים וא' עמד לבדו כמטר וחצי ממני ושיחק (שאר הילדים ישבו ואכלו). מבלי שפניתי אליו א' נגש אלי והתחיל לשחק עם העגילים של אוזניי.  פניתי אליו ובקשתי " א', תן את הידיים לשושי" והוא הישיר אלי מבט, חייך, אז נעתר לבקשתי, נשכב על המזרן ושיחקתי איתו. פעם ראשונה שהרגשתי שהילד ממש איתי, יש שכר לעבודה המופלאה ולכח שיש במגע.

 

אני חייבת לציין  שיישמתי את כל מה שלמדתי בתחום השיאצו והמגע אך מעבר לכך עבדתי מתוך אינטואיצה ותחושת בטן שבאו עם הזמן, הנסיון וההכרות עם הילדים. אמליץ בכל פה לבוגרים שלנו להיות מעורבים בפרוייקטים כאלו. זו נתינה לשמה שעושה פלאים ומקבלים בתמורה עשרת מונים. כל ארוע של התקדמות, פידבק ומגע עם ילדים פגועים מרומם את הנפש ומעשיר את הנשמה. כרגיל בנתינה מקבלים הרבה יותר בחזרה.

 

 

 

 

 

לכל המעוניין                                                                                                                                                          28.7.15

 

 

 

שוש אמר עובדת במעון יום שיקומי של עמותת אלווין כשלוש שנים. פעמיים בשבוע נוגעת שוש בגופם ובליבם של הפעוטות השוהים במעון. במעון מבקרים ילדים עם שיתוק מוחין, תסמונת דאון, עיכוב התפתחותי, ותסמונות שונות כמו קנבן, ויליאמס ועוד.

שוש מספרת כי הילדים מחכים לה, יודעים לקרוא בשמה וברגע שרואים אותה מיד נשכבים על המזרן.

 

לדוגמה- כאשר שוש ניגשת לאחת הפעוטות, היא מיד נשכבת על המזרן ומאותתת לשוש. כתגובה, שוש מספרת לה סיפור המסופר במנגינה ותוך כדי עבודה על מרידיאנים, מתיחות, נגיעות ברגליים ומשחקים כמו שיחה על צבעי הבלון והניפוח שלו.

 

בפעילות אחרת יושב פעוט עם הגב לשוש ומדגים אנייה, מרימים ידיים המשמשות כמשוטים.

 

ילדה נוספת אשר בקושי הגיבה, לא הלכה והייתה מופנמת, סירבה בתחילה לשתף פעולה, אך עם הזמן נפתחה ואפשרה עבודה לצורך  שחרור שרירים ברגליים. המטרה הייתה חיזוק הרגליים. תחילה בשכיבה ובהמשך לאט לאט, הצליחה שוש להעמיד אותה בליווי מחיאות כפיים וחיזוקים.

 

בקבוצה עם הילדים ברמת תפקוד סיעודי, אשר פחות נעים במרחב, קיימת שכיחות גבוהה יותר של עצירות.  לפיכך, שוש הדריכה את הצוות כיצד לעסות להם את הבטן עם שמנים, בכל החתלה. הצוות מקפיד ומעסה את הבטן בתנועות מעגליות עם כיוון השעון תוך כדי קיפול הברכיים לפי הנחיותיה.

 

כמו כן, גם בבעיות נשימה הדריכה שוש את הצוות ונתנה טיפים להמשך עבודה במעון. אחד הילדים עם שיתוק מוחין, קיבל משוש טיפול אשר כלל לחיצה על נקודות הרגעה במטרה להפחית מתח ואי שקט. שוש לחצה על קצוות אצבעות הידיים והרגליים והעניקה לפעוט עיסוי בראשו.

 

העבודה עם הילדים נעשתה תוך כדי משחק, שירים, חיבוקים וחיוכים. בבסיס העבודה עומד העיקרון כי הגוף זוכר מגע, הן שלילי והן חיובי. שוש מצליחה להביא את הילדים להתחבר לזיכרון הטוב של המגע.

העבודה עם כל ילד נעה בין 5-10 דקות מתוך תפיסה כי אין להביא אותם אל הסף ומתוך רצון לשמור על חוויה חיובית עבורם.

 

אין ספק כי תרומת השיאצו למעון הינה רבה ומשמעותית ואנו מודים לשוש על תרומתה לילדי המעון, האכפתיות, המקצועיות והאהבה שהעניקה לכולם.

 

 

 

                                                                                                                                                            בברכה, אוסטריונג רבקה 

                                                                                                                                                                               מנהלת מעון יום שיקומי אושה