יין ויאנג ומקור הסמל שלהם ברפואה סינית

יין (Yin ) ויאנג (Yang  = ינג) נחשבים לעמודי התווך ברפואה הסינית. תחת הערך יין ((YIN במילון סיני אנגלי נמצא: הצד המוצל של ההר - הצד המוסתר מעין השמש. ותחת הערך יאנג ((YANG נמצא: הצד המואר של ההר - זה שהשמש מאירה עליו.
מהגדרות מילוניות אלה נגזרים ההבדלים בין היין והיאנג והמשמעויות שלהם.

רבים שמעו על הצמד יין ויאנג, רבים מכירים את הסמל של היין (שמבוטא: YIN) והיאנג אולם מעטים מודעים להגדרה המילונית שלהם, המעניקה להם יחסיות וניגודים: גבר ואישה, יום ולילה. ועוד הפכים וניגודים אחרים. מקורו של היאנג בשמים, והוא שואף לאדמה. ואילו והיין, מקורו באדמה, והוא שואף לשמים. היין והיאנג מנוגדים, משלימים ונמשכים זה אל זה בו זמנית. הקרבה לשמש או המרחק ממנה גוררים אחריהם מכלול של תכונות המאפיינות את עמודי התווך האלה. למשל בחינת המושג חם לעומת קר במונחים של יין ויאנג, תכלול את החם תחת מטריית היאנג - שהרי הוא מואר על ידי השמש, ולכן חם הוא יאנג. כמו כן גבוה לעומת נמוך, בולט לעומת שקוע, שמים לעומת אדמה, אנרגיה לעומת חומר. חשוב לשים לב ליחסיות. אנו מודדים תכונות בהשוואה בין אובייקטים. חם יהיה יין לעומת לוהט ויאנג לעומת חמים או קר.

אם נחשוב על גירוי עורי מסרפד בהשוואה לסרטן בקיבה, נגיע לבחינת המושגים פנימי וחיצוני. הגירוי מהסרפד או העקיצה יהיו חיצוניים, ולכן יאנגים, בעוד שסרטן הקיבה הוא פנימי, מרוחק מהשמש ולכן ייני.
ומה לגבי ראש ורגליים של אדם עומד, מה יין ומה יאנג? הראש יהיה יאנג, כי הוא גבוה וקרוב יותר לשמש.
גבר נקבע כיאנג ואישה כיין. במערב לעתים ההגדרה מקוממת את הנשים. כולם רוצים להיות יאנגים, מאחר שהיאנג מזוהה בטעות עם ה´דברים הטובים´. הגבר לא נקבע כיאנג משום שהוא חם, גבוה, בולט, שמימי ואנרגטי, ואילו האישה לא נקבעה יינית מאחר שהיא קרה, נמוכה, שקועה, אדמתית וחומרית.
הגבר נקבע כיאנג, מאחר והוא הולך ומאבד יאנג (חום ואנרגיה) עם השנים, ויש להוסיף לו יאנג - למשל באמצעות הטיפול המחמם במוקסה שהתפתח בצפון. לגברים צעירים בדרך כלל חם יותר מאשר לנשים צעירות. כשלהן קר הם לבושים בחולצה קצרה ומעדיפים מזגן. אולם עם הגיל, כשנכנסים לאשמורת שלישית, נעשה לגברים קר, ואז רואים אותם עטופים היטב או יושבים ועל ברכיהם שמיכת צמר מחממת. האישה נקבעה כיין, מאחר שהיא מאבדת חומר. בין אם זה דם בווסת או אם זה סידן מהעצמות במחלת האוסטיאופרוזיס. הגבר מאבד יאנג, מאבד חום ונעשה לו קר. האישה מאבדת יין, מאבדת קור ונעשה לה חם - והיא חווה את גלי החום של גיל המעבר.
החשוב הוא שמי שמאבד יאנג, יקבל יאנג, ולכן נקבע כי הגבר הוא יאנג. ואישה היא יין - ולכן היא תקבל טיפול להוספת יין - חומר.

הגדרת התכונות לפי יין ויאנג מהווה בסיס לחשיבה ולרפואה הסינית. אם צריך לתת למישהו יאנג, מחלתו היא חוסר יאנג. זוהי חשיבה פרקטית מאוד. אפשר להסיק שאדם הישן בלילה והוא מכוסה עד מעל לראשו סובל מחסר יאנג. חסר לו חום. הוא נוטה לסבול מקור. ואדם הישן ברגליים חשופות, חם לו. ומי שישן כך שראשו מכוסה ורגליו חשופות - היין והיאנג אצלו מבולבלים מאוד, וזהו סוג של חוסר איזון.

המצב האופטימאלי הוא איזון, או שאיפה לאיזון, בין היין לבין היאנג. ללא התייחסות לקו האיזון לא נוכל לדעת אם מדובר בחוסר יין או בעודף יאנג. הם נראים דומה, ייתכנו סימנים דומים בשני המקרים, אולם הטיפול הוא שונה לגמרי.

מקור הסמל של היין והיאנג
סמל היין והיאנג מוכר גם בשם סמל הטאי צ´י   . מקור המושג טאי צ´י הוא מתוך האי-צ´ינג שהוא ספר התמורות הסיני. ספר פילוסופי זה מתייחס לחוקיות החלה בשינויים בטבע וביקום. הסימן הסיני לספר התמורות הוא: .

הסימן השני מסמל את המילה ספר. הסימן הראשון מתייחס לשינויים. סימן זה:    במקור נכתב כך:  שהוא סמל המתייחס לשמש (היאנג) ולירח (היין). סמלים אילו גם מסמלים מעברים ושינויים ציקליים המאפיינים את הטבע. אילו מהווים בסיס לחוקיות הטבע, גם אם לא תמיד מובנת לאדם.

אמנם קיימות מספר גרסאות למקור הסמל של הטאי צ´י, אך כאן נבחרה הגישה המציגה את הסמל דרך ביטוי של הטבע. דרך ההסתכלות על גרמי השמיים הסינים הגדירו ארבעה כיוונים. כיוון הזריחה במזרח, השקיעה במערב, הצל הקצר ביותר המצביע על השמש בדרום, והצל הארוך ביותר המצביע על השמש בצפון. בלילה כוכב הצפון הצביע על הצפון.
בציור זה אנו רואים כיצד הסינים הקדמונים השתמשו בשעון צל פשוט בגובה 8 רגל הניצב בזווית ישרה. על הקרקע נרשמו מצבי הצל. הסינים חלקו את השנה בת 365 יום (ול 24 חלקים בשנה) הכוללים את ארבע עונות השנה. כל חלק סומן בנקודה על פי הצל של אותו יום. הצל הקצר ביותר היה שייך לשיא הקיץ ואילו הצל הארוך ביותר לשיא החורף. לאחר שחברו כל קו למשנהו נוצר מבנה גיאומטרי המתאים לתמונה להלן.
האזור היותר מואר מייצג את הקיץ והוא האזור המכונה יאנג, ואילו האזור היותר כהה, זה שמכונה יין את החורף. אנו רואים שאין יאנג ללא יין ואין יין ללא יאנג. היאנג נולד מהיין והיין מן היאנג. היין והיאנג מסומלים על ידי צל משום שהצל זז ודינאמי. הסינים הבינו את העולם במונחים מתמשכים דינאמיים.
בתוך הצורות האלו ציירו שני עיגולים המזכירים עיני דג.
העיגול הוא צורה מושלמת ולכן בגיאומטריה הוא נחשב לצורה מאורגנת. פיזיקאלית יותר קשה לפרק צורה עגולה מאשר צורה מצולעת. אבל העולם דינאמי וההווה משתנה כל הזמן . אז יש תנועה ויש דינאמיות. גם אם ההתפרקות אינה מכלה את החומר הרי היא משנה אותו ומפרידה אותו מתוך הישות שאנו בוחנים.

היום שייך ליאנג ומיד לאחר שיאו באמצע היום היין מתחיל להופיע. הלילה שייך ליין אך לאחר אמצע הלילה מתחיל להופיע היאנג. כך בכל שלב ייני טמון הזרע של היאנג ולהפך.
מתוך הספר: שאלות פשוטות פרק 2:
" יין שקט, יאנג אקטיבי. יאנג נותן חיים יין מאפשר להם לצמוח. יאנג משתנה לצ´י ויין משתנה לחומר חי".


למידע נוסף:
מסלול לימודי רפואה סינית בתמורות
לעיון נוסף בנושאים בסיסיים ברפואה הסינית, ניתן ללחוץ כאן: מבוא לרפואה סינית.



חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.