על אשליית העצב ועל מהות החיים

ליצירת קשר עם תמורות לגבי לימודים ונושאים אחרים צרו קשר

העולם הרפואי מכיר בעלייה משמעותית במספר מקרי הדיכאון וההתאבדויות בתקופת החורף. תופעה זו מיוחסת, בין היתר, לשינוי במצב חומרים מסוימים בגוף. ההתמודדות המקובלת היא בעזרת תאורה טובה, צבעים עליזים ושמיכת פוך. אין בדעתי לספק מתכונים להתמודדות עם מצב זה, אלא להציג גישה שונה של הסתכלות, אשר יכולה להואיל כל השנה.

השאלה הראשונה שנשאל היא, האם מה שאנו חושבים הוא מה שאנו רואים באמת? די אם נסתכל בשרטוטים הבאים כדי שנבין, שחלק מתוך מה שאנו רואים מהווה אשליה. אשליות פשוטות כגון אילו המובאות כאן ניתנות לחשיפה במהירות, אך מה בדבר אשליות מורכבות אשר חונכנו לראות אותן מדי יום ולכן אנו לא מעלים אפילו על דעתנו לקחת סרגל (או כלים מורכבים בהרבה) ולחשוף אותן?




ניתן להרחיב הנחה זו (ההוכחות לכך נמצאות בכל ספר או מאמר הדן ב´תפיסה ופסיכופיזיקה´) על קולות שאנו שומעים, תחושות במגע, ריחות ואפילו על רגשות או הבנות פרטיות שאנו מסגלים לעצמנו. חלק מתוך אותם דברים יכולים להיות אשליה שקשה לחשוף את תרמיתה. אם העולם שלנו מורכב מעובדות ומאשליות במעורב, הרי שזכותנו לנסות לחשוף אשליות או לבנות ולצור אשליות אלטרנטיביות שיקלו על החיים.

האם זו ספירלה, או עיגולים נפרדים?


היכן הכתמים שבתוך ההצטלבויות?



אינני מציע תפריט אושר, אלא רק כמה נקודות שיכולות להראות לנו את הדרך לגן עדן של טיפשים (העדיף בהרבה מגיהינום של טיפשי!)

כבר משחר הימים ניסו אנשים לחקור את מקור הסבל בעולם. דתות קמו או נפלו בנסותם להמציא פתרונות לבעיה: אחדות הבטיחו את התגמול על הסבל לעולם הבא (משהו בסגנון תשלם לי בחיים הנוכחיים מליון דולר ואחזיר לך אותם בריבית גבוהה בגלגול הבא), חלקן אף המליצו על סבל והסתגפות. בין לבין צמחו גם כמה פילוסופיות מזרחיות שהעבירו את שאלת הסבל לפסים פרקטיים.

למה אדם סובל? כי הוא איבד משהו שהוא חש אליו משויך (Attached). מקור הסבל על פי התפיסה המזרחית הוא צער הפרידה (= הרכושנות) שלנו כלפי חפצים, אנשים ומשפחה, חלקים מגופינו וזיכרונותינו.

אם לאדם הייתה דירת פאר ובעקבות כשלון בעסקים הוא עובר לדירה צנועה הרי שהוא ירגיש צער רב. לעומת זאת אם אדם שחי בבקתה דלה עובר לדירת מגורים צנועה הוא ירגיש אושר רב. לכאורה אין הבדל בין מצבם האובייקטיבי של השניים, שניהם חיים בדירה דומה. צער הפרידה הוא המבדיל בניהם. ניתן להרחיב דבר זה על בריאותינו. אדם שנולד בריא מאבד את כושר ההליכה של רגל שמאל ועלול לשקוע לדכדוך ותחושת אבדון. אדם שנולד משותק מצליח בעזרת ניתוח מורכב לסגל כושר הליכה לרגל אחת בלבד והנה הוא חש הישגיות ואושר רב. שוב - מצב שני האנשים דומה מבחינה אובייקטיבית, אך שונה משום שהאחד חווה צער פרידה.

צער הפרידה מופיע גם בעת פרידה מזיכרונות (שהיו באמת או שאמצנו אותם) זיכרונות פרידה מאנשים אהובים, מאירועים משמחים או מחוויות שבמבט לאחור נראות לנו משמעותיות. יכולת האדם להפסיק להיות רכושני לגבי חפציו ורגשותיו יכול למנוע הרבה סבל.

אין כאן הכוונה שאדם צריך לעזוב הכול ולהתבודד כמו נזיר. אנו יכולים להמשיך לצבור רכוש (קרי חברים, מעמד כלכלי, ידע, הצלחות וכו´) אך עלינו לסגל לעצמנו הבנה שפרידה מאחד הדברים שלעיל היא מצב מעבר לשלב אחר בחיים ולא אסון. תרגול יום יומי של ´אין דבר´ , של ´כל דבר טוב צריך להסתיים כדי שמשהו טוב אחר יבוא במקומו´ מתחיל בשלבים הראשונים בהעמדת פנים (כלפי עצמך), אבל לאט לאט האשליה שהכול בסדר משתלטת על החיים ודוחקת את האשליה שהכול לא בסדר (והרי אין לנו כלים לדעת מי באמת האשליה).

אני יודע שהדברים נשמעים מעורפלים ולא לכולם מעשיים, חלק מהעקרונות דורשים אימון של חיים שלמים (אבל התוצאות משתלמות). בכל זאת בחרתי לסיים בסיפור זן ידוע על איש שידע לנטרל את אשליית הטוב והרע מחייו:

איש חי בכפר בדלות גדולה. אך ברשותו היה סוס. זה היה כל רכושו.
יום אחד ברח הסוס. באו אנשי הכפר לנחמו. אמר להם האיש: ´אולי זה רע ואולי זה טוב´.
למחרת חזר הסוס עם סוסה. באו אנשי הכפר לברכו. אמר להם: ´אולי זה טוב ואולי זה רע´.
למחרת רכב בנו של האיש על הסוסה, נפל ושבר את רגלו. באו אנשי הכפר לנחמו.
אמר להם: ´אולי זה רע ואולי זה טוב´.
למחרת באו אנשי צבא לגייס את הצעירים למלחמה. לא לקחו את הבן בשל רגלו מהשבורה.
אולי זה טוב ואולי זה רע.

להורדת מצגת שמאפשרת לנו לקחת את החיים בפרופורציות ולהעריך אותם יותר: יש ללחוץ כאן


להפניות
ליצירת קשר איתנו
לעלון המידע המפורט של תמורות
לסיור מודרך עם מצגת על תמורות
למפות הגעה לסניפי תמורות
לעמוד הראשי של אתר תמורות

חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.