הגישה ברפואה הסינית לחולי פרקינסון

תוכן המאמר:

פרקינסון בראייה מערבית:
מבואות וקליניקה
הטיפול התרופתי
דירוג רמת המחלה
אבחנה מבדלת

פרקינסון בראייה סינית:
מבוא ועקרונות טיפול
חלוקה לפי סינדרומים
תיאורית הטראומה המוקדמת
השפעת הדופאמין
הערכה מוקדמת של המטופל
אסטרטגיית טיפול בשיאצו - טווינה

מחלת פרקינסון בראייה מערבית

מבואות וקליניקה:

מבוא:
פרקינסון היא מחלה שתוקפת בעיקר את המערכת המוטורית האוטומטית. בגופינו קיימות שתי מערכות מוטוריות: המערכת המוטורית הרגילה והמערכת האוטומטית. אוטומטיות היא פעולה נרכשת. כך אני יכול ללכת, לרדת במדרגות או לנהוג ובו בזמן לשוחח עם מי שלצידי. פעולה לא אוטומטית דורשת מיקוד וריכוז בפעולה המבוצעת. במשך הזמן פעולה זו עשויה להיהפך לאוטומטית.
חולה פרקינסון שגורר את רגליו, למשל, יכול להפעיל מיקוד וריכוז ולהפעיל את המערכת המוטורית הרצונית. כך, למשך זמן קצר הוא יכול לצעוד בצעדים גדולים יותר, אך משפג הריכוז יחזור ויגרור את רגליו. המערכת המוטורית האוטומטית שנפגעת אצל חולי הפרקינסון נקראת המערכת האקסטרה - פירמידלית. המערכת נפגעת באופן הדרגתי אך הסימנים מופיעים בעקבות הרס של יותר מ 80% מהתאים. בגלל איטיות המחלה לעתים היא מאובחנת בשלב מאוחר יותר. היא יכולה להופיע כפגיעה באחד מצידי הגוף ולהתבטא בשינויים בכתב היד, קושי להתאפר או לצחצח שיניים או רעד ונוקשות קלה.
לאורך שנים חלה התקדמות מתמדת במחלה. קצב ההתקדמות שונה מאדם לאדם אך בעיקרון המחלה פרוגרסיבית ואין ממנה נסיגה או החלמה. גם הטיפולים התרופתיים אינם מרפאים את המחלה אלא ממתנים את תסמיניה.
המחלה מופיעה לרוב בגיל חיים מאוחר, אך לעתים סימניה עלולים להתחיל כבר בעשור החיים הרביעי. שני שליש מהלוקים בה נפגעים משמעותית תוך חמש שנים, אך המחלה עלולה במקרים רבים להמשך 20 שנה או יותר.
ב 10-15% מהמקרים נתן לראות קשר משפחתי.

אבחנה:
האבחנה בעיקרה קלינית, כלומר על ידי תשאול ובדיקה פיזיקאלית. רופא מנוסה יכול לאבחן את המחלה כבר בהסתכלות ראשונית. לאחרונה משלבים מכשיר בשם PET ( Positive Emission Tomography ) שמראה את תפקוד המוח וחילוף החומרים שבו. בעזרת מכשיר זה נתן לראות את הליקוי במערכת המוטורית האוטומטית וללמוד על קיום מחלת הפרקינסון. אך המכשיר יקר והוא נמצא בשלב זה למטרות מחקריות. ייתכן שמכשיר זה יאפשר גילוי המחלה עוד בטרם חל הרס רב של תאים, ובכך להיערך לה ולדחות את הופעת התסמינים.
המאפיינים הפתולוגים כוללים פיגמנטציה של תאים בסובסטנציה ניגרה שבמוח וגרעינים בעלי פיגמנטציה בגזע המוח. כמו כן מופיעים נגעים ציטופלסמיים הנקראים Lewy body בתאים שנותרו. צפיפות התאים של הסובסטנציה ניגרה יורדת מ 425 אלף לפחות מ 100 אלף תאים. נוצר חסר בדופאמין בתאי הסובסטנציה ניגרה – שם הם נוצרים ובקצוות הסינפטיות של סיבי הסובסטנציה ניגרה שבסטריאטום.

סימנים אופייניים:
היפוקינזיה (מיעוט תנועה), רעד במנוחה, ריגידיות (נוקשות), האטת תנועה, פני מסכה, מבט בוהה ללא מצמוץ ומנח רכינה הם הסימנים האופייניים למחלת הפרקינסון. סימן מרכזי מתייחס לחוסר היכולת לארגן יציבה נורמאלית ושיווי משקל לאחר שדוחפים או משנים לך פסיבית את מנח הגוף, תופעה שעלולה להסתיים בנפילה.
קריטריון אבחנתי נוסף הוא תגובה קלינית לתרופת ה L-Dopa .
גם עוצמת הסימנים משתנה ממטופל למטופל. לרוב הסימנים מתחילים באופן אסימטרי ולפעמים ריגידיות היא תופעה שמתחילה רב בשלבים מאוחרים.
חולה הפרקינסון לרוב עייף או מדוכא. המחלה הזו שייכת לקבוצת המחלות הנוירו-דגנרטיביות וניתן למצוא בין החולים גם לא מעט הלוקים בדמנציה על רקע אלצהיימר.

לסיכום: סימנים פרקינסוניים מאפיינים גיל ביניים, ללא היסטוריה משפחתית מובהקת. הסימנים אינם מגיבים לאלכוהול. תדירות הרעד 4-5 Hz . הרעד לרוב מתחיל אסימטרי, בידיים יותר מהרגליים. סימנים כמו ברדיקינזיה (איטיות בתנועה), ריגידיות ויציבות מאפיינים אותו.
סימנים משניים כוללים ריור, איבוד שיווי משקל, טרדיב דיסקינזיה (קושי להתחיל בתנועה), רעד במנוחה, קול מונוטוני היפופוני היפומימי (מיעוט קולי ומיעוט מימיקה).
חזרה לתוכן המאמר

הטיפול התרופתי:

טיפול מניעתי:
הטיפול הראשוני הוא הגנתי. תפקידו למתן ולהאט ככל האפשר את התקדמות המחלה ולדחות ככל האפשר את הטיפול התרופתי בגלל תופעות הלוואי שלו והשפעתו הפוחתת לאורך שנים. היום מקובל לנסות ולנטרל רדיקלים חופשיים הגורמים לנזק ספציפי למערכת המוטורית האוטומטית. ויטמינים כמו E , C ותוספי מזון כמו CoQ10 ותרופה בשם יומקס ניתנות במינונים משתנים. כיום עדיין אין אחידות דעים בין החוקרים לגבי יעילות התוספים והתרופה אך ממצאים מחקריים מרמזים על תועלת ומניעת החמרה של המחלה.

טיפול סימפטומטי ראשוני:
היום מקובל לנסות ולדחות את הטיפול הסימפטומטי ככל שאפשר. הסיבה לכך היא שתרופות אנטי פרקינסוניות בעלות תופעות לוואי לאחר מספר שנים של נטילה. תופעות הלוואי מופיעות בין שלוש לשבע שנים מזמן תחילת הנטילה. לעתים ניתן לדחות את תחילת הטיפול בשנה בחצי. תחילת הטיפול היא החלטה משותפת בין המטופל לבין הרופא. בשלב התחלת הטיפול מקובל לתת תרופות אנטי כולינרגיות כמו ארטן או דקינט או תרופה בשם אמנטדין. תרופות אילו מחזירות את שיווי המשקל הביוכימי במוח וניתן להחזיק את החולה לתקופה תפקודית נוספת של חצי שנה עד שנה וחצי. לרוב, אחרי שנתיים עד שלוש שנים מתעורר הצורך לתת לחולה אל-דופה.

L-Dopa
L-Dopa היא תרופת הבחירה האנטיכולינרגית ההופך במוח (לאחר שחצה את המחסום הדמי מוחי BBB ) לדופאמין ומשלימה את החסרים בדופאמין שבסטריאטום. הדופאמין הוא החומר המתווך (נוירו-טרנזמיטור) בסינפסות של קצות העצבים של המערכת המוטורית האוטונומית. כתוצאה מפגיעה באזור ריכוז הדופאמין יורד ואז מופיעה נוקשות ורעד. Selegiline היא תרופה אשר סוברים שהיא חוסמת אפקט של טוקסין אנדוגני לא מזוהה. את ה L-Dopa נותנים לרוב עם מעכב דקרבוקסילציה (Cinemet ) כדי למנוע את ההרס המהיר של התרופה ולהשהות את השפעתה למשך 6-8 שעות. אותה תרופה במינונים שונים נקראים דופיקר או לבופאר. כל התרופות האילו ניתנות במינון הנמוך ביותר האפשרי.
את התרופה יש לקחת בנפרד מארוחות, ובעיקר מארוחות עתירות חלבון. החלבון מכיל חומצות אמינו שיכולות להתחרות בתרופה בספיגה דרך מערכת העיכול ולהיכנס במקומה דרך המחסום הדמי מוחי ( BBB ). לכן מקובל להניח שבבוקר האפקט של התרופה יעיל ומהיר יותר ואילו אחר הצהריים (כשהקיבה מלאה) היעילות יורדת .
למאמר המפרט על השפעות האל-דופה והמודל האנרגטי סיני שלה, לחץ כאן.


תרופות אגוניסטיות
בנוסף לאל-דופה משתמשים בתרופות אגוניסטיות כמו ברומוקריפטין (פרילק) או פרגוליד וטרופינרול. תרופות אגוניסטיות הן תרופות סינטטיות המחקות את פעולת הדופאמין הטבעי. הן דומות במבנה המולקולארי להן לאל-דופה ומסוגלות להפעיל את תאי העצב במערכת המוטורית אך אינן מתפרקות כמוהו. הן מתחרות על מקומו בסינפסה ולכן נחשבות למעקבים תחרותיים (בדומה למפתח גנבים היכול לפתוח את הדלת אך לא מאפשר למפתח המקורי להיכנס למנעול). תרופות אילו מצמצמות את מינון האל-דופה ובכך מקטינות את תופעות הלוואי שלה. כמו כן השפעתן לא תלויה במזון אותו אנו אוכלים. מאידך, למרות שהתרופות מקטינות ודוחות את תופעות הלוואי של האל-דופה, גם הן, לאורך זמן, גורמות לדיסקינזיות ולתופעות לוואי דומות אחרות.

ניתוחים:
מספר ניתוחים בשלבי מחקר שונים מרמזים על כיוונים חדשים בטיפול במחלה. השתלת תאי עוברים במוח מחזירה אומנם את המוח לפעילות דופאמינרגית טובה אך עדיין לא הצליחו לעכב את התרבות התאים האלו. ניתוח אחר הוא ניתוח סטראוטקטי המנתק אזור מסוים במוח. גם ניתוח זה נמצא בשלב שיפור מתמידים.

תגובות:
חולה המתחיל לראשונה בחייו טיפול תרופתי נהנה מתקופת ´ירח דבש´ טובה הנמשכת שנתיים עד חמש שנים. אחר כך בהדרגה מתחילות להופיע תופעות לוואי בלתי נמנעות. כל חולה עלול לסבול מסיבוכים שונים. במהלך השנים השפעת התרופה נעלמת במשך היום ויש צורך להגדיל מינונים. כמו כן נוצרים מעברים חדים בין מצב פעיל למצב קפוא. סינמט הוא תכשיר אל-דופה המשתחרר לאט והשפעתו ממושכת יותר.
תופעת לוואי ידועה היא הדיסקינזיות. במינון מקסימאלי מופיעות תנועות לא רצוניות הנגרמות עקב פעילות יתר של המערכת המוטורית האוטומטית הלא רצונית. ירידה ברמת התרופה בדם מובילה לירידה ברמת הדיסקינטיות. מעברים אילו מאוד דרמטיים ומובילה למצבים משתנים בין On ל Of . מצב מסובך הוא זה שבו מצב הקיפאון עובר למצב פעילות יתר אחת לכמה דקות ללא קשר לרמת התרופה בדם.

חזרה לתוכן המאמר

דירוג רמת המחלה Hoen ו Yahr :

שלב ראשון:
א – סימנים וסימפטומים בצד גוף אחד בלבד.
ב – סימפטומים מתונים.
ג – אי נוחות ללא הגבלה.
ד – לרוב נוכחות של רעד בגפה אחת.
ה – חברים מבחינים בשינוי יציבה והבעות פנים.

שלב שני:
א – סימנים בילטרלים.
ב – הגבלות מינימליות.
ג – שינויים במנח, יציבה והליכה.

שלב ג:
האטה משמעותית בתנועות גוף.
ב – הפרעות ראשוניות בשיווי משקל בזמן הליכה או עמידה.
ג – הפרעה תפקודית כללית בינונית עד חמורה.

שלב ד:
א - סימנים חמורים.
ב- יכול עדיין ללכת למרות הקושי.
ג – נוקשות וברדיקינזיה.
ד – אינו יכול להסתדר ללא עזרה.
ה – תתכן הפחתה ברעד.

שלב ה:
א - מצב כחקטי (רזון משמעותי).
ב – שיתוק ונכות מלאה.
ג – אינו יכול לעמוד או ללכת.
ד – זקוק לטיפול מתמיד.
חזרה לתוכן המאמר

אבחנה מבדלת:

א – הרעלות ( Mn , CO , ציאניד, מתאנול, MPTP ).
ב – סמים – נוירולפטים, מתוכלופראמיד.
ג – מחלות ניווניות: Progressive Supranuclear Palsy , Shy Drager Disease , Olivopontocerebellar Atrophy , Striato Nigral Degeneration .
ד – דמנציה ראשונית – אלצהיימר, קרוייצפלד ג´קוב.
ה – משפחתי תורשתי – מחלת וילסון, הנטינגטון של הנעורים.
ו – Multiple Infarct State
ז – מחלות בזל גנגליה: אידיופטי, היפופרתיירואידיזם.
ח – לאחר אנצפלופתיה.
ט – טראומה

לחץ כאן להשגת מידע נוסף דרך אתר האינטרנט של עמותת הפרקינסון בישראל

חזרה לתוכן המאמר

מחלת פרקינסון בראייה סינית

מבוא ועקרונות טיפול:

רוח יכולה לגרום למחלות חיצוניות אך יש גם רוח פנימית. הרוח הפנימית נוצרת מרוח חיצונית שחדרה פנימה, או מחום פנימי, חום ורעילות, חום מדומה על רקע חסר יין המעלה את היאנג, מצבי חסר דם, ליחה חמה או סטגנציה שהשתחררה. רוב מצבי הרוח מתייחסים לחוסר יכולתו של הכבד לשלוט נכונה על פיזור הצ´י והקצאת הדם לאזורי הגוף השונים.

הרפואה המערבית מציגה אחידות בטיפולים לחולי הפרקינסון. מחקרים בוחנים השפעת אנטי אוקסידנטים מסוימים על חולי פרקינסון אך התוצאות אינן חד משמעיות. לעתים קיימת השפעה טובה ולעתים אין לצפות בתגובה משמעותית. הרפואה הסינית טוענת שכל טיפול הוא בעל ערך אנרגטי בפני עצמו. כך למשל ויטמין E מלחלח ומזין אך גם עלול להוביל לליחה. מטופלים עם חסר יין יקבלו את התועלת הרבה ביותר מן הויטמין בעוד שאחרים יכולים אפילו להינזק ממנו. קואנזים קיו 10 יותר פועל ברמת הצ´י ולכן במקרים רבים חשוב לשלב אותו עם תוספים שתומכים ביין ובדם, הכל לפי האבחנה, כמובן.
מידע על תוספי מזון והאנרגטיקה שלהם ניתן למצוא כאן

האסטרטגיה הטיפולית כוללת הורדת רוח, הרגעת שן ותיקון המצב הבסיסי. מבחינה טיפולית לטיפול המנואלי יש אפקט חשוב מאוד אם הוא ניתן לאורך זמן ובאינטנסיביות, אך שילוב של דיקור להרגעת רוח וצמחים ותזונה לשיפור המצב הבסיסי חיוניים אף הם.

א – נקודות בחירה עיקריות:
סילוק רוח:
GB20 – Fengqi , LI11 - Quchi , TB5 – Waiguan , GB34 – Yanglingquan , Liv3 – Taichong
Xiaochuanxue - נקודת אקסטרה לשליטה על רעידות. צון וחצי דיסטלית ל Ht3 .
הרגעת שן:
Pc6 – Neiguan , Du26 – Renzhong , SP6 – Sanyinjiao .
Pc6 מזין את הלב, מרגיע שן ומשפר תנועת צ´י ודם.
Du26 פותח את הנקבים, משפר פעילות מוחית ומעיר את השן.
שילוב שתי הנקודות לעיל משפר פעילות לבבית (כיווץ ותפוקת לב) והשפעתה על המוח.
SP6 מזין את הכליות ומחזק את התמצית ומח העצמות.

ב – נקודות מקומיות:
LI10 , St31 , GB31 , St36 , GB34 , St41 . נקודות לשליטה מקומית על הרעד, הגידים והרצועות.
Ht1 , Lu5 , UB40 , LI4 הן נקודות אשר פותחות את המרידיאנים ומשפרות סירקולציה של צ´י ודם. Ht1 , Lu5 ו- LI4 מתאימות לטיפול ברעד של הידיים ובשיתוקים, UB40 מתאימה לטיפול בשיתוק של הרגליים.
GB20 , TW17 , GB12 ו- UB10 הן ארבע נקודות המתאימות לבעיות דיבור או אספירציה של מזון המובילה לזיהומים בדרכי הנשימה.

חזרה לתוכן המאמר

חלוקה לפי סינדרומים:

סינדרומים שכיחים:
חסר צ´י ודם
ליחה חום המעלות רוח
חסר יין בכליות ובכבד

חסר צ´י ודם
מאפיינים קליניים: רעד בגפיים ממושך, מראה גוף ירוד, מבט בוהה, חוסר רצון או יכולת לדבר, נוקשות בעורף, כיווצים בגפיים, קושי בתנועה, הליכה ללא קואורדינציה, סחרחורת, טשטוש ראייה, הזעות, החמרה בתנועה.
בדיקת לשון ודופק: לשון חיוורת, נפוחה עם סימני שיניים, רועדת. דופק חלש.
אסטרטגית הטיפול: חיזוק צ´י ודם: St36 , SP6 , CV4 , Liv8 , לחיזוק צ´י ודם, הזנת הדם והזנת דם הכבד.

חום ליחה מעלים רוח
מאפיינים קליניים: השמנה, מבט בוהה, חוסר רצון לנוע, תחושת מועקה בחזה, פה יבש, הזעה, סחרחורת, כיח צהוב דביק, עורף נוקשה, רעד בגפיים היכול להיעצר רצונית.
בדיקת לשון ודופק: לשון אדומה עם חיפוי צהוב דביק. דופק תילי מהיר.
אסטרטגית הטיפול: סילוק חום וליחה, הורדת רוח. St40 , CV12 , UB20 , SP6 , SP9 , Liv3 לסילוק ליחה, חיזוק טחול וסילוק ליחה והרגעת רוח.

חסר יין בכליות ובכבד
מאפיינים קליניים: גוף רזה, סחרחורת, טיניטוס, אינסומניה, הפרעות חלימה ושינה, כאבי ראש, הזעות ליחה, אי שקט מנטלי, כאבי גב תחתון וברכיים, נימול בכפיים, נוקשות בעורף, רעד של הראש, נשיכת שיניים ורעד בלסת, רעד ממושך בגפיים, כיווצי שרירים בגפיים, סירבול בהליכה, מבט בוהה, זיכרון לקוי.
בדיקת לשון ודופק: לשון דקה אדומה ללא חיפוי ולא סטטית. דופק מהיר חלש או צף וריק.
אסטרטגית הטיפול: הזנת יין, סילוק רוח מהמרידיאנים. CV4 , UB23 , Kid3 , SP6 , UB18 , Liv8 , Liv3 להזנת יין הכליות והכבד ולסילוק רוח הכבד.

חזרה לתוכן המאמר

תיאורית הטראומה המוקדמת בראייה TCM:

המידע הבא מתבסס על ספרה של ג´אניס ואלטון הניתן להורדה במלואו בכתובת האינטרנט:
לחץ כאן
חשוב לציין שאף שאין ביסוס מדעי או אחר למידע זה, הרי שעקרונות הטיפול המוצעים בסופו יעילים ופרקטיים גם אם המודל הנוכחי לא נכון, ויכולים להשתלב עם כל טיפול אחר.

פגיעה קודמת:
ייתכן שחלק ממצבי הפרקינסון נובעים על רקע טראומה (ראה מקרה של קסיוס קליי). על פי הרפואה הסינית טראומה יכולה להחמיר מחלת פרקינסון או לעורר אותה גם אם היא לא אירעה בגולגולת. מוקד הטראומה מוביל להתמרדות צ´י המעורר תהליכי פגיעה גם במוח. במקרים רבים חולי פרקינסון נפגעו בתדירות גבוהה באזור עצמות הקונייפורם והנביקולר שכף הרגל (אזור St42 ). לא בהכרח תמצא הוכחה בהדמיה לכך. הנחת יסוד זו מבוססת על תצפיות של מטפלים בכך שבעת תהליך הטיפול בפרקינסונים נוצר לחץ, רעד או תחושת תנועה בעצמות אילו. ייתכן שהאימפקט לטראומה עדיין צבור באזורים אילו. הסטגנציה בעקבות הטראומות לא פוזרה ולכן מעלה רוח. יש לפזר את האנרגיה הצבורה שם (בעיקר בעזרת טווינה).
אזור זה מתאים בעיקר למרידיאן הקיבה. זרימת הצ´י בו מועטת ולכן נפגעים שרירים, עצבים וכלי דם המלווים את המרידיאן הזה. במשך השנים המטופל מרגיש קור ברגליים, חולשת קרסוליים או ברכיים וחסימה של נקודת St42 . הצ´י מחפש קיצורי דרך דרך מרידיאן הכליות (חיבור של St42 אל Kid6 ). הצ´י מתחיל להתמרד ולעלות מעלה דרך מרידיאן הקיבה או הכליות.

זרימת הצ´י במרידיאנים:
מרידיאן ה GB מתחיל בזווית העין החיצונית ועובר טרנסוורסלית בצידי הראש.
מרידיאן הקיבה מתחיל בחלק האמצעי התחתון של העין וממשיך דרך הפנים, הלסת, הצוואר והגוף אל הרגליים.
מרידיאן המעי הגס מתחיל מכף היד, דרך הצוואר, מצטלב עם הקיבה באזור LI20 שם הוא מסתיים. באזור העיניים בצד הקונטרה לטרלי הוא הופך להיות מרידיאן הקיבה.

כאשר הצ´י עובר הפרעה, מומנטום והתנגדות גורמים לו להתמרד דרך הקיבה בכיוון רטרוגרדי (כיוון חוזר). ההתמרדות ממשיכה דרך St6 שבמנדיבולה. תנועה עודפת רגילה אינה ממשיכה ל St1 אלא מתחברת מ St6 אל St8 המשמשת כשסתום לוויסות עודפים מהקיבה. אלא שאם יש עודפים, עודפים אילו עלולים לעבור למרידיאן ה GV דרך חיבור ל GV26 ו- CV24 . צ´י מתמרד ב GV26 יכול להיות מסוכן לחיים. אם הצ´י של ה GV זורם הפוך הוא עלול לגרום למוות. לכן, בנסיבות אילו, הצ´י עודף של St6 יצטבר ולא ימשיך לSt8 . ההצטברות גורמת ללסת התחתונה לכאבים בחולי הפרקינסון.
אם הצ´י המתמרד משיג את St8 יחול מעבר צ´י אל מרידיאן כיס המרה שיתבטא ברעד ורוח האופייניים למרידיאן זה.

מרידיאן כיס המרה שופע בשיאצו בין השעות 23:00 ל 01:00 בלילה. אם הצ´י המתמרד של הקיבה עובר באופן רציף אל כיס המרה במהלך היום, נמצא שהצ´י בכיס המרה מגיע לשיאו במשך כל היום ולא רק בשעות אילו. תופעה זו מתרחשת בעיקר בצד הפגיעה ברגל.

השפעת כיס המרה על החוצה האחורי:
מרידיאן החוצה האחורי הוא כנראה המרידיאן החשוב בגוף. משם זורם הצ´י אל הראש ומשם מתפתחים סעיפי המרידיאן אל האיברים הפנימיים. סעיף פנימי של המרידיאן מתפצל באזור GV16 ועובר דרך גזע המוח ומשם למרכז המוח אל כיוון המצח ונקודת ה Yin Tang ונקודת ה GV20 . ביין טאנג הצ´י מתחבר למרידיאן ה GV ויורד מהורטקס. זרימה תקינה זו שולטת על פעולות ההכרה ותומכות בפעילות גזע המוח ואזור בו הדופאמין נוצר. כמו כן יש לו השפעה על האונה הפרונטלית במוח המערבת את ההכרה.
בבעלי חוליות רבים ובכללם האדם השינה חיונית לשיקום האזור. מרידיאן כיס המרה מאפשר הורדת פעילות של ה GV ולכן הורדת פעילות מוחית.
המסלול מ GB14 אל GB20 נע במקביל לזרימה של GV אך בכיוונים מנוגדים. זרימת הצ´י מ GB4 דרך GB7 נעה אנכית לאזור הורטקס של ה GV .
במהלך היום האיזון בין המרידיאנים נשמר. בשעה 23:00 , כאשר ה GB בשיאו, נוצר אפקט מעכב על מרידיאן ה GV ועל המוח. הפגיעה בצ´י האחראי על מנוחת המוח והרגעת ההכרה גורמת לנזקים ביוכימיים ונוירולוגים בזמן השינה.
למרות ששינה היא תופעה מורכבת ויכולה להיות מושפעת מרגשות, תזונה וגורמים נוספים, עליית הצ´י ב GB יכולה להיות טריגר חזק להפרעות שינה: ה GV אינו מוריד פעילות נורמאלית של צ´י עד 5-7 בבוקר, שעות של המרידיאן מעי גס (אם כי לא ברור למה ה UB לא מבצע פעולה מעכבת על ה GV דומה בין 3-5 בבוקר). במודל TCM פשוט ובמודל חמש הפאזות נראה כי עודף של כיס המרה והכבד (עץ) משפיע על הלב (אש) וגורם לשן לברוח ממקומו, תופעה המובילה להפרעות שינה.

הנחת תיאוריה זו היא שצ´י מתמרד זורם דרך ה St וה GB-GV . הצ´י עושה מעקף ב GB וגורם למרידיאן ה GB להיות בעודף בצד אחד של הראש במשך היום (צד הפגיעה של הרגל וחסימת ה St ). תופעה זו גורמת לשינויים במוח , איבוד דופאמין ופרקינסון.

השפעת הדופאמין:

דופאמין הוא קטכולמין שפועל על נוירוטרנזמיטורים המאפשרים הפקת הנאה. הוא פרקורסור לסרוטונין ונוראפינפרין וחשוב לפעילות מוטורית. במהלך השינה רמת הדופאמין יורדות תופעה המקבילה למצב בו צ´י ב GV יורד (בהשפעת עלייה בזרימה ב GB ) חלה ירידה ביצור הדופאמין (במהלך השינה).
במחלת פרקינסון הצ´י של ה GB בעודף רק בצד אחד. אך השינוי המשפיעה על ה GV משפיע גם על ה GB בצד הנגדי הבריא של הראש. עליית הצ´י ב GB מונעת כאמור שינה אך מאפשרת מצב טרום שינה של הרפיית שרירים.

במצב לא תקין חלה פגיעה בייצור הדופאמין והנוראפינפרין במוח, תופעה המובילה למצב עירור הכרתי ושליטה על השרירים. בשינה בריאה הדופמין יורד קודם ואחר כך, כשהגוף רגוע, יורדת רמת הנוראפינפרין. במצב מחלה יורדת הסטימולציה על המוח התיכון ואז יורדת רמת הדופאמין. ניוון מתמשך (בגלל חוסר דיפרנציאציה) של תאים מייצרי דופאמין מוביל להפרשת דופאמין לקויה ולמחלת הפרקינסון.

מידע מפורט על האנרגטיקה של הדופאמין ניתן לקרוא כאן
חזרה לתוכן המאמר

הערכה מוקדמת של המטופל ע´י מטפלי שיאצו - טווינה:

לפני הטיפול יש לבצע הערכת מצב מדויקת על מנת לעקוב אחר תוצאות הטיפול. הערכה זו חיונית שכן היא משנה לפרקים את אסטרטגיית הטיפול גם אם האבחנה נותרת כשהייתה. המעקב גם מאפשר למטופל להתרשם מיעילות הטיפול ובכך מעניקה לו יותר מוטיבציה לבצע את התרגילים הניתנים לו בביתו.
את מצב החולה יש להעריך לפי גיליון המידע הקונוונציונלי שלו, לפי התשאול ולפי בדיקה פיזיקאלית וטווחי תנועה.

הערכה מערבית: ניתן לבצע לפי ה Score של Hoen ו Yahr (המוצג במעלה המאמר) ובהסתמך על הערכה נוירולוגית (באם קיימת) לפי UPDRS .
UPDRS = Unified Parkinson Disease Rating Scale הכולל שקלול בין אפס (ללא סימנים) עד 199 נקודות (המצב החמור ביותר) הבוחנות את המצב המנטאלי, ההתנהגותי, מצב הרוח, יכולת העצמאות והנכות והמצב המוטורי.

תשאול: יש לבצע תשאול מדוקדק בכל תחום. סקירת המערכות תינתן בהמשך המחלה והתפתחותה כלים לבחינה מחודשת של אסטרטגית הטיפול.

בדיקה פיזיקאלית: חשוב לתעד את מצב הלשון ככל האפשר (ואפילו לצלם אותה) שכן היא מאוד דינאמית ומשתנה מרגע התחלת המחלה, דרך לקיחת התרופות השונות ועד להופעת תופעות הלוואי. בדיקת בטן תאפשר לנו לעקוב אחר סימני החמרה ולתקן סטגנציות תוך שיפור מערכת העיכול (חיוני ביותר לחולי פרקינסון שכן נטייתם הטבעית לעצירות מובילה להצטברות רעלים ומחמירה את מצבם הקליני עוד יותר). בדיקות כמו דופק, עיניים וכו´ יעשו על ידי מטפלים המיומנים בשיטות אילו.

בדיקת טווחי תנועה: בעזרת מטר בד ומד זווית (או גוינומטר אם יש) ניתן להעריך את טווחי התנועה של הצוואר, הידיים, הרגליים ועמוד השדרה. רצוי לבצע הערכה של טווח תנועה פסיבי ואקטיבי. טווח אקטיבי פירושו שהמטופל מותח את האזור הנבדק ככל שיכול ואז הטווח נמדד (במרחק עם מטר בד או הזווית) מצב זה נקרא גם טווח פיזיולוגי. טווח פסיבי פירושו שהמטפל מותח למקסימום (בזהירות כמובן!) את האזור הנבדק וההבדלים בין המצב האקטיבי לפסיבי מושווה. מצב זה נקרא גם טווח אנטומי.
את המדידות יש לבצע כמעט מדי טיפול (אם כי לא חייבים לבצע את כולן כל פעם) ולעתים קרובות על מנת לעמוד על גידים העוברים קיצור או על מקומות שיש לתת יותר תרגילים לשיפורם.
חזרה לתוכן המאמר

אסטרטגיית טיפול בשיאצו – טווינה לחולי פרקינסון:

כללי:
מתח שרירי רב וגידים מקוצרים (קונטרקטורות) בשילוב עם רעד מצביעים על חסר דם והזנה לגידים ולרצועות עם רוח פנימית. מטרת הטיפול לעבוד הן ברמת השורשים והן ברמת הענפים. עבודה ברמת השורשים תהיה טיפול על פי האבחנה האנרגטית. כלומר פתיחת סטגנציה למי שצריך, חיזוק צ´י ודם וכו´. השיאצו יכול לתרום רבות במצבי סטגנציה, הרגעת רוח, חיזוק צ´י ואפילו קצת דם, אך השיפור במצבי חסר יין מוגבל מאוד ויש לשלב כאן גם צמחים ותזונה.

הטיפול ברמת הענפים כוללת שיפור טווחי תנועה, חיזוק יכולת התנועה והמעבר ממצב למצב, מניעת תופעות כמו עצירות ושיפור מצב הרוח הכללי. יש לציין שטיפול ברמת הענפים משפיע גם על השורשים ולכן חשוב לשלב את שתי האסטרטגיות.

שיטת עבודה במגע:
יש לזכור שאחת הבעיות בפרקינסון היא תופעת ´גלגל שיניים´ כלומר מצב בו הגפה אינה נעה באופן חלק אלא בפעימות, כאילו הייתה נתונה בגלגל שיניים. תופעה זו וטווחי התנועה המקוצרים צריכים לכוון אותנו לעבודה רכה, מתונה וקשובה למטופל. אסור לבצע מתיחה מעבר לטווח האנטומי של המטופל (אך חשוב להגיע לטווח זה). כמו כן חשוב למנוע את הסיוע המודע של המטופל לרוטציות שלנו. כעיקרון, אנו מעוניינים לשפר יכולת אוטומטית ולכן מודעות המטופל לטיפול עלולה להפריע לנו. מצבו הרפוי והנינוח ביותר הוא כלי טיפולי. חלק ממצב זה ניתן לבצע על ידי הקניית תרגילי נשימה והרפיה למטופל במפגשים הראשונים (עד אשר הוא רוכש אותם ומסוגל לבצע אותם לבדו בבית).
חלק אחר משיטת ההסחה היא לבקש מהמטופל להניח יד על בטנו העליונה ולהניע אותה מעלה ומטה. כשהוא מרוכז בפעולה זו הוא מתנתק מהפעולה באזור הנפגע ואז אפשר לעבוד עליו טוב יותר.

הטיפול יכול להתבצע על מיטת טיפולים (על מזרון קשה מאוד להשכיב ולהקים מטופל עם פרקינסון) אבל ניתן לבצע גם טיפולי ביניים בישיבה. הטיפול בישיבה מבוצע מאחורי המטופל על פלג גופו העליון ולפניו על ידי הרמת הרגל והנחת כף הרגל על כרית שמונחת על ברכי המטפל היושב מולו.

הטיפול בשכיבה מבוצע במנח פוסטריורי מהראש לכיוון הרגליים (הורדת יאנג ועודף) ובצד האנטריורי מכפות הרגליים לכיוון הראש (עם כיוון המרידיאנים היינים למעט מרידיאן הקיבה). יש לשאוף להביא את כל המפרקים האפשריים לטווחי תנועה מקסימאליים עם רוטציות כדי למנוע סטגנציות ולשפר זרימת צ´י ודם לגידים ולרצועות שם.

השימוש בנקודות אקופרסורה מבוצע על ידי טכניקת One Finger Rotation המוכרת בטווינה או על ידי לחיצה סיבובית במקום הנקודה (הנעה ופיזור). לשימוש יעיל של נקודות מוכרות יש לבצע את הצעדים הבאים:
א – בחינת יעילות הנקודה: יש לבדוק אם הנקודה מתאימה כנקודת רפלקס. בחינה מתאימה יכולה להיות הגדלת טווח תנועה או הורדת מתח ורעידות: לוחצים על הנקודה ומבקשים שהמטופל יעביר את האזור הנבדק לטווח הפיזיולוגי המקסימאלי שלו. אם חל שיפור הרי שזו נקודה ששווה להתמקד עליה.
ב – נקודות לפי אבחנה: ניתן לטפל גם בנקודות שאין להן תגובת רפלקס מידית אך הן נבחרו על פי האבחנה. נקודות לפיזור רוח וחום יטופלו תוך הנעת המפרק או האזור המטופל. נקודות שיש לחזק יטופלו תוך לחיצה ושהייה במקום במשך מספר נשימות.
ג – טיפול תוך פיזור: למשל רוטציה של האמה תוך לחיצה על LI11 , או רוטציה של הכתף תוך לחיצה על LI15 ו SI9 בו זמנית. דוגמא נוספת: השכבת המטופל על הגב והרעדת GB20 עד שגל הרעד מגיע אל כפות הרגליים. חשוב לזכור בכל התרגילים הללו את עקרון ההסחה של המטופל (כשהוא מרוכז בנשימתו).
ד – שילוב נקודות בטיפול: מעבר על נקודות יבוצע כחלק מהטיפול הכללי בשיאצו / טווינה. כלומר עברנו דרך הגב אז נתמקד בנקודות אסוציאציה רלבנטיות, עברנו דרך כף הרגל אז נתמקד ב Liv3 למשל.
ה – צדי גוף: מומלץ להתחיל בצד הפגוע ולעבור לצד הבריא ולבסוף פעם נוספת בצד הפגוע כדי לתת למטופל אפשרויות השוואה. אם הזמן מוגבל אז התחלת עבודה על הצד הבריא מתאימה יותר.

טיפול מוצע בישיבה:
שלב א - טיפול בכף רגל
מניחים כיסא מול המטופל ומניחים כרית נוחה על הברך שלנו. מבקשים מהמטופל להעלות את הגפה (ראו סעיף ה של בפסקה הדנה בעקרונות הטיפול). מתחילים ברוטציות עדינות ובהמשך משלבים תוך כדי רוטציה נקודות כמו Liv3 או St41 . אחר כך מבצעים טיפול בכיוון זרימת הצ´י במרידיאן הקיבה (שפשוף, לחיצות או גלגול). חלק מן הטיפול יכלול מתיחות של מרידיאן הקיבה ושלפוחית השתן בשיטות הלקוחות מן השיאצו ומעיסוי רפואי תאילנדי.

שלב ב – טיפול בכתפיים ובזרועות
יש לעמוד מאחורי המטופל ולאפשר לראשו להיתמך על ידי גוף המטפל. התחלה כוללת לרוב מגע בכתפי המטופל ולישת הטרפזיוס לשם יצירת אמון עם המטופל. יש לברר איתו בשלב זה אם הוא מעוניין בלחץ משמעותי או רך יותר. ניתן לעבוד על כל זרוע בנפרד תוך שילוב נקודות רפלקס כפי שפורט לעיל. שילוב רוטציות ומתיחות (כמו בעיסוי רפואי תאילנדי) ועבודה תחת הסקפולות תורמת. עבודה על כף היד חיונית ודורשת דגש מיוחד.

שלב ג – טיפול בצוואר, בראש ובפנים
אנו מעבירים רגל אחת במקביל לצד המטופל. רגל אחורית נשארת בניצב לחלק האחורי של כסא המטופל. באופן זה אנו מסוגלים לנוע לפנים ולאחור בלי לכופף את הגו שלנו. עתה, יד אחת תומכת במצח המטופל והיד השנייה לשה את צווארו מאחור מקו הכתפיים ועד קו השיער האחורי. רוטציות עדינות של הצוואר (כאשר המטופל מוסח דרך נשימות בטן) הגדלת טווחים לפנים ולצדדים. בתום טיפול הצוואר עוברים לטיפול קרקפת. כאן שיטת הטיפול הן לחיצות בלבד המכסות את כל שטח הקרקפת. לעבודת פנים יש לדאוג שראש המטופל נח על המטפל וחש את נשימותיו. עבודת הפנים נעשית עם שתי הידיים.
קיימות מספר דרכים אפשריות לסיום הטיפול. קודם הסיום מומלץ לעמוד בפיסוק רחב ולכופף ברכיים (כדי לא לפגוע בגב שלנו). כל כף יד חובקת את צידי ראש המטופל כשהאוזן נחה בין האגודל לשאר האצבעות (וזהירות, זהו תרגיל נפלא אך בלתי נעים לחלוטין אם המטפל מועך את אוזני המטופל). האגודלים נכנסים ל GB20 ואז מבקשים מהמטופל (דמיון מודרך) לדמיין שצווארו הולך ומתארך ובמקביל מנחים את צווארו להתארך. פעולה זו נמשכת דקה ארוכה במהלכה אנו משפרים את זרימת הדם למוח ומקלים על לחץ שרירים וחוליות צוואריות. בסיום תרגיל זה (עליו ניתן לחזור פעמיים) מומלץ להניח את ידינו על עיני המטופל או למתוח בעדינות את הקורוגטור (השריר שמתכווץ בין שתי העיניים) או לבחור בכל דרך הנראית לסיום טיפול.

טיפול מוצע בשכיבה:
שלב א – הכנת המטופל
מסייעים למטופל לשכב על המיטה. השכיבה צריכה להיות על הבטן, אלא שאם המטופל מתקשה, ניתן לבצע את כל הטיפול כשהוא שוכב על הצד. יש להקפיד שהמיטה תהיה רחבה או שצד אחד צמוד לקיר בעוד שבצד השני נמצא המטפל שומר על המטופל מפני נפילה. יש לתמוך בכריות רק במקומות בהן המתיחה אינה מאפשרת הבאה מקסימאלית של האזור הנמתח אל מזרון המיטה.

שלב ב – עבודה פוסטריורית
בעבודה פוסטריורית ניתן להתמקד בנקודות האסוציאציה, במפרקי השכמה, הכתף וכפות הידיים, ברוטציות של הברכיים (אך מומלץ להניח יד תומכת תחת הברך) ובעבודה יסודית על כפות הרגליים. הגישה היא ללכת בעקבות הזרימה של ה UB מלמעלה למטה. עבודת כתפיים יכולה להיעשות לפני ראש המטופל. עבודת שכמות וגב מבוצעת לצידי המטופל ועבודת רגליים בסמוך לשוקיים ולכפות הרגליים שלו.

שלב ג – עבודה אנטריורית
הפיכת המטופל מעט מורכבת ויש להנחות אותו בהפיכה ולשמור על צידיו מפני נפילה. יש לזכור שמטופל בפרקינסון מועד לנפילות הרבה יותר מהממוצע והנזקים והשיקום מורכבים יותר. בעבודה אנטריורית אנו מתחילים מכפות הרגליים. רוטציות של כפות הרגלים מבוצעות בשילוב נקודות רפלקס כפי שנידון לעיל. עבודת שוקיים נעשית בשאיפה עם כיוון המרידיאנים ויש להקפיד על רוטציות ומתיחות של כל מנח מצונאגה אפשרי בשילוב עם טכניקות הלקוחות מעיסוי תאילנדי רפואי. עבודת בטן דורשת שיתוף פעולה של המטופל ויש לשאוף ללמד אותו לבצע עבודה עצמית ככל שניתן. עבודת חזה משלימה את הפעילות הנשימתית ובעבודת ידיים יש לשאוף לכל מנח ומתיחה אפשרית תוך דגש על מרידיאנים כמו מרידיאן הלב והמעי הדק. סיום עבודת ראש נעשה בדומה לנוהל המוצע בישיבה.


טיפול מוצע לפי תיאורית הטראומה המוקדמת:
הערה: הטיפול נעשה בשכיבה ויכול להשתלב בכל טיפול אחר שהוצע לעיל.
א – הסרת החסימה בכף הרגל
פעולה זאת ראשונית אך תיקון המצב אינו מתקן את הפרקינסוניזם אלא עוצר את האטיולוגיה. פעולה זו מטה את הצ´י המתמרד לכיוונו הנכון. הטיפול מתמקד ב St42 באזור המפרק הנביקולרי והקונייפורם האמצעית וזה המקום העיקרי. אפשר לטפל בטווינה באזור עם הפעלת עוצמה.

ב – שיקום זרימת הצ´י דרך הרגל
זרימת הצ´י בין הנקודות St41 ל St42 חשובה. רוב הטיפול בטווינה נעשה עם כיוון המרידיאן.

ג – שיקום זרימת הצ´י מ St6 אל St42
לאחר פתיחת הצ´י בכף הרגל עדיין ישנה פגיעה שממשיכה את הפרעת התמרדות הצ´י של הקיבה. פעולה זו ממשיכה את הקליניקה של המחלה. שיאצו, טווינה וצ´י גונג מסייעים מאוד בפעולה זו.

ד – שיקום זרימת הצ´י בזרועות
מאחר שמרידיאן המעי הגס אינו מעביר צ´י אל הפנים בהצלבה דרך הפילטרום ב GV26 , השלב הבא יהיה שיקום זרימת הצ´י במרידיאן זה. לאחר חסימה בת שנים תתכן חסימה לאורך חלקים מהמרידיאן, בעיקר באזור של LI11, 15 18 . יש לטפל בנקודות אילו.

ה – שיקום הצ´י בפנים
יש לעודד את הצ´י לזרום ל St1 ומשם מטה במורד המרידיאן.

ו – שיקום הקואורדינציה
מרידיאן המעי גס מתחיל בצד אחד של הגוף אך עובר הצטלבות דרך הפילטרום ב GV26 . מכאן שצד שמאל של LI זורם לתוך צד ימין של ה St . בחולי פרקינסון נפגעת ההצלבה בעיקר באזורי הפנים והגפיים ולכן נפגעת הקואורדינציה ומכאן שיש לאזן בין צד שמאל לימין.

7 – איזון שאר חלקי הגוף
אזורי גוף שעברו חסימה שניונית, אף הם אמורים לעבור שיקום. האזורים היותר שכיחים הם מפרק המותן, הכתפיים ועצמות הגולגולת. לפעמים זה מתקשר לחסימות של כיס המרה (למשל המותן).
חזרה לתוכן המאמר

להפניות

למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות ניתן ללחוץ כאן: לימודים בתמורות
להסבר אודות התכנית המשולבת ברפואה סינית (נטורופתיה סינית) ניתן ללחוץ כאן: המסלול המשולב

חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.