אבחנה על פי יציאות ברפואה הסינית והמערבית

התפיסה הסינית מתייחסת לגוף כיחידה אחת. כלומר תקלה במערכת מסוימת יכולה להתבטא במערכות נוספות ושונות. מערכת העיכול משקפת תפיסה זו בצורה ברורה: אותן מערכות אנרגטיות שמפעילות את מערכת העיכול מפעילות את שאר המערכות הפיזיות והמנטליות. לכן ליקויים כרוניים במערכת העיכול יכולים להתבטא גם במישורים אחרים. כך, למשל, אדם עם עצירות על רקע סטגנציה של צ´י (תקיעות של צ´י) יהיה תקוע גם במישורים אחרים בחייו בעוד שמשהו הסובל מחסר צ´י ויציאותיו מתפזרות, גם דפוסי החיים שלו יהיו בלתי מגובשים ומפוזרים כמוהו.
מובן שמדובר בהכללות כיוון שהאבחנה הסינית מתייחסת לאיברים ולא לגוף עצמו, מה שמאפשר עירוב של סימנים ודפוסים. אך כאן נלך על דרך ההכללה:
הערה: בגלל הרגלים מקובלים וטבו, מתקשים לעתים המטפלים לדון בעניין עם מטופליהם. שלא כהרגלנו (?) נקטנו הפעם בלשון מעט ישירה על מנת שהתשאול ישתלשל כראוי והמטפל יגיע להכרעה הנכונה. מה נגיד? מאמר מהת...!

היציאה המושלמת:
זו שבה הקקי באסלה אך ללא סימנים על ניר הטואלט. יציאות כאילו מאפיינות בעלי חיים בטבע אשר טרם קלקלו את קיבתם עם התזונה האנושית. זוהי צואה בעלת צורה שלמה, בלתי מתפזרת, ללא מרקם דביק או מבריק,כמעט ללא ריח, יוצאת במהירות אך לפי הזמנה ואינה מותירה שרידים לא בישבן ולא על דפנות האסלה. אך מעטים זוכים למושלמות כזו ונראה שאותם בני או בנות מזל לא רק חוסכים בניר טואלט אלא גם חסרי דאגות במישורים רבים בחיים.

יציאות רכות במיוחד:
הרפואה המערבית מגדירה שלשול כיציאות בעלות מרקם דליל עד נוזלי עם תדירות גבוהה. הרפואה הסינית. מרקם מתפזר יכול להעיד על חולשת צ´י הטחול וחוסר אחיזה במישורים שונים בחיים. דפוס של קקי מתפזר הוא פיזור במערכות החיים השונות כמו בארגון וסדר יום, סדר בבית, סדר במחשבות. הכל נוזל ומתפזר לכל עבר. אין חשיבה מגובשת ובמצבים קשים במיוחד יש נטייה לשיחה הקופצת מנושא לנושא ללא דבק מקשר.

הריציאה המתפזת:
זוהי יציאה בעלת אופי פלאכשי (באונומטופיה) במיוחד. נתז מהיר של נוזל צהבהב חום משיג את קרקעית האסלה ודפנותיה ולעתים ממהר לחזור אל הישבן. במידה והוא מלווה בריח חריף ובצריבה בפי הטבעת יש להניח שזהו מצב של חום ולחות המחקה תסמונת דיזנטרית חריפה או מצבי מעיים דלקתיים כרוניים. במקרה שהנתז אינו שורף או ריחני במיוחד יש להניח שזהו מצב של חסר צ´י עם קור על רקע חסר יאנג. אם חסר היאנג משמעותי יש לצפות בנוסף לנ´ל גם יציאות עם קריאת התרנגול (או שמע כריעת התרנגול? ). אילו הן יציאות דחופות ביותר הפוקדות את האדם עם שחר ולעתים אף מעירות אותו. במקרים אילו מתחיל מרוץ בין הקקי לאדם המתעורר מי יגיע ראשון: האדם לאסלה או הקקי לתחתונים. המרוץ מרתק שכן יש להניח שאנשים חסרי יאנג אינם מהירים במיוחד. אגב, ליציאה זו יש עוד אספקט ייחודי. מאחר שמדובר בשעת בוקר מאוד מוקדמת ומאחר שמדובר לעתים באסלה קרה במיוחד, אותו אדם שסובל מחסר יאנג מתכווץ מהקור ואז – הפלא ופלא – המרוץ מסתיים בכלום (לפחות לפי שעה).

יציאה דביקה במיוחד:
צואה בעלת מרקם דביק מצביעה לרוב על ליחה במערכת העיכול. הליחה על פי הרפואה הסינית יכולה להתבטא כהפרשת נוזלים צמיגים ודביקים מדופנות המעי, אך גם ממערכות אחרות, לרוב על רקע הליך מטבולי לא תקין של הטחול / לבלב. דפוס של קקי דביק ( sticky kaki ) מתבטא באישיות דביקה תרתי משמע. זהו אדם מסורבל כיוון שהצ´י מתקשה לזרום בחופשיות דרך הליחה המציפה את המרידיאנים, אדם שמנמן אשר שומניו רוטטים ורופסים, פלגמאט בתנועותיו ובהלך חשיבתו, איטי בהבנת בדיחות או חדויות אך לעתים נחמד ברמה סכארינית, נוטף מתיקות ודביקות.

צואה דביקה יכולה להופיע כשלשול, עצירות או שפע של מצבים בניהם. הליחה המדביקה את הצואה יכולה להיות דלילה, מצב שמאפשר לקקי להחליק במהירות עם שפע של כדורים קטנים המזכירים דווקא יציאה של עיזים (פלופ באונומטופיה) אך בניגוד להם, המרקם כאן רך, מבריק ודביק. אפשרות אחרת היא יציאה מהירה במיוחד של בלוק אחיד אחד (או שניים) עם מרקם מבריק ליחתי המצפה אותה. זה היה עשוי להיות נוח אלמלא הגימור הבלתי מושלם של העבודה: במקרים רבים נשארת תחושה של עוד, כלומר לא השלמנו את כל מה שצריך (ולפעמים אפילו יש צדק בעניין ואכן צריך להתיישב כמה רגעים אחר כך עוד פעם). בנוסף, הליך הנקיון אינו מושלם וקיימת תחושה של מריחה ולא של ניגוב. האזור נשאר דביק ומשאיר כתמים על ניר הטואלט ללא קשר לכמות שהייתה בשימוש. רק שטיפה יסודית מאפשרת צמצום הקטסטרופה שנשארת על התחתונים.

סוג אחר של צואה דביקה היא זו הנמרחת על דפנות האסלה ויוצרת גבשושיות קטנות אשר ממאנות להישטף עם המים. בדומה לאנשים דביקים שלא נעים לך לפנות אותם ממך, גם סוג הצואה הזו מתעקשת להשאר דבוקה וקבועה במקומה. הפיתרון הסביר הוא מברשת אלא שלעתים הדביקות מפנה את כוחותיה כנגד המברשת ונצמדת אליה נואשות. הצרה עדיין לא תמה, שכן, במקרים רבים, זהו סוג הקקי שגם אם הצליח להשתחרר בדפנות הוא ימשיך ויצוף על פני המים שוב ושוב לא משנה עד כמה נוריד את גובה מי הכינרת דרך שטיפת האסלה. הליחה נותנת משמעות למושג החרצ´ף, ויש לזכור שמדובר לעתים בתוצרים של אנשים נחמדים למדי...

מצב יותר בעיתי מנקודת ראות של המטופל (אך פחות מנקודת ראות של האסלה) הוא תופעה בשם טנזמוס. דוברי הספרדית שבנינו מכירים את הפתגם: Da vueltas como un perro con ganas de cagar (עושה סיבובים כמו כלב עם חשק לחרבן). כלומר מצב של אזעקת שוא חוזרת. האדם רץ בתמימותו להתרוקן וראו איזה פלא – Nada ! כלום! זו לא עצירות אלא פריסטלטיקה מוגברת המבשרת על יציאה ללא קרדיט. פשוט אין מה להוציא. תופעה זו יכולה לשגע בן אדם אשר בחששו המוצדק רץ מדי רגע לשרותים בלא שיצדיק את ריצתו. זהו מצב של ליחה, לעתים על חומרית (כזו שאין למצוא בה חומר אך התנהגותה והטיפול בה כשל ליחה רגילה). לרוב אין מדובר במצב כרוני אלא בתופעה זמנית על רקע ליחה כרונית, אך סימן כזה מחזק את האבחנה עליה דברנו.

עוד מצב מתסכל הוא הקקי ההולך ובא. זהו קקי עקשן, דביק במיוחד שאינו מוכן לצאת עד תומו. במקרים אילו האדם התמים יושב והנה הוא חש שהנקניקיה מבצבצת ובאה, אך לא – רגע אחרי זה היא חוזרת למקור רחמה החמים כאילו הציצה אל העולם האכזר והעדיפה להשאר בפנים. התחכמות עם קקי כזה מביאה לתוצאות בעייתיות לעתים שכן סגירה פתאומית של פי הטבעת משאירה רק חלק מהנקניקיה בחוץ ואילו החלק האחר יודע עתה להזהר טוב יותר ומעדיף לא לקחת סיכונים ולא לנסות להציץ ולהפגע.

יש לזכור שצואה ליחתית עלולה לבטא גם מחלות שונות. צואה עם ריר מבריק יכולה לרמז על תסמונת המעי הרגיז. צואה בצבע צהוב שומני (סטאטוריאה) יכולה לרמז על בעיית ספיגה של שומנים. מצבים חריגים או כאילו שלא נבדקו באופן מסודר צריכים להיות מופנים לרופא על מנת לשלול בעיות מטבוליות או אחרות.


יציאות עם מזון לא מעוכל:
הכוונה ליציאה רגילה או עם אחת מהפתולוגיות שתוארו לעיל הכוללת גושי מזון לא מעוכל. דוגמא לכך היא תירס שאינו מתעכל בקלות ולכן יש ללעוס אותו היטב, אך בהחלט אפשרי מצב של מזונות נוספים. מצבים אילו משקפים קור במערכת העיכול ובמחמם האמצעי. תפקיד המחמם האמצעי לתאם בין איברי העיכול השונים ולדאוג שיהיה לו חום. בדומה למנוע גם מערכת העיכול והספיגה זקוקה לחום מסוים על מנת לפעול באופן אופטימלי. קור פוגע בתהליכי הטרנספורמציה והספיגה ולכן ישארו חלקי מזון לא מעוכלים. תופעת קור כרוני במערכת העיכול יכולה להצביע על חולשת צ´י ויאנג של הטחול ואפילו של הכליות. אנשים כאילו יטו לחולשת גפיים, חשש מקור והעדפת חום ואם הבעיה קשורה גם לכליות יתכנו מצבים כמו כאבי גב תחתון, חולשת ברכיים, השתנה בלילה ואפילו נטייה לפחדנות.

יציאה עם ריח חריף במיוחד:
לרוב מדובר במצב הכולל חום פנימי אמיתי או מדומה במערכת העיכול. חום כזה יכול להופיע על רקע רעילות או על רקע ליחה מרובה. חלק מהתופעות נקשרות בהיבט קונוונציונלי לתסיסת מזון והתרבות חיידקים המפרישים את גז המתאן הידוע בריחו המשובח. בתפיסה הסינית לליחה בתנאי חום יש נטייה להרקיב וכך יוצא שהאדם משאיר את אותותיו בחדר השירותים גם אם כל יציאתו נשטפה כראוי. הוספת חומר מבוסם לשרותים לרוב מעצימה את המחנק. יש האומרים שהדלקת גפרור בשירותים יכולה להסוות חלק מהריח אך הסיכון בפיצוץ עלול להיות גדול מדי...
נשאלת גם השאלה מה קורה מבחינה אנרגטית לאנשים שסופגים את הריח. כיוון שהנחת היסוד היא שלריחות יש השפעה אנרגטית על הגוף סביר להניח שריח כזה ישפיע בהתאם לדפוס של האדם הנכנס: אם הצ´י שלו מאוזן יש להניח שהוא יסיים את תפקידו בחדר השירותים ויוותר על הירהורי נפש או התעדכנות בעיתון היומי. יעשה את מעשיו ויצא בזריזות. אחרים יתנגשו בהדף הריח ויבחרו לוותר על תוכניותיהם המקוריות, מנגנון שמועד אצל הסובלים מעצירות או כאילו שנוהגים לדחות תכניות כל אימת שנתקלים במכשלה פשוטה. כך או כך, יש לזכור שאנשים היוצאים משרותים כאילו מרגישים נבוכים על לא עוול בכפם שכן הם חוששים שעתה יחשבו שהם אילו שהשאירו חותמות מרשימות אילו. בעניין זה סביר להניח שהם צודקים שכן כל מי שיצא משם יאשם גם אם הנימוס יחייב לא לדבר על כך.

קושי ביציאה:
קושי ביציאה מתקשר לרוב לעצירות. אך לא בהכרח הצואה יבשה. לעתים היא דביקה מדי ולכן מסרבת לצאת. לעתים הצואה בסדר אך האדם אינו מצליח לשחרר את השריר הטבעתי המתבקש ולכן היציאה נדחית. לעתים זו הזנחה ותזמון גרוע כך שהצואה מספיקה להתייבש. מצבים אחרים מתקשרים לתופעות סטגנציה נפשית כגון סלידה משרותים זרים, קור באסלה, מחשבות על עניינים לא רלוונטים וקמצנות (עד כדי קושי לוותר על משהו שאתה כבר לא צריך...).

צואה רכה שמתקשה לצאת:
למעט הפקק החיצוני, אם הצואה יוצאת פעם במספר ימים אך אופיה רך ומרקמה קרמי קטיפתי יש להניח שמדובר במצב של ליחה דביקה אשר אינה מאפשרת את היציאה. מצבים כאילו מתאימים לעתים לאנשים עם תסמונת דאון (אשר מוגדרים ברפואה הסינית כליחתיים), אך יתכן מצב של חסר צ´י (בעיקר בריאות) אשר משפיע על חולשת המעי הגס ולכן פוגע בפריסטלטיקה ובדחיפת הצואה קדימה. זהו מצב האופייני בקשישים או באנשים הממעטים לבצע כל פעילות גופנית או באנשים שעברו הרדמה כללית ואשר צ´י הריאות שותק להם באופן זמני. תרגילי נשימה במטופלים אילו ומעט עיסוי בטן עשויים לעשות את הפלא היומי להרגל נכון ופשוט.

צואה יבשה שמתקשה לצאת:
צואה יבשה מדי מתאימה למצבי חום, חסר יין, יובש או חסר דם. מצבים אילו מובילים ליובש הרקמות המלחלחות את הצואה ולכן לקושי המלווה לעתים בצריבה, פציעה ואפילו דימום. תחושת הכאב עלולה להיות חריפה ולעתים, בשל נפח הצואה שהצטבר והתחושה הבלתי נעימה שבאזור פי הטבעת, היא מתאפיינת בתחושה של צירי לידה ויציאת התינוק. התחושה לאחר ההתרוקנות היא של רווחה שמתגלה כזמנית בלבד, שכן לא רק שהתופעה חוזרת על עצמה מדי מספר ימים אלא שבמשך הזמן מופיעה באזור רקמה פגועה כמו פיסורה או טחורים. אלא שבטרם מספיקים ללקק את הפצעים (לא תרתי משמע, אני מקווה) שוב מתפתחת עצירות וחוזר חלילה.

רוב מצבי הקושי בהתרוקנות מאפיינים סטגנציה. הסטגנציה יכולה להיות מקומית על רקע פצע אקוטי או קרש אסלה קר במיוחד, אך יכולה לאפיין את הבן אדם. סטגנציה יכולה להתלוות לכל אחד מהתופעות שהוזכרו לעיל והיא תתבטא בגם ברמה הקלינית וגם הנפשית. אנשים אילו נוטים לסבול מכאב חד וממוקד, לעתים כאבי ראש מגרנוטיים או כאבי פרקים, או בעיות טרום וויסתיות ואחרות. כל אילו מתגמדים לעומת העקשנות של אותו אדם סטגננטי אשר אינו מוכן לזוז מדעותיו. גם קמצנות היא אופי סטגננטי באשר האדם מתקשה לוותר אל מה שיש לו או מה שלא נחוץ לו ולזרום קדימה, כך שכל פעם שאתם נתקלים בטיפוס קמצן תזכרו על מה הוא מתקשה לוותר ותחייכו ברחמים.

מידע לא רפואי אך משעשע בהחלט ניתן למצוא במאמרו של מר מוסטאץ´.

נספח: צואה חריגה בהיבט מערבי

אבחנה מבדלת לשלשול ממושך:
כעיקרון שלשול כרוני יכול לנבוע על רקע מחלת מעיים דלקתית, תסמונת המעי הרגיז או דיברטיקוליטיס (מחלת סעיף). תופעות אפשריות נוספות כוללות נטילת יתר של תרופות משלשלות, ספיגת גלוטן לקויה (במחלת הצליאק), דלקת כרונית של הלבלב, דיזנטריה, איידס, פעילות יתר של בלוטת התריס, חוסר בחלבון או תסמונת שלאחר כריתת קיבה. תופעות נדירות כוללות תסמונת קרצינואידית, כולרה וטיפוס.

צואה ירוקה:
בתינוקות שלא נגמלו או שניזונים מחלב אם וגילם מתחת לשבועעים הצואה יכולה להיות גם נוזלית מדי. בתינוקות הגדולים יותר, בתינוקות הניזונים מבקבוק או במבוגרים זה יכול לכוון לזהום בדרכי העיכול.

צואה עם הפרשת חומר אדום או קרישי:
בתינוקות זה יכול לרמז על התפשלות המעי. זוהי הפרעה מסוכנת בה המעי מחליק אל תוך עצמו כמו שרוול (או אנטנה מקופלץ). המצב מלווה גם בבכי בלתי נשלט ונחשב למצב חרום רפואי. מצבי דימום בצואה נדירים יחסית אצל ילדים אך יכולים לנבוע על רקע פצע באזור פי הטבעת. פצע זה שכיח בילדים עם עצירות אך יש לשלול סיבות אחרות. שלשול דמי יכול לרמז על בעית דיזנטריה או דלקת של רירית המעי, תופעות הדורשות התערבות דחופה אצל רופא.
במבוגרים דימום יכול להצביע על עצירות קשה המובילה לפיסורה, טחורים או פצע מקומי. אך דימום לאורך זמן (לרבות דם סמוי בצואה) יכול להצביע על מחלת מעיים דלקתית או גידול סרטני או כיב באזור מסוים ולכן יש לפנות לייעוץ רפואי בהקדם.

צואה בהירה מדי:
לאחר זיהום הצואה יכולה להיות בהירה למשך מספר ימים. אם הילד מרגיש טוב ניתן להמתין אך אם התופעה נמשכת יותר משבוע או שהילד נראה חולה יש לפנות להתייעצות רפואית. צואה צהובה יכולה גם לכוון לזיהום נגיפי בכבד המתבטא כצהבת. סוג אחר של בעיה יכול להיות ספיגת שומנים לקויה. במקרה זה הצואה צפה על המים ובעלת ריח רע במיוחד.

כמה עובדות על יציאות וגזים
• אורך המעי: אורך המעי הדק הוא כ- 6.7 מטרים, בעוד שהמעי הגס מגיע למטר וחצי. אצל סוס לעומת זאת, מגיעים המעיים לאורך של 27 מטרים.
• חיידקים טובים: המעיים שלנו מכילים כ-400 סוגים שונים של חיידקים, רבים מהם נחשבים לחיידקים טובים הנחוצים לפעילות תקינה של מערכת העיכול.
• תדירות יציאות: תדירות היציאות אצל אנשים בריאים נעה בין שלוש פעמים ביממה לשלוש פעמים בשבוע. באופן כללי מוגדרת עצירות כאי העברת צואה במשך שלושה ימים או יותר. זה כמובן בראייה מערבית כי מנקודת ראות סינית צריך שתהיה יציאה 1-2 ביום, אחרת זו עצירות.
• תפקיד התוספתן: התוספתן (אפנדיקס) הוא מבנה גלילי קטן ומאורך המחובר לחלק הראשון של המעי הגס. אצל בני האדם אין לו תפקיד ברור, אולם הוא נוטה להפוך דלקתי, מצב הקרוי אפנדיציטיס. היום סוברים שיש לו תפקיד במערכת החיסון (כמו לשקדים).
• אווירה עכורה: נפיחה ממוצעת מורכבת מ-59% חנקן, 21% מימן 9% דו תחמוצת הפחמן, 7% מתאן ו-4% חמצן. המרכיב המסריח שבנפיחה הוא גז מימן גופריתי. תזונה עשירה בגופרית, תביא לנפיחויות בעלות ריח יותר דומיננטי. בין המזונות הללו: מוצרי חלב, ביצים, כרוב ושעועית.
• בליעת אוויר: מרבית הגזים במעיים נוצרים מבליעת אוויר (ארופאגיה) בשל דיבור בזמן אכילה, פיהוק ושתיית משקאות מוגזים.
• פליטת פי: מרבית האנשים פולטים נפיחות כ- 14 פעמים ביממה שהם כחצי ליטר גז. בניגוד למיתוס, נשים אינן משחררות גזים פחות מגברים. טמפרטורת הנפיחה מגיעה ל-37 מעלות צלזיוס בזמן הבעירה. הפלוץ הממוצע מגיע למהירות של כ-3 מטרים בשניה שהם קצת יותר מ- 10 קמ´ש.
• השפעת ניקוטין: מעשנים מכירים את התופעה לפיה לאחר עישון קיימת פעילות מעיים. הסיבה היא שניקוטין מגרה קולטים שונים במערכת העצבים המגרים את התכווצות המעיים. גם לקפה יש השפעה משלשלת, אם כי בכמויות גדולות מידי האפקט הוא הפוך ועלול לגרום לעצירות. יש הסוברים שאפקט הסיגריה פסיכולוגי ואחרים מייחסים את הנושא להפעלת שרירים טבעתיים מלמעלה המפעילים את אילו שלמטה.
• לא תמיד צף: חלק מהיציאות צפות על פני מים, אחרות שוקעות. הסיבה תלויה בריכוז הגזים הטבועים בגוש הצואה. ככל שהריכוז גבוה יותר, כך גוש הצואה יצוף. גורמים נוספים הקשורים לציפה מתייחסים לכמות הסיבים (שנוטים לצוף) או כמות השומנים שלא התפרקה בצואה (סטאטוריאה) במקרים של הפרעות ספיגה.
• כל צבעי הקשת: הצואה לא חייבת תמיד להיות חומה. הצבע החום נובע משילוב של פיגמנט בשם בילירובין המשוחרר מכיס המרה, יחד עם ברזל. עם זאת, הצואה עלולה להיות שחורה בשל דימום בוושט בקיבה או במעי הדק, ירוקה בשל מיץ מרה שלא התעכל במעיים או אצל תינוקות שרק התחילו לינוק, אדומה בשל דימום במעיים או בשל טחורים מדממים, צהובה בשל מחלה הגורמת לעליית הפיגמנט בילירובין בדם, או אפורה בשל מחלות כרוניות שונות.


קישורים למאמרים בנושאי אבחנה:

למאמר על אבחנה לפי נפיחות (יש להציג במסך מלא ועם רמקולים)
למאמר על אבחנה לפי דופק
למאמר על אבחנה לפי לשון
למאמר הסוקר שיטות אבחנה למטפל בשיאצו

למידע נוסף:
מסלול לימודי רפואה משלימה בתמורות.
מסלול לימודי רפואה סינית בתמורות.

חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.
ניתן לשכפל ולהעביר חומר זה לכל גורם ובלבד שיצוין במפורש המקור וכתובת האתר.