לפעמים בא לנו לעשות הקבלות בין דברים שונים. הקרבה מחברת אותנו ונותנת לנו נוחות ואולי אף מחזקת אמונה בדרך מסוימת. הניסיון לחבר את היהדות עם התפיסה הפילוסופית המזרחית הוא מוטיב שחוזר על עצמו (בעיקר בקרב אילו שחזרו בתשובה ועוסקים ברפואה סינית). הפעם בחרנו להציג זוויות שונות מתוך מגילת אסתר בזווית סינית. הגישה קצת היסטורית ופחות דתית, אבל הרי זה רק הוגן לגבי ספר המציג את היהודי הגלותי ´במיטבו´ ואינו מזכיר ולו פעם אחת את אלוהים.
הרקע לסיפור פורים מתרחש במאה החמישית לפני הספירה בימי שלטונו של המלך אחשורוש המולך על הממלכה הפרסית. באותם ימים זו הייתה האימפריה הגדולה של העולם העתיק (למעט הממלכה הסינית שלא הייתה מוכרת לאותו אזור בעולם). השליטים הפרסים של אותם ימים הנהיגו מדיניות סובלנית כלפי העמים הכבושים ואפשרו להם לקיים את דתם. ביהודה יושבים באותה עת שבי ציון שהגיעו ארצה לאחר הכרזת כורש וזמן קצר אחר כך יעלו לארץ עזרא ונחמיה ויבנו את הבית השני. מרדכי היהודי הוא מן הסתם עוד יהודי מתבולל שהתבסס והתעשר במקום. אפשר לצפות ממנו מקסימום לתרומה כספית עבור תנועה הציונית המתחדשת, בטח לא עלייה...
´
ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה´
א´ , א´ מגילת אסתר
מעמד מלך פרס לעומת מעמד קיסר סין
מעניין לציין שהמקום היחידי במגילה שהמלך אחשורוש אינו מצוין בתוארו: ´המלך´ הוא בפסוק הפתיחה. ניתן להניח שבשלב זה סמכויות המלך אינן מבוססות עדיין ולכן הסופר המקראי מרשה לעצמו לכנות את המלך בשמו בלבד. גם העובדה שהמשתה למלך התרחש רק בשנתו השלישית למלוכה מרמז על כך שלקח לאחשורוש זמן מסוים לבסס את ממלכתו.
קיסר סין, לפחות באופן רשמי, מקבל את סמכותו מרגע היותו קיסר. כיוון שקיסרות היא צו שמיים הרי שכל עוד אין בנמצא משהו אחר היושב על כס שלטונו, זהו הקיסר האבסולוטי, מלך ממלכה עצומה ומפוארת. התפיסה הקונפוציונית היא תפיסה היררכית התופסת את הקיסר בתור שליט על, אך גם כזה הניזון מכוח הנתינים. לכן תפקידו (לפחות בעיניים מסורתיות) לדאוג לרווחת העם כולו. בעוד שסיני פשוט צריך לדאוג למשפחתו הרי שקיסר סין צריך לדאוג להאכיל אין סוף פיות...
בדרך דומה התייצבה התפיסה הרפואית הסינית סביב איבר אחד המשמש כקיסר: הלב. הלב שולט על כל האיברים האחרים ומחלה בו תפגע בכל שאר הגוף. אך אם יפגעו הנתינים הרי שגם הקיסר ינזק, ולכן קיימת תלות הדדית בין שני הצדדים.
נראה שאחשורוש לא כל כך התעמק בצרות העם. הוא יותר עסק במשתאות ארוכי טווח והפגנת עושרו ועוצמתו.ה אך יכול להיות שמשתה שנמשך חודשים דווקא ייצב את הממלכה והווה מרכיב חשוב במבנה ההיררכי שלה. דווקא אי התערבותו של אחשורוש בחיי הממלכה (לפחות עד שהמן נכנס לתמונה) השפיע על פרס והקולוניות שלה טוב מכל מסגרת ידועה אחרת: מלכות פרס הייתה ידועה בטולרנטיות שלה כלפי דתות שונות ובתקופתה חלה הצהרת כורש המאפשרת הקמת המקדש מחדש.
אבל זה כבר שייך לנושא הבא:
´
ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עמם ואת דתי המלך אינם עושים ולמשך אין שווה להניחם´
ג´ , ח´ מגילת אסתר
מעמד הזר בסין (שנאת הזר) מול מעמד הזר בפרס?
דווקא מלכות פרס הייתה ידועה במוכנות שלה לקבל את הזר ואת השונה. בתקופתה יהודים (כמו מרדכי) הגיעו לשער המלך, מקום שרק לבעלי השפעה היה ניתן להגיע, ולא מעט יהודים גם התבוללו בקרב העם (כפי שניתן להסיק מהשמות אסתר ומרדכי המייצגים את האלה איסתר והאל מרדוך המקומיים).
הסינים אינם סבלניים כלפי זרים. יחד עם זאת, ההיסטוריה רצופת המלחמות שלהם אינה כוללת השמדת עמים אלא הטמעתם. כך הם עשו למונגולים שפלשו אליהם ובמקום לשלוט הפכו להיות סינים וכך הם עשו לטיבטים שעוברים הטמעה כפויה בתוכם. יש להניח ששלטונות סין לא היו מאפשרים הקמת מקדש ליהודים כדוגמת מה שקרא בהצהרת כורש כיוון שהם רואים כל דת כדבר שלילי. בעיני הסינים היהודים הם עם חרוץ, חכם ויודע לעשות כסף, אלא שתכונות אילו נחשבות (בניגוד למערב) כתכונות ראויות להוקרה ולכן הסינים מעריכים מאוד את היהודים ואינם לוקים בנגע האנטישמיות.
היום הסובלנות כלפי זרים גדולה יותר כיוון שסין נפתחה למערב וכיוון שלגבי הסינים, כל אדם מערבי הוא אדם עם פוטנציאל לעסקים ולהבאת כסף. בעבר המערבי והזר נחשבו לברברים (ולעתים במידה רבה של צדק). נראה אפוא שלחיות בימי אחשורוש היה נוח ונעים יותר, ועובדה, רק מעט יהודים הסכימו לעזוב את פרס ולחזור לישראל.
´
עשה משתה לכל שריו ועבדיו...בהראותו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאה יום´ א´ , ד´,
מגילת אסתר
כיצד חגגו בסין ובפרס, מעמד המסיבות והמשתים?
מסיבות הן עניין עתיק למדי שלרוב שעשע את החוגגים ואת מארגניהם. בפרס מסיבה באותה עת הייתה משתה, ללמדנו שחוקי האלכוהול הנוקשים של אירן עוד לא היו תקפים. המסיבות היו של גברים בלבד והנשים שהופיעו שם שמשו רק כקישוט או ככיבוד. קצת לפני כן הכנענים ומעט אחרי כן הרומאים ידעו לחגוג באכילה בהמית ובאורגיות נפלאות. אך שום עדות אינה מגיעה למספר הימים המדהים: 180 יום! שישה חודשים בהם המלך מתנזר ממלכתו, מניהול תקין של שלטון ודואג להשאיר את עצמו ואת נתינו בשכרות מתמדת. רק תחשבו איזה הנג אובר הייתה למלכות פרס.
הסינים ידעו ויודעים לחגוג. גם במסיבות הסיניות האלכוהול זורם כמים, אך הדגש לרוב הוא על אסתטיקה ופאר. הקישוטים רבים, בהם פנסים ודרקונים, המון ניר צבעוני, מסכות ראוותניות וזיקוקי דינור. כן, הסינים אמנם המציאו את אבק השרפה לפני האנגלים, אך הפסידו כיוון שלא ידעו להשתמש בחומרי הנפץ כדי לפוצץ בני אדם אלא כדי לשמח לבבות. לפעמיים המסיבה נמשכת זמן רב, אך מדובר בשמחות הנמדדות בימים ולא בחודשים. מעניין לציין שהמסיבות והאירועים הסינים מתאפיינים במאכלים מיוחדים לכל טקס וכמו אצלנו, בראש השנה למשל, הם מחפשים דברים ממולאים ועגולים.
לסיכום, גם הסינים וגם הפרסים ידעו לחגוג כמו שצריך. היהודים של אותה עת אולי חגגו יותר באיפוק ובנימוס, ואולי זו הסיבה שלא הפכנו מעולם לדת המונית...
´
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש´
א´ , ט´ , מגילת אסתר
´
וביום השביעי, כטוב לב המלך ביין אמר... להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות...´
א´ , יא´ , מגילת אסתר
´
ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך...ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו´
א´ , יב´ , מגילת אסתר
מה היה מעמד האישה בסין ובפרס?
נראה שושתי היא דמות הפמיניסטית הראשונה במקרא. היא מארגנת במקביל למלך משתה נשים משלה. היא מכונה המלכה ושתי (בשום מקום אחר לא אוזכר כינוי מכובד כזה בתנ´ך) ולא פחות ולא יותר, היא מרשה לעצמה לסרב לפקודת המלך לעני כל המוזמנים המכובדים. מה גרם לה לסכן במידה כזו את חייה? האם הפקודה להופיע בפני המלך בכתר (ויש המפרשים רק בכתר) כה משפילה ששווה לסכן את החיים עבורה?
ושתי נאלצת לוותר על המלכות. לא ידוע באיזו דרך היא מסיימת את חייה אך הברירות כנראה לא רבות. המלך מחליט בעצת שריו לסלק אותה פן ´יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן´ ועל כן הוצע חוק מלך כי ´כל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן´.
נראה שמעמד האישה הסינית לא שפר. בעבר, ולמעשה עד היום ברוב הפריפריה הסינית, האישה הייתה צריכה להיות אשת ארבע הסגולות: חסודה, בעלת דיבור נאות (לשתוק כשלא מבקשים), חרוצה (כלומר עובדת קשה) ויפה. ואם לא די בכך הרי היה עליה לקיים את שלוש הצייתנויות: לציית לאביה, לציית לבעל, לציית לבן. הסינים ידעו לקיים מנהג ברברי ומזעזע של קשירת רגליים ועיוותן לסיניות (אך גם כאן יש להודות שזה היה מנהג של נשות האצולה והוא הושרש על ידי הנשים עצמן כדי לשאת חן בעיני הגברים). נקודת האור כביכול היא הרפואה הסינית המקפידה לא רק על בריאות האישה אלא גם על רווחתה הנפשית, אם כי יש להניח שחלק מזה נעשה לא לשם שמיים אלא כדי לשמר את כוח העבודה.
ברחבי סין הולדת בת היא אסון. הסיבה לא נעוצה רק בעובדה שמדובר בת. מקובל שבת הולכת בעקבות בעלה. כלומר משפחה שיש לה הזכות להוליד ילד אחד בלבד, ואותו נולד הוא בת, נשארת ללא תמיכה וללא ילדים בעת זקנה. הילדים, מהווים את תכנית הפנסיה הכי חשובה לסינים. ללא בנים הזיקנה בודדה, קשה ואיומה.
בתמונה המצורפת נתן לראות אידיאוגרמה עתיקה המתארת את האישה כורעת ומשתחווה, אידיאוגרמה מתקדמת יותר התפתחה לחצי כריעה ואילו עתה, בסין המודרנית, האישה מסומנת עם צעד קדימה מה שבהחלט נותן תקווה להמשך.
´
הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר´
ב´ , ז´ מגילת אסתר
הטלת פור – גורל, ומשמעותו בתפיסה הסינית מול היהודית
השיטה הפרסית המקובלת לקביעת מועד מתאים לביצוע משימות כללה הטלת פור. אבן פור הייתה קוביה עשויה מטין שהוטלה במקדש, בתוך קערה רחבה ועמוקה. הטלת פור הייתה מקובלת לצורך קבלת החלטות שונות כמו יציאה למלחמה, מינוי שרים, חלוקת רווחים ועוד. השיטה מתבססת על האמונה שלכל מעשה יש זמן ומקום מתאים. בניגוד ליוונים וליהודים, הפנייה כאן הייתה לגורל ולא לאלים (אף שהטלת פור הוזכרה גם במקרא מספר פעמים, אך זו תמיד נשלטה על ידי האלוהים ולא על ידי יד הגורל).
הסינים פתחו פילוסופיה מעמיקה בתחום. תפיסתם האת הגורל היא לא תפיסה פסיבית (כדוגמת הדטרמיניזם היווני) אלא תפיסה דינאמית המבוססת על ההנחה שלא ניתן לחצות את אותו נהר באותו מקום פעמיים. באופן דומה מתנהגים הזמן והמקום.
צ´יאנג מינג הוא מנדט השמיים שהקיסר קיבל כדי לשלוט. מינג-יין הוא הגורל. בתפיסה הסינית אם אתה מחובר לצ´י של השמיים והאדמה תוכל להשפיע על הגורל, או למלא את הייעוד. אנו מוצאים חיזויים שונים על שריונות של צב ועצמות. בשלב מאוחר יותר חובר ספר האי-צ´ינג - ספר התמורות – שבעזרתו התבססה התפיסה שבאמצעות התחברות לפעולות המתרחשות ברגע מסוים ניתן לחזות בסבירות גבוהה את המהלך שלהם בהמשך. השימוש בחיזוי העתיד השתלב יפה בפוליטיקה, כלכלה וצבא של סין.
´
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרא מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה... וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים´
ד´ , א´ , מגילת אסתר
מנהגי אבלות בסין וביהדות הגולה – קריעת בגדים ולבישת שק אפר
היהודים מצטיינים במנהגי אבלות. אולי משם צמחה תרבות הגוואלט שלנו. עם זאת יש לציין שההיסטוריה שלנו חרוטה באירועים של השמדה המונית, גלות, חורבן ומוות. לא שעמים אחרים לא חוו זאת, אלא שאנחנו שרדנו כדי לספר. תרבות האבל כבר הייתה ידועה בימי אחשורוש. צום אפיין תהליך של הטהרות הנפש (כמו יום כיפור) אך גם בקשה להצלה (כדוגמת דויד הצם למען הצלת בנו). כאשר היהודי מאבד אדם קרוב עליו לקרוע קרע בבגדו וללבוש שק ואפר. אך פעולה זו אפיינה גם מצב של אבל לאומי או כאשר סכנת מוות מתרחשת ובאה.
קריעת בגדים אמנם אין בסין אבל בעבר הייתה אדרת עם כובע מיוחד העשויים מקנווס שהיווה חומר לשקים למטרות אבלות. היום לבישת השק התחלפה בבגדי בז´ או בגדים לבנים. בכתבים הקלאסיים יש חוקים יש שלוש שנות אבלות על האב (מה שההורים השקיעו בך עד שגדלת להיות מעט עצמאי), לשון במקום שונה ואסור להם לאכול בשר בתחילת האבל. ישנים על מחצלת. מנהגים אילו מזכירים את השבעה המקובלת ביהדות ואת שנת האבל בה אין לקיים שמחות. בדומה ליהודים גם לסינים אסור להתחתן או לשמוח בזמן אבל.
לסיכום
אין ספק שההשוואה בין מנהגי פורים שחלו אצל הפרסים והיהודים למנהגים סינים בעבר ובהווה הם עניין קצת מאולץ שעיקרו כתיבת מאמר זה. אבל פעם בשנה אנו חוגגים את זה שמתבולל בארץ כל האפשרויות מנחה את דודניתו היקרה להסתיר את יהדותה ולעמוד למבחן המלך לצורך נישואי תערובת. פעם בשנה אנו חוגגים שמכל הבתולות (מאות!) שהמלך בחן בעקביות מדי לילה אסתר הצליחה להקסים אותו יותר מכל. פעם בשנה אנו חוגגים את חוצפתו של מרדכי שנזכר להיות יהודי גאה ובכך סיבך אותנו עם אחד המלכים היותר נוחים לתרבויות הכבושות וסיכן את כל עמו. פעם בשנה אנו חוגגים את חיסולם של יותר משבעים וחמש אלף פרסים בידי היהודים בחג הכי חילוני והכי משמח שיכול להיות...
למידע נוסף:
מסלול
לימודי רפואה סינית בתמורות
חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot