רפואה סינית וחנוכה? חג האור, היאנג והיין (לא רק ברפואה הסינית)

חנוכה - חג האור, היאנג והיין

אנו רגילים להכיר בחנוכה את ניצחון המעטים מול הרבים, את נס פח השמן ועצמאות ישראל בעידן החשמונאים. בחנוכה אנו לא זוכרים לחגוג את שפע האירועים שליוו את ימי המכבים: מריבות ובגידות של יהודים באחיהם, מתייוונים וצדוקים מול עם ישראל הנאנק בגזרות, איסור על קיום מצוות מחד ומילה כפויה מאידך, תככים ושחיטות. מתוך כל אילו בחרנו להדגיש סמל אחד: האור.
כיום, יותר מכל, חג החנוכה מצטיין בצבעיו העליזים, באור הנרות המפזז, בשפע שירים, סביבונים ושלל מנהגים משמינים ביותר.

מה מקורם של אחדים ממנהגים אילו? כיצד הם מהווים חלק מהמיתוס הלאומי בן זמננו. ומה בכלל עושה מאמר כזה באתר תמורות? על כך בהמשך הכתבה.

קודם שנציג מספר מנהגים מהחג, ומספר השלכות הנוגעות ליין וליאנג ולרפואה הסינית, נסקור בקיצור את השתלשלות האירועים לפני מעט יותר משלושת אלפים שנה.


ראשית הדבר
בשנת 3408 לבריאת העולם (לפי התפיסה היהודית), שנת 656 לפני הספירה, נברה הבית השני. חמש שנים אח´כ עלה עזרא הסופר מבבל וכינס 120 חכמים מבני דורו להקמת הכנסת הגדולה. אילו תקנו תקנות חשובות וקבעו את סדרי התפילות. עזרא גם היה הנביא האחרון ואחריו פסקה הנבואה בישראל. במקומם באו התנאים ובראשם שמעון הצדיק.

התקופה היוונית (מוקדון)
בימים של תחילת בית שני הייתה פרס מדינה חזקה ששלטה גם על יוון. בראש יוון עולה מלך המאחד את יוון ויוצא לשחרור יוון מפרס. הוא נהרג ובנו בן העשרים - אלכסנדר מוקדון - ממשיך את משימתו, מביס את הצבא הפרסי, כל זאת שש שנים לפני פטירתו של עזרא. כמה חדשים לאחר פטירת עזרא הוא כובש את מצריים וכן את ערי החוף בישראל ומאפשר לשמעון הצדיק להמשיך בעבודתו בבית המקדש, ובו זמנית מאפשר לשומרונים להקים מקדש משלהם בהר גריזים.
גישתו של אלכסנדר פלורליסטית ולכן אין הוא נלחם בדתות הקיימות. מאידך, חופש הדת הוא עניין טקטי, ומתוך מגמה להפיץ את התרבות ההלניסטית הוא מיישב יוונים בכל המקומות הנכבשים. כמה שנים אחרי כן אלכסנדר מוקדון מורעל והוא רק בן 32. מתחילה מלחמת ירושה וארבעה מפקדים מחלקים בניהם את האימפריה. על סוריה שולט סלבקוס. על מצרים שולט תלמי הפולש ליהודה ולוקח בשבי 120 אלף יהודים. חלקם נמכר לעבדים.

התקופה המצרית (תלמי)
ישראל עומדת בפני קשיים רבים. בדרום מצרים שולטת באכזריות. בערי החוף יוונים מפיצים את תרבותם. בהרי השומרון השומרונים טוענים להיותם היהודים המקוריים. שמעון הצדיק מנסה לשמור על העם מכל ההשפעות הזרות ובעיקר מקדיש שגמילות חסדים היא העיקר המבחין בנינו לשאר העמים. כאשר הוא נפטר באים יורשיו (אנטיגנוס ואלעזר ואחריו מנשה ויוסי בן יוחנן). אלא שאז פורצת בישראל כת חדשה:

לאנטיגנוס יש תלמיד בשם צדוק שמפתח תפיסה לפיה יש לקיים רק את התורה בכתב (היום מניחים רבים שהוא בכלל היה כופר). הצדוקים הממשיכים את דרכו משמשים בידי המצרים כגובי מיסים ולכן מתעשרים ומביאים את העם לשיאי עוני גדולים. גם כאשר כובש מלך סוריה את יהודה מהמצרים (155 שנה אחרי עזרא, שנת 501 לפנה´ס) ומבטל חלק מן הגזרות, פקיד צדוקי בכיר מציע לו גביית מיסים מוגברת מתוך אוצרות בית המקדש. המלך נחשב לידידותי ליהודים, אלא שלרוע המזל הוא מת ואת מקומו תופס אחיו אנטיוכוס.

התקופה הסורית (אנטיוכוס)
אנטיוכוס נחשב לאיש מוזר ורבים הסיפורים על שיגעונותיו. כמובן שמרוב שנאה אליו אין לדעת עד כמה המוזרות הזו היתה מיתוס שהופץ בידי שונאיו. כך או כך, הוא ממנה יהודי מתייוון בשם יאסון לכוהן גדול. יאסון בונה מקומות תרבות יוונים כמו אצטדיון למשחקים, ליד הר הבית. במסגרת המשחקים היה מקובל להקריב קורבנות לאלים היוונים. בהשפעת המשחקים שנעשו בעירום מוחלט חדלו יהודים רבים לבצע את ברית המילה.
עם זאת, יאסון התנגד להכנסת העבודה הזרה לשטח ירושלים. מקוריו שלו, מנלאוס, הלך לסוריה לשלם מיסים והציע לאנטיוכוס מיסים גבוהים יותר. בתמורה, מינה אותו אנטיוכוס לכוהן במקום יאסון שנאלץ לברוח. כדי לשלם את המיסים גנב מנלאוס חלק מאוצרות המקדש.

בעקבות כישלון של הסורים נגד המצרים (למעשה, היוונים נגד היוונים) התמרדו היהודים והוכרעו על ידי אנטיוכוס תוך טבח רב של תושבי ירושלים. אנטיוכוס שהבין שאינו יכול להגדיל את ממלכתו, החליט לחזק את אחיזת שלטונו ביהודה. הוא הבין שחוסר היציבות בממלכתו היא בגלל שהיהודים לא קבלו את התרבות היוונית (בניגוד לכל שאר העמים שעשו זאת בקלות רבה). הוא פלש לירושלים, הרג רבים ובזז את מנורת הזהב של בית המקדש.

לאחר שהכה את תושבי ירושלים פרסם גזרות חדשות (211 שנים לאחר עזרא, 445 לפנה´ס) . הוא אוסר על קיום טכסים יהודים, על ברית מילה, שמירת שבת ועבודת בית המקדש. הוא פולש לבית המקדש ומורה להציב שם פסל ענק של זאוס ולהקריב חיות טמאות (למעט הדיוק ההיסטורי, יש לציין שחוקרים סוברים שכל זאת נעשה רק לאחר מרידה ואי תשלום מיסים ולא מסיבות דתיות אידיאולוגיות). באותה תקופה ידועים מעשי זוועה רבים הכוללים כריתת לשונות, טיגון אנשים חיים (אבל לא מזה התפתח המנהג לטגן בחנוכה), השלכת תינוקות מהחומה, ובניהם הסיפור המפורסם על חנה ושבעת בניה.

ראשית מרד החשמונאים:
בחלק ממסע הכפייה הדתית של אנטיוכוס, מגיע חיל צבא יווני לכפר בשם מודיעין. שם הוא מנסה לאלץ את מתיתיהו לעלות לבמה ולהקריב קורבן לאלילי יוון. אלא שמתיתיהו שולף חרב קטנה שהוסתרה בבגדיו ומחסר את המתייוון והקצין היווני שהיו במקום. שאר בניו מסיימים את עבודתו ומחסלים את חיל הצבא הקטן שהיה שם. האות למרד ניתן ורבים הולכים אחרי מתיתיהו ובניו תחת הקריאה המפורסמת: ´מי לה´ אלי´.

במשך תקופה הצבא מזנב ביוונים, לוקח את נשקם ומתחזק. לאחר תקופה של מלחמת גרילה הם צריכים להתמודד עם צבא סורי שבא לדכא את המרידה. שפע של פעולות שגויות של הצבא הסורי (שלימים כונו יוונים) וגישה אסטרטגית מוצלחת של יהודה המקבי (נושא המקבת), בנו השלישי של מתיתיהו, מובילים לניצחון מזהיר וגירוש צבא אנטיוכוס מהאזור. יש לציין שצבא אנטיוכוס נחלש רבות באותה עת משום שניהל מלחמה נגד הפרסים שהתמרדו והפסיקו לשלם לו מיסים, כך שניצול הזמן היה לטובת המשפחה החשמונאית. מנהו העצום של ניקנור, שר הצבא של אל אנטיוכוס (65,000 איש) מוצא עצמו מובס מול עשרת אלפי החיילים של יהודה. אנטיוכוס מוצא את מותו בנסיגה מול הצבא הפרסי (למעשה, מאחר שהוא היה ידוע כשמן מאוד, הוא נפל מהכרכרה ופצעיו הזדהמו. בהמשך הוא מת מנמק קשה לאחר ייסורים רבים) המתמרד והמרד היהודי מוכתר בהצלחה.

עצמאות ישראל:
החשמונאים נכנסים לירושלים ונתקלים במקדש הרוס ומזוהם. הם מתחילים לטהר אותו תוך סילוק וניתוץ פסלים, פינוי אבני המקדש שטומאו והחלפתם באחרות. יותר מ 230 שנה אחרי הקמת המקדש על ידי עולי בבל, נחנך מזבח חדש. במקום המנורה שנבזזה (ולבטח זהבה הותך) הם מציבים מנורת קנים פשוטה מברזל ומבדיל ומבקשים להצית בה אור בעזרת שמן ששימש את המקדש. אלא שהם מוצאים רק פח שמן קטן בעוד שהכנת שמן חדש או הבאתו מרחוק אמורה להימשך שמונה ימים.
בכ´ה בכסלו, לאחר סיום העבודה, הם מחליטים להדליק את נרות המנורה במקדש, אפילו ליום אחד. אלא, כך לפי המסופר, מתרחש נס והשמן מספיק לשמונה ימים, עד שאספקת שמן חדשה מגיעה למקום.

נס זה, בצד חנוכת בית המקדש, מופץ בקרב הקהילות היהודיות במצריים ובבבל. שנה אחרי כן מחליט בית דין של החשמונאים להנציח את הניצחון הזה ולחגוג מדי שנה במשך שמונה ימים את הנס. למעשה החג נועד להנציח את ניצחון הרוחניות של ישראל על פני גזרות השמד, אלא שלימים שכחו רבים את משמעות החג האמיתית, והמשיכו לחגוג רק את הניצחון הפיזי על הפולש והשחרור מהשעבוד (למען האמיתות ההיסטורית, חוקרים שונים טוענים שהמאבק לא היה דתי אלא על ענייני שליטה ומיסים). ב 2146 השנים האחרונות (נכון לשנת תשס´ח) חוגגים היהודים את ימי החנוכה.

הקשר בין תקופת החשמונאים לימינו:
חשוב לזכור שחלק לא קטן מהצרות על עם ישראל באו בשל חמדנות של בני עמנו. מלחמות פנימיות וניסיון לשלוט (על ידי הגעה לכהונה שהייתה המשרה הפוליטית הרמה בימים ההם) הובילו למרד.
ראוי גם לזכור, שעל פי ממצאים היסטוריים, היוונים לא נהגו לכפות את דתם על עמים אחרים, אך השפעתם הייתה לבטח גדולה במקומות רבים (בעיקר בקרב האצולה).
האם המרד היה על רקע כפייה דתית מצד היוונים או על רקע תככים פוליטיים פנימיים בין היהודים? אולי לא נדע זאת לעולם. אך מכל הנ´ל השתמרו לנו מספר מנהגים המציינים את ניצחון האור על פני החושך, ניצחון האמונה על פני הכפייה (גם אז המלחמה הייתה נגד כפייה דתית...) והשאיפה לעצמאות.

סיפור נס חנוכה, כפי שהוא משתקף בנס תקומת ישראל בימינו, מתואר היטב בשיר ´אנו נושאים לפידים´ של אהרון זאב ומרדכי זעירא. זהו שיר החנוכה האהוב עלי ביותר. לא הנס אלא אנחנו חצבנו בסלע והקמנו את כל אשר לנו.

אנו נושאים לפידים,
בלילות אפלים זורחים השבילים,
מתחת רגלינו
- ומי אשר לב לו הצמא לאור
ישא את עיניו ויבוא אלינו לאור - ויבוא !

נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו
לעמק הלכנו ההרה עלינו
מעינות האורות הגנוזים גילינו
נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו
בסלע חצבנו עד דם, ויהי - אור


בחרתי לציין כאן שלושה ממנהגי חנוכה: מנהג הדלקת הנרות (שהוא עתיק לכל הדעות), מנהג הסביבונים (עתיק לא פחות ממנו) ומנהג חדש יחסית המתמצא בשאיפה להיראות כמו אנטיוכוס השמן. מנהג זה מושג בעזרת זלילת סופגניות ולביבות עתירות שמן.


חנוכיה:
בימים עברו היה מקובל להדליק נר אחד בכל יום של חנוכה. אח´כ המליצו על נר אחד לכל בן משפחה. שמאי קבע תקנה של שמונה ימים אך לתפיסתו היה צריך להדליק את כל השמונה ביום הראשון ובכל יום להדליק נר אחד פחות. כיוון שכל מה ששמאי אמר, הילל אמר להיפך, הוחלט להדליק נר אחד ובכל יום להוסיף עוד אחד עד להשלמת השמונה.
נושא הדלקת נרות, ייתכן ומקורו במנהגים קדומים יותר אשר היו נפוצים גם בעולם האלילי וגם במנהגים של הסינים והאירופאים, בהם, בימי החורף בהם היום הוא הקצר ביותר בשנה, יש להפיץ אור כדי לגרש את החושך.
את הנרות ניתן להדליק כל זמן שכל בני הבית ערים, אך מקובל לעשות זאת לפני שקיעת החמה. כל סוג של נר כשר לבעירה אך המהדרים ממליצים על שימוש בשמן.
אף שנס השמן לא היה ידוע לסינים, הרי שהשימוש במנורות שמן היה מקובל גם שם. אחד האזכורים ברפואה הסינית העתיקה ממשיך את השמן ליין (חומר) ואת האש ליאנג (אנרגיה). הטענה היא שהיאנג ניזון מהיין. במידה והאש מתכלה, יש להוסיף יין בהדרגה (עוד שמן) ולא לנסות להגביר את היאנג (שמה השמן יתכלה מהר יותר). לכן, ברפואה הסינית מקובל לטפל בחסר יאנג על ידי הזנת היין. מאידך, הוספת שמן רב מידי עלולה להציף את המנורה מעבר לכוחות האש ולכבות אותה. כך גם בגוף האדם: הוספת יין מרובה מידי עלול להציף את האדם בליחה ולכבות את היאנג צ´י.


סביבון:
המילה סביבון קיימת בעברית מאז איתמר בן אב"י, כשהיה בן חמש. עד אז הציע ביאליק את השם כרשכר. והיו גם הצעות כמו חזרזר וגלגלון. לפני כן, המילה בעברית לא הייתה מוכרת. המנהג, דווקא כן. מנהג הסביבון היה מוכר מאז ימי הרומאים שנהגו לשחק בו לצרכי הימורים. אם חשבתם שהסביבון היה שלנו מאז ומתמיד, אז ממש לא. רק בסוף המאה ה-19 הוא הצטרף לחגיגות החנוכה. לפני כן הוא שימש ככלי משחק להימורים בקרב יהודי מזרח אירופה בעונת החורף, ובעיקר בכריסטמס. על דופנותיו היו כתובות האותיות נ, ג, ה, ש - נישט (לא כלום), גאנץ (הכל), האלב (מחצית) ושטיל (עמוד במקומך, הפסד תור). רק במאה ה-20 קיבל הסביבון את המשמעות החדשה של נס גדול היה שם ובארץ, הנס כבר התרחש פה. בעשורים האחרונים הפך הסביבון לפריט יודאיקה מבוקש.
ומה לסביבון ולסינים? אפשר היה לספר סיפורים מדהימים על משמעות הסיבוב והמעגל בתפיסה הסינית, על הנסיון לרבע מעגל ומשמעויותיו הפילוסופיות ועוד. אלא שהעניין הרבה יותר פרוזאי. הסינים אהבו ואוהבים להמר (על סכומים קטנים בדרך כלל, וכמשחק ולא כהתמכרות).זה אולי לא משהו שקשור לרפואה הסינית או לשיאצו, אבל הנה גילינו עוד עניין משותף בין היהודים לסינים (שלא לדבר על הדלקת נרות חנוכה על החומה הסינית שנבנתה בערך בתקופת המכבים).


סופגניות ולביבות:
ומה לגבי סופגניות ולביבות? גם זהו מנהג מאוחר של יהודי אירופה המזרחית. מאחר ששם מקובל לאכול מזון מטוגן, חפשו היהודים צידוק לזלילה וסיפור פח השמן השתלב יפה במנהג חגיגת הטיגונים. כיוון שהמנהג לא מופיע בשום כתב יהודי קדום, אין ספק שזוהי מזימה מאוחרת של המתייוונים אשר זוממים להפוך אותנו לשמנים כמו אנטיוכוס והאצולה היוונית / סורית של הימים ההם (בימים ההם ובזמן הזה).
הצפת היאנג שלנו בליחה מטמטמת את הנפש ומונעת מאיתנו לחשוב בצורה חדש יותר על משמעות האור והחופש שמסמלת חנוכה. מאידך, מאחר שעץ הכריסטמס מקורו במנהגים פגאנים הקודמים לנצרות, מה לנו כי נלין.
בכל אופן, כל מי שאוהב מזון שחיתות, מוזמן לזלול לביבות תפוחים וויסקי שהן מעדן אמיתי ולא רק לחנוכה. למתכון הקליקו כאן: לביבות תפוחים בוויסקי

שיהיה חג אור מאושר לכולנו.

להפניות

חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot