מוקסה הוא צבר עלים (לרוב מהצמח Arthemisia vulgaris = לענה מצויה) המובער בקרבת נקודות הדיקור לשם חימום המקום ו/או חיזוק הצ´י. אנו מבדילים בין מוקסות עקיפות אשר יש תווך החוצץ בינן לבין הגוף (חומר מסוים או האוויר עצמו), לבין מוקסות ישירות שפעולתן לעתים שונה.
למוקסה יש התוויות נגד מרובות וכדאי להציץ באתר של תמורות כדי לקרוא עליהן:
התוויות נגד לפי שיטות טיפול
בניגוד למוקסה העקיפה או המוקסה הישירה המופיעה כחרוט גדול, מוקסה בגודל גרגר אורז או סומסום היא פחות יאנגית מהמוקסה הרגילה בסיגר או בתפזורת. היא אמנם מכניסה חום אך אינה מיבשת את הנוזלים, האפקט הוא כמו של מחט. מאחר ואינה פוגעת בנוזלי הגוף (יין) ניתן להשתמש בה גם במצבים של חסר יין.
תפקידה לגרום לסטימולציה של הנקודה ולהביא Qi ודם לנקודה. היא אינה מיבשת נוזלים כמו המוקסה הרגילה. במצבים של חסר דם, למשל – נשתמש במוקסה ישירה בנקודות המחזקות דם.
סכנות אפשריות בשימוש בלתי מושכל במוקסה כוללות:
א - סכנת נזק למטופל ברמה הפיזית
ב - סכנת נזק למטופל ברמה האנרגטית
ג - סכנת שריפה
ד - סכנת כוויה
ה - סכנת שאיפת עשן
ו - סכנת תביעה משפטית
א - סכנת נזק למטופל ברמה הפיזית
* אין לטפל בפנים, בקרבת כלי דם חיצוניים, בקרבת דליות, בקרבת כיבים, בקרבת אזורים עם אספקת דם לקויה, במיקום דופק ובאספקט הייני של קפלי מפרקים.
* אין לטפל בחולי סוכרת ללא הכשרה מתאימה. לחולים אילו הפרעות בתחושה ולכן הטיפול עלול לגרום להם לכוויה. בגלל פגיעה בכלי דם, ריפוי הכוויה עלול להיות איטי.
* אין לטפל במוקסה במשותקים ללא הכשרה מתאימה.
* אין לעשות מוקסה על אזורים עם בצקת, גלל הריפוי האיטי של אזורים אילו.
* אין לטפל ביתר לחץ דם, מפני שזהו מצב עודף.
* אין לטפל בילדים קטנים, בגלל עורם העדין.
* אין לטפל בנשים בהריון, אלא בהכשרה מיוחדת.
* אין לטפל בחולי איידס מחשש ליצירת זיהום עורי.
* אין לטפל במחוסרי הכרה.
* אין לטפל בחולים עם חום ממושך.
ב - סכנת נזק למטופל ברמה האנרגטית
שימוש ממושך ותדיר במוקסה עלול לחזק את היאנג ולפגוע בנוזלי הגוף וביין. מצב זה עלול להחמיר במיוחד מצבים כמו תופעות גיל המעבר, סוכרת, יתר לחץ דם, אמפיזמה ומקרים נוספים המעורבים בחסר יין.
עם זאת, ניתן להשתמש במוקסה באופן שהחום לא יהיה המרכיב הדומיננטי של הטיפול (למשל בקונוס ישירות על העור). שיטה זו דורשת מיומנות ונסיון וצריכה להינקט אך ורק על ידי מטפל.
ג + ד - סכנת כוויה וסכנת שריפה
המוקסה הוא צבר עלים בעל יכולת בערה איטית, ממושכת ואפקטיבית. כיוון שכך הוא גם בעל יכולת הבערה דומה. השימוש במוקסה ליד חומרים דליקים עלול להוביל לתאונת שריפה. בכל מקרה של שימוש במוקסה, ובעיקר במקרים בהם מנחים את המטופל או מלווה שלו להשתמש בכלי חשוב זה בבית, יש להבהיר ולנקוט באמצעים הבאים:
- חובה להבהיר למטופלים שסיגר המוקסה עלול להיות דליק ביותר.
- יש להסביר כיצד
מדליקים אותו ובעיקר כיצד
מכבים אותו. הדלקת הסיגר מתבצעת עם מבער או מעל הגז בכיריים. לפני ההדלקה יש להכין את כל האביזרים הנדרשים כפי שמפורט בהמשך.
- יש להסביר כיצד
מאפרים מוקסה (הקשה עדינה על שולי כלי המים וניעור עודפי אפר). ראוי להכין כלי קטן עם מעט מים לתוכו יש לפזר בעדינות את האפר. איפור הוא פעולה חשובה שכן הצטברות אפר פוגעת באפקט המחמם. כמו כן, עלול האפר לנשור על המטופל ולגרום לכוויה מקומית. שימוש במוקסה על ניר (על עיתון מקופל, כמו בשיטה היפאנית) מצמצם סיכון שכן נשירת גיצים ואפר נאספת חיש ומסולקת אל הכלי המכיל מים.
- ניתן לבצע את המוקסה על בד חסין אש. זוהי פעולה פשוטה וזולה, אך מאפיינת מטפלים ותיקים ולא מטופלים שקבלו זה עתה הנחיות מתאימות. האלטרנטיבה היא מגבת ישנה ואפילו ניר עיתון שניתן לסלק במהירות בטרם הגיצים מתחילים להבעירו. מובן שהפיתרון היותר יעיל הוא איפור המוקסה בזהירות מדי פעם.
- שימו לב: למוקסה smokeless יש פחות נטייה להפיל אפר או גיצים אך כאשר נושר חלק ממנה, זה יכול להיות חלק גדול ושורף ביותר. כאשר משתמשים במוקסה זו יש לוודא שהיא ללא חריצים או סדקים ושהיא דולקת בצורה הומוגנית בכל קצותיה.
- כיבוי מוקסה מתבצע תוך חניקת המוקסה ושלילת החמצן מסביבתה (בעזרת כיסוי מתאים), אך במקרה של ספק או ´סרבנות עקשנית´ ניתן לכבות אותה על ידי טבילתה בכוס מים. פעולה זו מוציאה את המוקסה מכלל שימוש למשך 24 שעות ויש להכין אחרת במקומה (במקרה ויש בה צורך). כמו כן הייבוש צריך להיות טבעי ועדיף בשמש, כדי להשיב לה את התכונות היאנגיות (מה שעושה את התהליך ליותר מסורבל דווקא כשצריכים מוקסה בחורף).
- יש לוודא שהחדר
מאוורר ועשן המוקסה אינו חודר למערכת הנשימה. הנחיות בעניין זה בהמשך.
- מומלץ להכין חומר נגד
כוויה לכל מקרה. זו יכולה להיות משחת אלוורה פשוטה או כל חומר מומלץ בבית המרקחת. במקרה של כוויה מדרגה ב ומעלה יש לפנות למרפאות קופת חולים.
למרות כל האמור לעיל, מוקסה היא פעולה פשוטה, נוחה ויעילה וניתן להנחות מטופלים בקלות רבה.
ה - סכנת שאיפת עשן
מחקרים רבים מצביעים ששאיפת עשן מזיקה לבריאות. היא פוגעת בדרכי הנשימה וביכולתה לסלק גופים זרים ומזהמים, גורמת נזק לרקמת הריאה ועלולה לסרטן. אמנם אין נתונים ידועים לגבי מוקסה אך אם מקישים את הידוע מהשפעות מעשנות אחרות עדיף לנקוט באמצעי זהירות.
מי עלול להיפגע? המטפלים! אילו חשופים לעתים קרובות למוקסה. לפעמים בחלל סגור. במקרים אילו הריח חזק (ריח סיגריות או לטענת אחדים, ריח מריחואנה).
המטופלים יפגעו פחות משום שהם חשופים רק למוקסה שנעשית על עצמם. בכל מקרה יש לדאוג לתנאי אוורור טובים בחדר, חלון פתוח, מאוורר המכוון את עשן המוקסה לכיוון פתח היציאה (מבלי להקפיא את המטופל).
אפשרות אחרת היא שימוש מצומצם ככל שניתן במוקסה במסגרת המרפאה ומתן עדיפות להנחיית המטופלים בהתאם להנחיות המצורפות כאן.
האם מוקסה לאורך זמן עלולה לסרטן? אין לדעת וגם - אנחנו לא רוצים לדעת. לפיכך, תמיד ננקוט בכללי זהירות כמומלץ לעיל.
ו - סכנת תביעה משפטית
כוויה עם צלקת לא הפיכה עלולה להוביל לכוויה משפטית. מובן שעדיף למנוע על פי הכללים לעיל מאשר להתמודד עם תקלות. במקרה שהתרחשה תקלה, חשוב לא להתעלם מפניית המטופל, להפנות אותו במהירות ובדחיפות לרופא או אחות מיומנים. טיפול יעיל בשלבי הכוויה הראשונים מונע צלקות בהמשך. ניסיונות טיפול עצמיים עלולים להוביל להשארות צלקת מכוערת וכעס בלב המטופלים.
כמו כן יש להתעניין טלפונית ואף להזמין לביקור (ללא תשלום) את המטופל לצורך בדיקה ומעקב אחר הנזק.
לפעמים הטיפול כרוך בהשארת כוויה קטנה (מוקסה ישירה) ונקודתית. במקרה זה יש להנחות את המטופל בדבר האפשרות לכך.
מטפלים המודאגים מאפשרות של נזק פוטנציאלי (וראוי שכולנו נהיה מודאגים תמיד) יכולים להחתים את המטופלים בטופס הצהרה לגבי מוקסה הניתן להורדה דרך קטגורית הטפסים בקליניקה או כאן:
טפסים למטפלים
תמיד לזכור: גם אם עשינו נזק בתום לב יש להקפיד על הגינות, דיווח נכון, רישום מלא של כל פרטי המקרה בתיק המטופל, הפניית המטופל לרופא ויצירת קשר והתעניינות לגבי ההחלמה. תביעות מתרחשות או בנזקים חמורים מאוד (ואילו נדירים בצורה קיצונית) או כאשר המטופל חש שהמטפל הזניח או זלזל בו.
כיצד מנחים את המטופל או בן משפחה?
* יש להקדיש למטופל כחמש דקות להדגמת המוקסה והשימוש בה. חשוב לאפשר למטופל או לבן המשפחה לבצע
את כל הפעולות לנגד עינינו כדי לוודא שהוא מדייק בתהליך. יש לציין ולהסביר את כל כללי הזהירות הרלבנטיים
ולוודא שהוא הבין אותם. במיוחד יש לציין כללי זהירות מפני דלקות וכוויות.
* השימוש במקל מוקסה רגיל הוא על עיתון בלבד.
* השימוש על נקודות בגוף עדיף בעזרת מקל smokeless . את המקל המטופל מקבל מהמטפל.
* חשוב לוודא שקיים בבית מקום עם אוורור מתאים (ניתן להציב מאוורר חלש המפנה את עשן המוקסה אל
החלון). חשיפה לעשן עלולה להחמיר אסטמה וקוצר נשימה, בעיקר אצל ילדים.
* אין להציע יותר משלוש נקודות, כיוון שמטופל לא מיומן עלול לא לדייק במקומן. יש לאפשר למטופל לרשום את
מיקומן על ניר בנוסף לסימון מקומי בעזרת עט.
* יש לקבוע טיפול בהקדם ומומלץ שבשבוע הראשון לא יבוצעו יותר משני טיפולים עצמאיים. אחר כך ניתן לעבור
לטיפולים של יום כן יום לא).
הטיפול בכוויות
כוויה, גם קטנה ומקומית, עלולה להתפתח לזיהום בעיית. מובן שטיפול במוקסה לפי הכללים המקובלים ימנע סיכון לכוויות. אם בכל זאת ´פישלנו´, עלינו להתנהג על פי הכללים הבאים:
כוויה דרגה א´: זוהי כוויה המזכירה עור חם, יבש ואדום כמו לאחר שיזוף. אין הכוונה לאודם המקומי שנוצר לאחר שימוש נכון ומכוון במוקסה.
במקרה זה יש לשטוף את המקום במים קרים ולהקפיד על ניקיון המקום. אין צורך למרוח שום דבר (ניתן למרוח משחת אלוורה או כל חומר המומלץ בבית המרקחת להקלת הצריבה, ובתנאי שאין נזק גלוי לרציפות רקמת העור).
כוויה דרגה ב´: זוהי כוויה עם שלפוחית. לעתים השלפוחיות נוצרות שעות אחרי החשיפה לחום. לכן מוטב לטפל כבר בשלב שלכוויה דרגה א´, לפני שזו תהפוך לדרגה ב´. אם בכל זאת נוצרה שלפוחית יש לשטוף אותה במים קרים (אך אין להצמיד קרח שעלול להחמיר את המצב!) ולשמור על ניקיונה. אין למרוח שום דבר. אם השלפוחית התפוצצה, מומלץ למרוח חומר אנטיספטי כמו משחת פולידין (לא אצל אנשים הרגישים ליוד!) או משחה אנטיביוטית פשוטה. במקרה והמקום מזדהם יש להפנות ישירות לאחות קופת חולים.
כוויה דרגה ג´: הפגיעה פוגעת גם ברקמות פנימיות ובקצות העצבים. במפתיע, המטופל לא חש כאבים באזור הכוויה (אבל כן מסביבה) שכן, כאמור, קצות העצבים נשרפו. אין לטפל אלא אם אתם מנתחים פלסטיים בכירים. עדיף לכם להיות מבוטחים היטב ולשקול לברוח לחו´ל... וברצינות – זהו מצב של הזנחה פושעת. אבל אם הגענו בטעות למצב זה – רק התערבות רפואית קונוונציונלית תועיל.
למידע נוסף
חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.