גישה נטורופתית וסינית חדשנית להנדסה גנטית בחקלאות

מבוא:
הרפואה הסינית מרבה להתייחס לערך האנרגטי של המזון. אבל האם אנרגיה של עגבנייה נותרת קרה ומורידה לאחר שינויים גנטיים או חקלאיים שנערכו בה? האם היא מוסיפה להזין נוזלים ולחזק דם, ואולי היא כבר לא מטהרת רעלים ומסלקת חום מהכבד?
אין ספק שחלים שינויים באיכות העגבנייה. חלקם לטובה וחלקם אולי לא. העגבנייה של היום יותר מתוקה ופחות חמוצה. יותר בשרנית ופחות מימית. יותר אדומה ופחות ירוקה. כלומר יותר חודרת לדם, ללב ולטחול ופחות לכבד.
כיצד, אפוא, ´נאמין´ לרשום בטבלאות הצמחים?

דרך נוחה היא לצרוך מזון אורגאני בלבד. מעבר לקושי הטכני (והכלכלי) נראה שהבעיה כלל לא תיפתר. נניח שאנו צורכים אך ורק עגבניות אורגאניות שגודלו בעונתן. האם בית הגידול שלנו זהה לזה של סין? הרי אם האדמה, המים והאוויר שונים אז גם האנרגיה שהעגבנייה סופגת לתוכה משתנים. סביר להניח שאם לא חלו שינויים גנטיים אז האנרגטיקה נותרה די דומה, אבל בכל זאת לא אותו דבר.

לשוחרי הטבע הירוקים שבנינו טיעון מעין זה אך מחזק את המחשבה שיש לחדול עם השיטות החקלאיות המודרניות ו´לחזור אל הטבע´. אלא שהיום אנו חיים עם שישה מליארד בני אדם בעולם ותוך פחות מחמישים שנה המספר צפוי להיות כפול מהקיים. הצמדות לשיטות הקלאסיות של גידול תבואה יחמירו את הרעב ויובילו את האדם לקטסטרופות תזונתיות. כדי לשמור על האנושות צריך להפיק יותר מזון על שטח יותר קטן ובפחות מים (כי גם אילו הולכים וכלים). המשך גידול המזון בשיטות המסורתיות יוביל לביעור יערות נוספים לצורך הכשרת האדמה לחקלאות, צמצום מקורות המים הקיימים ולפיכך לפגיעה אנושה בטבע, באקולוגיה ובאטמוספרה שלנו.

אם כך צריך למצוא את שביל הזהב בין חקלאות אורגאנית לחקלאות מודרנית. בין האיכות לכמות, בין האידיאל למציאות. בתוך נסיבות אילו אנו צריכים לעדכן את הידוע לנו ברפואה הסינית מבחינת האנרגטיקה של המזון והתאמתו לאדם.

עדכון התפיסה האנרגטית בעייתי. אין לנו מאות שנות נסיון סיני. מאידך, גם הסינים לא תמיד המתינו מאות בשנים כדי להגדיר תכונות של מזון או צמח. טכניקות ההגדרה שלהם היו לא מאוד מדעיות והסתמכו על העקרונות הבאים:
א - צפייה, התנסות והסתכלות - למשל בדיקה מה קורה באנשים שצורכים מזון או צמח מסוים לאורך זמן.
ב - ניסוי קליני ברמת הפרט - למשל צריכת מינון מופרז של מזון או צמח מסוים ומעקב על השינויים.
ג - החלפת מידע - דרך הצלבת מידע הקיים ברשות מטפלים ובתי ספר שונים.
ד - הסקה לפי ההיגיון - דרך הידע שהיה קיים (למשל לפי צבעים או טעמים) והשלכתו על מזונות חדשים.

שינויים חקלאיים או גנטיים במזון נבדקים גם היום בארבע העקרונות לעיל. במאמר זה נסתייע בידע (המועט) ברפואה ובביולוגיה המודרנית לגבי מזונות או תהליכים ששונו, ונסתמך על ההיגיון, שלמרבית המזל, הלך והשתפר מאז ימי הסינים הקדומים.

היום אנו יכולים להבין את האנרגטיקה של צמח מסוים לא רק לפי צבעו אלא לפי הפיטוכימיקלים שבו. למשל מזון אדום חודר ללב, לא מעט בזכות הפיגמנט האדום שבו - הלייקופן. כלומר, מזונות שמכילים לייקופן רב עשויים להשפיע יותר על הלב.
גם החומרים הפעילים עשויים לתת מידע חשוב על תכונותיו האנרגטיות של המזון. למשל המצאות חומר בשם טאנין ברמות גבוהות מרמז על יכולת האסטריג´נטיות (כיווציות) ולכן שימור הנוזלים והג´ינג.
רמות גבוהות של שומנים מוקשים יכולים להצביע על נטייה לליחה סטגננטית וחמה. שומנים רב בלתי רווים מסוג אומגה 3 דווקא מניעים, מקררים ומסלקים ליחה כבדית חמה.

במאמר זה נתמקד בהשלכות האנרגטיות המתרחשות תוך הניסיון לשפר את הצמח בשיטות השונות. המאמר מביא רעיונות לגישות שלא נבדקו עדיין ולכן הוא יכול לשמש כמודל ראשוני להסקת ממסקנות ובסיס למחקרים עתידיים.


ההשפעה האנרגטית על שיפור כמות היבול בעזרת פוטוסינתזה
כמות היבול מושפעת מהגברת שיעור הפוטוסינתזה בצמח. ההנדסה הגנטית נרתמת לאתגר זה בנסותה לשפר את יכולת הצמח לקלוט שמש ולהמירו לאנרגיה שתאפשר בניית רב סוכרים וחומרי תשמורת ואנרגיה נוספים. תחום זה עדיין לא הביא לתוצאות דרמטיות אך הצלחה חלקית נצפתה בצמחי אורז. קיימות שיטות שונות ומתוכן אציין שיטה אחת: מדענים החדירו גן שמעורב בתהליך הפוטוסינתזה של תירס לצמח אורז. חמצן מעכב פוטוסינתזה בצמחים רבים, אך כאשר החדירו לאורז את הגן של התירס, מצאו שתהליך הפוטוסינתזה של האורז לא עוכב כל כך על ידי החמצן.

כתוצאה מכך זכו ליבול אורז רב יותר. מה המשמעות האנרגטית של אורז זה? אורז רגיל נחשב לאחד הדגנים היותר מאוזנים וניטרליים. אלא שהגברת הפוטוסינתזה פירושה יותר אנרגית שמש עד לשלב בו הצמח מוכן לאכילה. ידוע לנו, ממקורות סינים רבים, כי צמחים הצומחים בסביבת שמש רבה מקבלים ממנה יותר אנרגיה יאנגית, ולפיכך הם יותר מחממים. האם שינוי גנטי כזה יגרום לאורז לחדול להיות ניטרלי ולהפוך לצמח יותר מחזק, מחמם ויאנגי?


שינוי גובה הגבעול והשינוי האנרגטי הנוצר מכך
זני החיטה שגודלו עד שנות השישים של המאה הקודמת היו בעלי גבעולים ארוכים ודקים ולכן התכופפו ונשברו בקלות בתנאי מזג אוויר, ונזק רב נגרם ליבול. הצורך לתבואה רבה יותר הוביל לשימוש בחומרים כימיים שמנעו את התארכות הגבעולים. בזכות ההנדסה הגנטית בוצעה מוטציה בגן שמווסת את התגובה ל giberlin, שהוא מווסת צמיחה שגורם להתארכות הגבעול. את הגן המוטנטי הזה הצליחו להעביר גם לצמחי אורז, וצמחי האורז שהתקבלו היו ננסיים. בשיטה זו מקווים להקטין את השימוש במעכבי צמיחה כימיים ונזקיהם לאדם.
אינני יודע איזו השפעה אנרגטית הייתה לחומרים הכימיים שהוספו לחיטה או לאורז, אך ברור שהייתה. מכיוון שכימיקלים אילו פגעו בצמיחת הצמח, יש להניח שהשפעתם על האדם הייתה לא מהטובות ביותר. לא ברור גם מה ההשלכות של השינויים הגנטיים ההופכים גבעול צר וארוך (מצב יין השואף ליאנג) לגבעול עבה וקצר (מצב יאנג השואף ליין).
התערבות בגובה פירושו התערבות בג´ינג הפרה נטאלי בעיקר. אנו יודעים שתמצית החיים (ולא משנה אם של האדם, החי או הצומח) מושפעת עד ללידה ואחריה באופן שונה. את הג´ינג הטרום לידה ניתן רק להרוס. ומה אם המדע כן יצליח להתערב בכרומוזום של כל תא ותא ולייצר ג´ינג משופר?
אך האם שפרנו את הג´ינג? כיצד אנו יודעים שהג´ינג השתפר ולא התדרדר?
באדם קל להיווכח בכך: אם מבנה גופו אינו מפותח או שביר, הוא חלש ולא עמיד יחסית לצפוי, שערו מלבין טרם עת והוא אינו פורה, ניתן להניח שהג´ינג שלו נפגע או נמוך משמעותית מלידה. ניתן להניח שצמח אשר נעשה עמיד יותר בפני כוחות הטבע, חזק יותר, בעל תנובה (=פוריות) גדולה יותר, הג´ינג שלו התחזק. מכאן, בהחלט ייתכן שתיקון גנטי זה דווקא תרם לאיכות הג´ינג של הצמח ולאנרגיה המועברת לאדם.


ג´ינג ודחיית הזדקנות הצמח
ככל שהצמח גדל לאורך יותר זמן, זרעיו צוברים יותר פחמימות ולכן היבול גדל. מסיבה זו מנסים לעקב את הזדקנות הצמח, ולו בימים אחדים. ציטוקינין הוא חומר המעכב הזדקנות. כשרמתו בצמח יורדת הצמח מבשיל במהירות, פורח, יוצר פירות ונובל.

כדי לדחות את הזדקנות הצמחים, ניסו חוקרים ישראליים למנוע את הירידה שחלה ברמת הציטוקינין לאחר יצירת הזרעים. אבל הציטוקינין משפיע גם על תהליכים אחרים בצמח, ולכן חשוב להגביל את ההתערבותו רק לתקופת ההזדקנות. לשם כך החדירו לצמח גן שמקודד לאנזים במסלול היצירה של ציטוקינין, כשהוא מחובר לפרומוטר שמופעל עם תחילת ההזדקנות. הצמחים שהתקבלו, גדלו בצורה נורמאלית והמשיכו לחיות עוד כמה שבועות לאחר יצירת הזרעים.
גם כאן ניתן לשאול האם ההתערבות מזיקה או מועילה ברמה האנרגטית. השפעותיה על האדם עדיין לא ברורות. נראה שהצמח רכש ג´ינג ´מן המוכן´ ולכן הוא מאריך ימים ושומר על עצמו טוב יותר.

אלא שהדברים אינם כה תמימים. החדרת גן שעושה פעולה לצמח מסוים מקורה לעתים מגן של צמח או בעל חיים אחר. פירושו של דבר שאם החדרנו גן של בוטן לחיטה, למשל, והאם רגיש לבוטנים, הרי שכל אימת שיאכל לחם הוא עלול להיתקל בתגובה אלרגית קשה לבוטנים.
שאלה זו נידונה בהרחבה במשרדי הבריאות של מדינות מפותחות רבות ויש להניח שהיא תמשיך להעסיק רופאים ומדענים משך זמן רב. זהו נושא מרתק שראוי, מן הסתם, למאמר נפרד.


שיפור הרכב החלבונים בצמח
לצורך יצירת חלבון בגוף נדרשות 20 חומצות אמינו שונות. האדם אינו מסוגל ליצר את כולן כך שחלק מהן תלויות באספקה חיצונית ונקראות חיוניות. חסר בחומצות אמינו חיוניות עלול להוביל לפגיעה התפתחותית חמורה בילד ולנזקים במערכות השונות בבוגר.
בצמחים ובעיקר בזרעים רבים יש חלבון בכמות מכובדת אלא שהרכב חומצות האמינו אינו מתאים לצרכי האדם. חומצות אמינו חיוניות נמצאות בכמות מועטה בזרעים שונים ולכן כמות החלבון השלם שהאדם יכול להפיק מהם מוגבלת. אמנם אכילת מזון מן החי או השלמה של דגנים עם קטניות פותרת בדרך כלל את הבעיה, אלא שתרבויות רחבות בעולם אינן מקפידות בכך, אם בשל חוסר מודעות ואם בשל מצוקה כלכלית. ההנדסה הגנטית חותרת להגדיל את כמות חומצות האמינו החיוניות בזרעים. השבחה מסוג זה תשפר גם את תזונת בעלי החיים של משק הבית.
כאשר התזונה שלנו מכילה רמות לא מאוזנות של חומצות אמינו, אילו, במקום להפוך לחלבונים חיוניים בגוף, הופכות לפחמימות. כך יוצא שאנו בחסר חלבוני. חלבון נחשב למחזק יאנג ברפואה הסינית.
למאמר בנושא ניתן ללחוץ כאן: אנרגטיקה של חלבונים
מכאן ששיפור איכות וכמות החלבון בצמח מחזקת את האספקט היאנגי של הצמח.


השפעת קשירת חנקן על האיכות האנרגטית בצומח
מולקולות אורגאניות (פחמימות ושומנים) מורכבות מפחמן, מימן וחמצן. חומצות אמינו וחומצות גרעין מכילות גם אטומי חנקן. כדי לאפשר קשירת חנקן ובכך לצור חומצות אמינו שונות מסתייעים צמחים שונים בחיידקים בשם Rhyzobium . חיידקים אילו חיים בסימביוזה עם הצמח, חודרים לשורשיו ומאפשרים התפתחות פקעית בה מתרחש תהליך של קשירת החנקן מהאוויר תוך הפיכתו לאמוניה. בתמורה הצמח מספק לחיידק פחמימות המשמשות אותו כמקור לאנרגיה. קשירת חנקן בשורשי קטניות (כמו שעועית, אספסת או סויה) משפרת את תנובת הצמח והיבול.
העשרת הקרקע בחיידקי Rhyzobium חוסכת בחומרי דישון כימיים ומצמצמת זיהומי קרקע ומי תהום. אך העשרה זו אינה יעילה בצמחים שאינם קטניות. ייתכן שניתן יהיה להשתיל גן מתאים מהקטניה לצמחים אחרים או לעודד צמחים מסוימים למשוך אליהם חיידקים רצויים על חשבון חיידקים פחות רצויים שבקרקע.

קיימות שיטות גנטיות נוספות שנועדו לשפר את רמות החלבון בצמחים: אפשר להחדיר לצמח גן או לתקן גן שמקודד לחלבון עשיר בחומצות אמינו רצויות. זרעים מהונדסים כאילו כבר יוצרו בתירס, סויה, שעועית ואחרים. מבחני האכלה לבעלי חיים מצביעים על שיפור בערך התזונתי של הזרעים. מאידך, החשש הוא ביצירת חלבונים מסוימים שאדם רגיש או אלרגי אליהם. באופן תיאורטי, עלולים פעם לצור גם חומצה אמינית שונה מהמקובל, שתמצא עצמה דרך לתוך התזונה שלנו, דבר שעלול להוביל לשינויים מבניים של חלבונים.

אין ספק ששיפור האיכות החלבונית של הצומח עשוי להוביל למהפך באיכות המזון המשווקת, בעיקר באוכלוסיות שמזונן אינו מגוון ומספק דיו. לצד הסכנות הגלומות בו טמון סיכוי אדיר להתגבר על סכנות הרעב שעולם העתיד צופן לאוכלוסיות החלשות. ייתכן שנעבור שלב ביניים בו יתגלו נזקים בריאותיים במזון זה או אחר. יש להניח שנזקים אילו יתגלו באוכלוסיות שמתבססות בעיקר על תפריט חד גוני לא מאוזן. מאידך, יש לזכור כי אותן אוכלוסיות סובלות מחסר מזון. כך שהסיכון למות מרעב גבוה משמעותית מהסיכון לנזקים על רקע שינויים גנטיים בצומח. בעתיד הנראה לעין, ניתן יהיה למנוע חשיפת אלרגנים לאוכלוסיות רגישות ולשפר את רמת הבטיחות למקסימום.
באוכלוסיות חסרות חלבון אנו מוצאים לא רק חסר צ´י משמעותי אלא חסר דם. זאת משום שהצ´י של הטחול משתתף בייצור הדם. חולשת הצ´י גם פוגעת בכליות, כפי שהמאמר הדן באנרגטיקה של חלבונים מפרט. שיפור המזון בהנדסה גנטית צופן סיכוי משמעותי לשיפור צ´י ודם באוכלוסיות שסובלות מחסרים אילו. מאידך, לאילו שאינם תלויים במזונות מהונדסים אני ממליץ להמתין ולהעדיף מזון אורגאני או מזון ביולוגי לא מהונדס עד שנהיה חכמים יותר.


שיפור הרכב השומנים בצומח
העשור הנוכחי מציג בפנינו עולם חדש של מחקרים בתחום חשיבות סוגי שומנים שונים באדם. כיום אנו יודעים שלא מספיק להעדיף שומנים בלתי רווים על פני הרווים. יש להימנע כליל משומני טראנס, למצמם צריכת שומנים מסוג אומגה 6 ולהגדיל את מינון השומנים מסוג אומגה 3. גם מקור שומנים אילו בעייתי משום שהם נמצאים בשפע בדגים והרבה פחות בתזונה ממקור צמחי. דגים עשירים באומגה 3 אינם זמינים לכלל האוכלוסיה (מדובר בדגים שמקורם בים הצפוני) וגם הזמינים מזוהמים לעתים בכספית וחומרים רעילים אחרים.
הרכב השומנים קובע את רמת הסיכון למחלות לב ולאחרונה הוכח כי יש בהן כדי להשפיע על התנהגות האדם, מצב רוחו, פעולות של העברה חשמלית במוח, מצבי דלקת וקרישת דם.
מדענים הצליחו לעכב את הביטוי של גנים במסלול היצירה של שומנים רוויים, וקיבלו זרעי סויה וקנולה, שיש בהם תכולה גבוהה יותר של שומנים בלתי רוויים, הנחשבים בריאים יותר למאכל. לחלק משמנים אילו יש גם יתרון של יציבות מוגברת המאפשרת להם לשרוד בטמפרטורות יותר גבוהות.
שמנים מחזקים אלמנטים יינים בגוף אך פעילותם שונה מאוד שכן חלקם נוטים לייצר ליחה, לעתים סטגננטית, וחלקם מלחלחים, מזינים, מנקים ומונעים ליחה בגוף.
למאמר בנושא אומגה 3 ניתן ללחוץ כאן: אומגה 3 בראיה מערבית וסינית ולמאמר בנושא שומנים ניתן ללחוץ כאן: שומנים בראייה מערבית וסינית


שיפור הרכב הוויטמינים בצומח
בעולם המערבי מזון רב מועשר על ידי ויטמינים. בהחלטת משרד הבריאות, למשל, הוסף ויטמין מסוג חומצה פולית למזונות רבים, משום שביכולתה למזער סיכונים נוירולוגים לעובר. אוכלוסיות שונות מקבלות עודף ויטמינים בגלל צריכת יתר ממקור מלאכותי (בעיקר בארצות הברית). מאידך, רוב אוכלוסית העולם, לרבות אוכלוסיות משכבות סוציו-אקונומיות חלשות מקבלות כמות נמוכה מהנדרש.
כדי לשפר את הרכב הוויטמינים בצומח ניתן להשתמש בהנדסה גנטית. למשל, הנדסו אורז שמכיל ביתא-קרוטן (ועתה האורז נראה בצבע זהוב). ביתא-קרוטן הוא פיגמנט כתום שמצוי במזון הצמחי כמו בטטה או גזר, והופך בגוף לוויטמין A. אנשים שאינם מגוונים את מזונם בפרות וירקות המכילים ויטמין זה עלולים ללקות בחסר הפוגע במערכות שונות כמו בראיית לילה, מערכת החיסון, ההתפתחות השכלית ועוד.
בגלל שאורז מהווה מרכיב מרכזי בתזונה של כחצי מאוכלוסיית העולם, יש לשאוף לפתח אורז איכותי המספק את מרב אבות המזון והויטמינים הנדרשים.
לקריאה אודות האנרגטיקה של חומצה פולית, בתא-קרוטן, ויטמין A ואחרים יש לפנות לטבלת תוספי מזון בעלון מדיבר מספר 4 : טבלת תוספי מזון
אנו רואים כי תוספת ויטמינים כמו בתא-קרוטן עשויה לשפר מערכות שונות כמו הטחול, הריאות ומנגנונים מגוונים בגוף.


שיפור מאפייני הצמח החיצוניים
אלא שלא רק הרכב הצמח מסייע לקבוע את תכונותיו האנרגטיות. אנו יודעים שברפואת הצמחים והתזונה הסינית קיימת חשיבות גבוהה לצבע, גודל, למרקם, לצורה החיצונית, לטעם ולריח. גורמים אילו מצטרפים לשורה של רכיבים המשפיעים על איכות המוצר החקלאי. הנדסה גנטית מנסה לשפר את איכות הצמח ובכך להגדיל את רווחי המגדלים ולהוזיל ולהשביח את תוצרתם.


שיפור הצבע של הצומח
הצבע של פרח או של פרי תלוי בהרכב הפיגמנטים שלו. הפיגמנטים נוצרים בעזרת אנזימים. השפעה על אנזים מסוים יכולה לשנות את הצבע. למשל עיכוב צבע אדום מאפשר קבלת פרחים צהובים, וורודים או לבנים.
היום ידוע שלצבעים רבים יש ערך בריאותי. כך למשל הלייקופן האדום שמשפר את פעילות הלב ומונע נזקים לכלי דם, או הלותאין הירוק שמשפיע על הכבד ומשפר את הראייה. ההנחיה הכוללנית של אכילת ירקות ופירות בחמישה צבעים נובעת מן הרציונל שלכל צבע יש השפעה בריאותית משלו. לאמירה יש אמנם מסר קליט, אך נעים לזכור שמקורו ברפואה הסינית העתיקה. בגישה הסינית לכל צבע יש תכונה המשפיעה על אחד האברים (אלמנטים). שילוב מאפשר תזונה איכותית ומאוזנת יותר.
מכאן שהוספת פיגמנטים לצמח לא רק תשביח את מראהו אלא גם את איכותו האנרגטית. הצהוב, הכתום והחום את הטחול, הכחול והשחור את הכליות, הירוק את הכבד, האדום את הלב והלבן את הריאות.
חשוב לציין שהצבע לא רק משפיע על האדם באיכותו הכימית והאנרגטית. האדם ´אוכל´ עם העיניים. ילדים רבים נוטים לאכול ירק מסוים ולא אחר בגלל צבעו. הענקת צבע עז ואיכותי למזון עשויה להשפיע על אוכלוסיות שונות לטעום מזון שקודם סרבו להסתכל עליו.


שיפור טעם וריח של הצומח
כולנו מכירים את התלונה על הירק שהפך להיות גדול ומרשים אך חסר טעם וריח לחלוטין. תופעה זו מוכרת יותר בתפריט האמריקאי ופחות אצל הירקן הישראלי. עם זאת, השבחות שונות של הצומח שיפרו את תדמיתו המסחרית אך לא את איכותו. כיום נעשים מאמצים גדולים להשיב לצמח את ´הטעם של פעם´ ואף לצור טעמים מגוונים ושונים.
רוב חומרי הטעם הם בעצם חומרי ריח ארומאטיים. החושים שלנו מבחינים בארבעה טעמים בסיסיים בלב: מלוח, מתוק, חומץ ומר. המגוון הרחב שבין הטעמים השונים תלוי בחוש הריח. בפקולטה לחקלאות ברחובות הצליחו לשנות ריחות של פירות ופרחים שונים.
עם זאת, החדרת גן הנותן ריח של פרח מסוים לתוך ירק המשמש למזון היא שאלה בפני עצמה. האם אנחנו רוצים לאכול מלפפונים בריח נרקיסים? אולי זה נעים אבל לא בהכרח מפתה, שלא לדבר על סיכונים לתופעות שאיננו יודעים כיצד לצפות אותן.
תקוותי כי לפחות בשלבים אילו יתרכזו בהשבחת הריחות, הצבעים והטעמים הטבעיים של כל צמח לפני שמתחילים להשתיל בצמח אחד ריח או טעם של אחר.
הרפואה הסינית מרבה לפרט על טעמים. מתוק משפיע על הטחול, מלוח על הכליות, מר שרוף משפיע על הלב בעוד שמר מהצומח (כמו סלרי) משפיע על הכבד, חריף עוקצני (´נושך וחולף´) משפיע על הריאות בעוד שחריף ששורף ונשאר משפיע על הלב.
לעומת המגוון הרחב הדן בטעמים, הרי שבריחות הבחירה יותר מצומצמת. אמנם קיימים חמש ריחות נבדלים, אך מתוכם, הריח המקביל למזון אכיל הוא הריח הארומאטי. כלומר, ככל שריח המזון חזק יותר וניחוחי יותר כך השפעתו המיטיבה על מערכת העיכול, על הספיגה ועל הטחול גדולה יותר.
הגישה הסינית ממליצה להקפיץ את המזון מעט על מנת לסגל לו תכונות יותר ארומאטיות ובו זמנית לחמם אותו מעט ולהצהיב אותו. פעולות אילו מאפשרות הפיכתו לצמח המשפר ספיגת צ´י לטחול באופן יעיל יותר.
שיפור איכות הריח הטבעי של הצמח עשוי לבצע פעולה זו גם בלי שנצטרך להקפיץ את המזון. מזון יותר ארומאטי נחשב לכזה שמחזק יותר צ´י בלי ליצר ליחה. ייתכן שפעולות השבחה אילו יצמצמו את סיכוני הליחה של פירות וירקות שונים.


השפעת חיי המדף על אנרגטיקת הצמח
לחיי המדף יש לא רק ערך כלכלי אלא גם ערך אנרגטי. מובן ששימור הצמח על ידי חומרים משמרים אולי מונע חמצון של ויטמינים מסוימים אך בו זמנית מוסיף חומרים לא איכותיים ומזיקים לגוף. שיטות שימור טבעיות כמו הקפאה בטמפרטורה גבוהה מונעות פגיעה בפיטוכימיקלים וחומרים אקטיבים רבים, מונעות השפעה אנזימטית המפרקת את הצמח בטמפרטורת החדר ולפיכך משמרות את עיקר האנרגיה שלו. יתרה מכך: צמחים העוברים הקפאה אינם צריכים חיי מדף ארוכים ולכן נקטפים במועדם, כלומר בעת בה איכות הצמח (ברמתו האנרגטית) בשיאה. למעשה, בחלק מהמקרים חולטים את הצמח במים רותחים בטמפרטורה גבוהה למספר שניות מועט, וזאת כדי לפסטר אותו, אך התהליך כה מהיר והמעבר להקפאה כמעט מידי, דבר שמונע הרס של כמעט כל מרכיבי הצמח החיוניים ומשמר את איכותו הראשונית.
את חיי המדף של מוצר חקלאי אפשר להאריך גם על ידי דחיית ההבשלה שלו. הבשלה מוקדמת של פירות (או פרחים) מתרחשת בהשראת אתילן שהוא מווסת צמיחה.

כדי להקטין את תכולת האתילן בפירות (וגם בפרחים) ולהאריך את חיי המדף שלהם, מקובל להשתמש בשתי דרכים עיקריות של הנדסה גנטית:
א - ניתן לעכב את הגנים הקשורים ליצור אתילן (תהליך שבוצע בהצלחה בציפורנים מהונדסות).
2. ניתן להוריד את הריכוז החומר ממנו נוצר האתילן. פעולה זו מבוצעת על ידי החדרת גן שמקודד לאנזים שמפרק את חומר המוצא. שיטה זו אפשרה להאריך חיי המדף של עגבניות ומלונים. כשרוצים להבשיל אותם במהירות אפשר לרסס אותם באתילן או להניח אותם ליד צמחים אחרים שמפרישים אתילן (כמו בננות).

אתילן הוא גז ידוע ( C2H2 ) המאפשר הבשלה של פירות שונים. אם נניח אבוקדו ליד בננה יש להניח ששניהם יבשילו מהר יותר בהשפעת האתילן המופרש זה בקרבת זה. גם עטיפת פירות שונים בניר עיתון משמרת את האתילן ליד הפרי ומזרזת את הבשלתו. כיצד ההבשלה משנה את האנרגיה של הצמח?
ההרבולוגיה הסינית מצביעה על כך שאותו צמח בדרגות בשלות שונות יכול להשפיע על איברים שונים בגוף. כאשר הוא פחות מתוק ויותר ירוק הוא משפיע בעיקר על הכבד. מקרר ומוריד. כאשר הוא מצהיב, ריחו נעשה ארומאטי יותר וטעמו מתוק יותר, כך שהוא חודר לטחול, מזין ומלחלח.
מכיוון שבסופו של דבר האנרגטיקה נקבעת לפי המוצר הסופי אותו אנו צורכים, נראה שאין הבדל אנרגטי בין מזון שנשמר יותר זמן לבין כזה שהבשיל טרם זמנו. מה שחשוב זה הטעם והריח הסופי שלו. אם נאכל בננה לא בשלה, מן הסתם נשפיע פחות על הטחול (נחזק אותו פחות אך גם נלחלח אותו פחות) ובאיזו שהיא מידה נשפיע על הכבד ואולי גם על הריאות.



תגובתה של אילת מן (M.Sc), תזונאית קלינית ומומחית לרפואה סינית

ניר בוקר טוב,
אכן מאמר מעניין ועוד יותר חשוב, אלא שמי שרוצה להתנהג על פיו צפויה לו אכזבה, כי זה כמעט ולא ריאלי. מסיבות שונות והחשובה שבהן היא העובדה שאנחנו לא יודעים מה הוא המזון המהונדס.
הערה לתוכן: האורז הצהוב מעורר המון רוגז כי הוכנס בו גן של נרקיס ולא ברור איזו השפעה יש לו על בריאות האדם, כיוון שנרקיס לא עולה על שולחננו.
אין לי ספק שהנדסת המזון מעוררת שאלות מאד מעניינות - שהיא שינוי גנטי של המזון לעומת השבחה המזון שהיא תהליך ארוך שנים אך מבטא את המיצוי הגנטי הקיים במזון.
המדע בוחר היום בשינוי הגנטי כיון שאפשר להגיע לתוצאות מהירות תוך שנה, ואילו בהשבחה גנטית התהליך ארוך ורב שנים לפעמים - 10 ויותר. יש שאלה הרבה יותר מהותית לגבי הנדסה גנטית במזון- האם ואיך היא משפיעה על מי שאוכל את המזון המהונדס? האם היא משנה את הגנום האנושי? את האיזון בין זכרים לנקבות בעולם? וכל זה עדין ללא קשר לרפואה הסינית, לי אין ספק שעגבנייה בסין בעלת איכויות שונות מזו הצומחת בארץ, השאלה המהותית מה השוני, איך אנחנו יכולים לבחון זאת?
בינתיים אני משיבה לשאלה הזו שאני נשאלת לא מעט, שיש קושי לדעת מה ואיך משתנות איכויות המזון. מעניין מה ואיך יהיה על מאמר שלך בעוד 5 שנים...
כל הכבוד על החשיבה והשאלות שחלקן נשארו ללא תשובות


תגובתה של מיכל לביא (M.Sc), ביולוגית ומומחית לרפואה סינית

תוספת על ההבדל בין הנדסה גנטית והשבחה:
בהנדסה גנטית, משנים חלק קטן מאד מסך החומר התורשתי (DNA) של הצמח, כדי להשפיע על תכונה מאד ספציפית של הצמח, למשל לגרום לו ליצר חומר נוסף (מוסיפים לו גן, הרבה פעמים מצמח אחר) או להפסיק ליצר חומר שאיננו מעוניינים בו (על ידי פגיעה בגן ספציפי בתוך הצמח).

השבחה, לעומת זאת, הוא תהליך שמתרחש כבר אלפי שנים. בעצם, כל המזון שאנו אוכלים כיום (כולל כל המזון האורגאני...) עבר בשלב מסוים השבחה גנטית, כדי שיתאים יותר למאכל אדם, לגידול חקלאי וכו. כשמדברים על השבחה גנטית מתכוונים למעשה להכלאות בין צמחים שונים (אבל מאותו מין - מכליאים תירס עם תירס אחר, לא עם עגבנייה). לאחר מכן בוררים, בין ה´צאצאים´ של אותם זוג תירסים, את אלו שמכילים את התכונות שאנו מעוניינים בהם, ואותם ממשיכים להרבות. באופן כזה, ניתן ליצור צמחים גדולים יותר, בעלי חיי מדף ארוכים יותר וכו´.
החסרון בשיטה זו היא שהיא לוקחת זמן רב ודורשת גידול של דורות רבים של צמחים עד שמגיעים לצמח המכיל את התכונות הרצויות לנו. חסרון נוסף הוא שאנחנו יכולים רק לשפר תכונות שנמצאות כבר בתוך הצמח, ואי-אפשר להקנות לו תכונות חדשות לגמרי (בהנדסה גנטית ניתן להקנות לצמח תכונות מצמח אחר), ולבסוף - בדרך כלל תהליך הברירה לתכונה מסוימת כרוך בויתור על תכונות אחרות. למשל בפרחים - בתהליך ההשבחה של פרחים המגדלים שאפו להגיע לפרחים בעלי חיי מדף ארוכים ככל האפשר. תוצאת לוואי של תהליך ההשבחה, היתה היעלמות הריח מן הפרחים (ולא סתם - כנראה שחלק מחומרי הריח גורמים להאצת הזדקנות הפרח).

אגב, עוד תהיה קטנה שעלתה לי בעקבות כתיבת ההסבר הנוסף:
איך אנחנו יכולים להתייחס לחומרים שנמצאים בתוך הצמח, אך אינם באים לידי ביטוי? ההשבחה גרמה לכך שלעיתים יש חומרים שנמצאים בתוך הצמח, אך אינם באים לידי ביטוי.
למשל, בפרחי הציפורן איתם עבדתי, שהיו חסרי ריח כמעט לחלוטין, גיליתי שחומר הריח האופייני לציפורן (eugenol) מיוצר ונמצא בתוך עלי הכותרת של הפרח, אך אינו מופרש החוצה - ולכן לפרח אין ריח.
האם צריך או לא צריך להתייחס גם ל´חומרים נסתרים´ בתוך המזון שאנו אוכלים? עוד נקודה למחשבה...

תשובה של ניר: להערכתי אם החומר נמצא בצמח, גם אם הוא לא מתבטא בפנוטיפ שלו, הרי שתכונתו רלבנטית. לדוגמא, לא כל צמח המכיל לותאין הוא ירוק, ובכל זאת, ריכוז גבוה של לותאין משפיע על הכבד והראייה.

להפניות
למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות התכנית המשולבת ברפואה סינית (נטורופתיה סינית) ניתן ללחוץ כאן: המסלול המשולב

חומר זה מוגש כשירות ע´י הקליניקה של תמורות.
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים
ולידע כללי בלבד.


חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות.
© Tmurot