תהליך הלימוד החושי בשיאצו - חלק ג

תהליך הלימוד החושי בשיאצו

חלק ג


תחושות כביטוי לתפישות מקובלות, לתיאוריה הנלמדת ולשיח החושי
עד כה הדגמתי כיצד השיח והפרקטיקות אשר מתמקדות בחושים ובחוויות חושיות עוזרות לתלמידים להבין ולקבל מושגים מהרפואה הסינית. בנוסף הן מציבות לתלמידים מודל חדש של הבנה או גישה לתפישת מציאות מסוימת, אשר נסמכת על שילוב של כלל החושים והרגשות חושיות ולא רק על האינטלקט. אם שדה המחקר שלי היה קורס לטיפול בצמחי מרפא סיניים, ייתכן הייתי יכול להפסיק בנקודה זו, אך שדה המחקר שלי היה קורס לשיאצו – שהיא שיטת טיפול שמשתמשת במגע הן ככלי מאבחן והן ככלי מטפל. כלומר התלמידים לא רק נדרשים להבין הן בצורה מושכלת והן בצורה חושית את המושגים והחומר הנלמד בכיתה, הם גם נדרשים לחוש אותם באמצעות המגע על גוף מטופליהם, ולטפל בהם בהתאם. לכן עולה השאלה כיצד מתרחש תהליך זה?

לכאורה ניתן לטעון כי: אדם שמקבל את הרפואה הסינית יטען, שמכיוון המרידיאנים, הצ´י ושאר המושגים אכן קיימים בגוף האדם, התלמידים צריכים לעבור אימון של חוש המישוש כדי שיכולו להרגיש אותם באמצעות המגע. אדם שלא מקבל את הרפואה הסינית, יטען כי לאחר שנה של לימוד התלמידים חייבים להאמין כי במושגים קיימים ולכן הם במידה מסוימת מדמיינים אותם. לדעתי שתי התשובות פשטניות מידי ומפספסות את העיקר שהוא, טמון בהבחנה בין תחושה להרגשה.

בעבודותיו, מעלה Kuriyama נקודה מעניינת, והיא שהמושג דופק נעדר מהרפואה היוונית במשך זמן רב עד הופעתו של מדע האנטומיה. ברגע שהופיעה האנטומיה היא אפשרה לרופאים היוונים לדמות את גוף האדם כמורכב מעורקים אשר מתכווצים ומתרחבים עם זרימת הדם ופעימות הלב. רק שדימוי זה היה בראשם הם יכלו לדבר על הדופק- כלומר הלב הדופק. ורק שדימוי זה היה בראשם יכלו הרופאים היוונים להניח את אצבעותיהם על מרפקי מטופליהם ולהרגיש את הדופק. לפני הופעת האנטומיה כל מה שיכלו הרופאים היוונים היה לחוש דפיקות במקצב מסוים – אך לא להרגיש את הדופק, כי המושג עצמו והדימוי של עורקים אשר מתרחבים ומתכווצים נעדרו מראשם. 1994,40-41.). כלומר מה שאנו יכולים להרגיש ע´י נגיעה בגוף של אדם אחר, קשור ישירות לדימויים שיש בראשנו על התחושות אותם אנו חשים.

Csordas מציג לא רק את חשיבות הדימויים אלא גם את חשיבות השיח השלט וההביטוס התרבותי בפירוש חוויות גופניות. לדוגמא הוא מביאת את השיח הנוצרי –צפון אמריקאי, שבו טיהור נתפש כשחרור מכבלים של כוחות רשע שכובלים את האדם. לכן,הוא טוען כי פעולות גופניות כגון הקאה וצחוק ספונטאני נתפשות כשחרור בתהליך של גירוש שדים, כלומר השחרור הגופני (הקאה או צחוק) מפורש בהתאם לשיח ולסיטואציה כשחרור משדים שכובלים את האדם. כאן יש תפישה מעבר לתפישתו של Kuriyama , שכן לא רק הדימויים משפיעים על פירוש חוויות גופניות אלא גם השיח המארגן אותם.

מכיוון שטענתי שישנו קשר ישיר וחשוב בין הדימויים והשיח להרגשה, חשוב לבדוק מהם אותם הדימויים והתפישות הנבנות אצל התלמידים במהלך השיעורים. ובשלב זה הייתי רוצה להציג את אלו הנראים לי כקריטיים ביותר:
עודף וחוסר – כפי שכבר הדגמתי, מהשיעור הראשון לומדים התלמידים לחשוב על גוף האדם במונחים של עודף וחוסר הקשורים במידה רבה לעיקרון של יין-ויאנג, אך לא רק. בנוסף התלמידים לומדים לקשר את המושגים להרגשות חושיות – כך למשל כאשר אודי דיבר על ´סטגנציה – שהיא תופעה מקומית של עודף אנרגטי´ – הוא ציין כי לרוב ´היא מרגישה כמו משהו קשה ולרוב אפשר להרגיש אותה בתור חום באזור שבו היא קיימת´. טענתי היא שהתפישה של עודף וחוסר היא גורם מתווך חשוב בין התחושה של התלמידים לבין הרגשתם.

כך לדוגמא שבחנו התלמידים במשותף את הגב של אחד התלמידים האחרים, הם ציינו כי אזורים בולטים הם אזורים של עודף ואזורים שקועים הם אזורים של חוסר. פרשנות הקשורה למגע הגיעה מהמרואיינות : אחת הסבירה לי שבעת אבחון בטן : ´עוברים עם היד על אזורים בבטן שכל אחד מייצג איבר פנימי אחר בגוף, אם למשל אני מרגישה שהאזור של הכליות מלא וקשה אני יודעת שיש עודף של צ´י בכליות´. מרואיינת אחרת אמרה ´אתה עובד עם הידיים על הגוף של המטופל , לפעמים אתה מרגיש תחושה של נוקשות כלומר, עודף ואת זה צריך לפזר. לפעמים אתה מרגיש כמו שקע כזה, כאילו האצבע שלך יכולה להיכנס פנימה עוד ועוד, וזה חוסר שאותו צריך להשלים´.
בשלושת הדוגמאות ניתן לראות כיצד התלמידים או המרואיינות פירשו מראות ותחושות לפי התפישה התיאורטית של עודף או חוסר, או במילים אחרות התחושות הפיזית של מלאות, נוקשות או שקיעות תורגמו להרגשה של עודף או חוסר, והתפישה של צ´י אשר זורם בגוף הוסיפה להרגשה של עודף וחוסר – הרגשה של עודף או חוסר של צ´י.


אנרגיות, עומק ושונות – בשיח המערבי על הרפואה הלא קונבנציונאלית שולט השיח האנרגטי (Fadlon,2004,41-42) כלומר שיח שמתייחס לצ´י כאל אנרגיה, לתחושות שונות שמרגישים בזמן הטיפול כאל אנרגיה שמשתחרת או זורמת (שם) ולתפקודי האיבריים הסיניים כאל תפקודים אנרגטיים – כפי שהסביר זאת אודי לתלמידים. ישנם מספר הסברים לדומיננטיות של השיח האנרגטי, Hare מעלה סברה כי הוא קשור לדימויים פופולאריים הלקוחים מעולם הפיסיקה והחשמל (2006,38). לעומתה פאדלון טוענת כי הדימוי האנרגטי קשור לתפישה הפוסט מודרנית של הגוף (2004,41). אני מעוניין להעלות התייחסות שלישית לשיח האנרגטי שעולה מתצפיותיי בשדה ואשר מתייחסת פחות למקורותיו ויותר לשימוש שלו.

טענתי היא שהשיח האנרגטי בדומה ואולי כחלק מהשיח החושי, מאפשר קבלה והבנה של תפישת העולם הרפואית הסינית. כך המושג צ´י שהתרגום הכי סביר שלו הוא ´מה שגורם לדברים לקרות´ מתורגם לאנרגיה, כי אנרגיה היא אכן דבר שגורם לדברים לקרות. אך יש כאן דבר מעבר לעניין התרגומי של מושגים, לדעתי ייחוס הרפואה הסינית ותפישותיה לתחום האנרגטי, מאפשר את קיומה לצד הרפואה המערבית אשר נתפשת כעוסקת בתחום הפיזי של הגוף. כך למשל שנשאל אודי על ההבדלים בין תפקודי האיברים לפי הרפואה המערבית והסינית, תשובתו הייתה: ´בניגוד לרפואה המערבית שבודקת את האנטומיה של האיברים ואת התפקידים האנטומיים שלהם, הרפואה הסינית מתעסקת בתפקודים האנרגטיים של האיברים´.כך אפשר להסביר מדוע הטחול אשר נתפש כאבר חסר חשיבות מיוחדת ברפואה המערבית, הוא אחד האיברים המרכזיים ביותר ברפואה הסינית.

אך ישנה משמעות נוספת להכנסת הרפואה הסינית ל´רובד האנרגטי´ של הגוף, והיא המשמעות של עומק ושונות. מבחינת השונות, אין צורך להכביר במילים, אם הרפואה הסינית עוסקת באנרגיות היא הרי עוסקת במשהו שונה. אך בנוסף לכך, ישנה משמעות נסתרת מאחורי התפישה שהרפואה המערבית מתייחסת לרובד הפיזי והסינית לאנרגטי הלא נראה, והיא שהרפואה הסינית עוסקת ברובד עמוק יותר של הגוף. תפישה זו באה לידי ביטוי לדוגמה בהסברו של אודי לגבי דרך ההבנה והטיפול במחלות – ´...הרפואה המערבית רואה כאב- והיא אומרת אני אטפל בכאב- בסימפטום. הרפואה הסינית בודקת למה יש כאב, ומטפלת בגורם ולא רק בסימפטום´.התייחסות דומות ניתן למצוא מפי מטפלים ברפואה לא קונבנציונאלית בעבודת הדוקטורט של פאדלון (1999,70-73). כלומר, הרפואה המערבית נתפשת כמטפלת במה שנמצא על פני השטח- בסימפטום, לעומתה, הסינית בודקת מה עומד מאחוריו, או במילים אחרות יורדת לעומקם של דברים. גם תפישה זו של אנרגיות, עומק ושונות איננה נשארת ברמת השיח בלבד ויש לה ביטוי בדרך שבה מתרגמים התלמידים את תחושות המגע שהם חשים, או במילים אחרות הדרך שבה מרגישים התלמידים את גופם של המטופלים. במהלך השיעורים, לומדים התלמידים על קיומם של המרידיאנים, שהם לפי הנלמד בכיתה קווים או תעלות בגוף אשר בהם זורם הצ´י, והם קשורים לאיברים שונים בגוף. בנוסף לכך לומדים התלמידים חלק מנקודות הדיקור אשר נמצאות על המרידיאנים, נקודות אלו הן חשובות לתהליך הטיפול, כי ללחיצה עליהן יש השפעה ישירה על תופעות אשר קשורות למרידיאן עליו הן נמצאות ולאיבר לו הוא קשור.

כדי להכיר את המרידיאנים והנקודות ולדעת את מיקומם בגוף משתמשים בכיתה במספר כלים : ראשית כל ישנן מפות מרדיאנים אשר מראות בברור היכן נמצאים המרידיאנים והנקודות על הגוף. בנוסף לכך כאשר אודי מסביר על מרדיאן מסוים הוא מראה על גופו או על גוף אסיסטנטית היכן הוא נמצא. מעבר לכך יש הסברים אנטומיים (מערביים וסינים) מדויקים לגבי איפה כל נקודה נמצאת. ואכן התלמידים בהתאם למפות ולהנחיות מציירים זה על גוף זה את המרדיאנים, ומדביקים מדבקות היכן שהנקודות אמורות להיות. בכל אלה אפשר לראות דוגמא לתהליך עליו דיבר Kuriyama , התלמידים יוצרים לעצמם דימוי ויזואלי של הגוף כמורכב ממרדיאנים ונקודות דיקור, למידה ויזואלית ותיאורטית של מיקומם יכולה בתורה להנחות את מגע האצבעות של התלמידים בזמן המגע בגוף חבריהם.

אך בזמן התרגול של הדבקת המדבקות על נקודות הדיקור קורה תהליך מעניין, אשר ממחיש את טענתו של Csordas לגבי ההשפעה של תפישות תיאורטיות ושיח על ההבנה של תחושות חושיות. לאחר שמוצאים התלמידים נקודה זו או אחרת לפי ההנחיות המדויקות שנמסרו להם, כמעט תמיד מתבצע התהליך הבא : התלמיד מניח את אצבעו על המקום המשוער לוחץ ושואל ´אתה מרגיש את זה ?´, אם התשובה היא חיובית העניין נגמר והמדבקה מודבקת. אך אם התשובה היא שלילית, התלמיד ימשיך לנסות וללחוץ באזורים שונים עד שהתשובה תהיה חיובית. לשאלתי מה זה ´זה´ ?, התשובה הייתה בד´כ – ´הרגשה עמוקה יותר´ או ´זה פשוט מרגיש אחרת´. אודי הציג זאת בצורה טובה בהסבירו לתלמידים : ´...גם אני שואל מטופלים איך הם מרגישים, אם הם לא מבינים, אני לוחץ איפה שאני יודע שאין נקודה, ואז חוזר ולוחץ על הנקודה ושואל, עכשיו אתה מרגיש משהו?´

כאן ניתן לראות את החיבור בין השיח והתפישה של הרפואה הסינית כמשהו עמוק יותר לבין הפירוש של תחושות גופניות. כלומר נקודה שהתחושה שלה הייתה עמוקה יותר, או שונה משאר האזורים, בהתאם לתפישה של הרפואה הסינית הן כדבר שונה והן כעמוקה יותר, נתפשה כנקודה הנכונה. בנוסף לכך ניתן לומר שמכיוון שהנקודות נמצאות על המרידיאנים, והמדרידיאנים נתפשים כתעלות שבהם זורם הצ´י – או האנרגיה- התחושה של נקודה כעמוקה יותר, נתפשת גם כהגעה אל והרגשה של האנרגיה. קישור זה בין – תפישה של עומק ואנרגיה להרגשה של עומק ואנרגיה מתחדד, אם נזכר שבתחילת העבודה הצגתי את התשובה המקובלת לשאלתי מה זה מבחינתך להגיע לצ´י, והיא הייתה ´התחושה שנכנסתי עמוק מספיק´. בנוסף גם אודי בהנחיותיו לתלמידים בעת התרגול המעשי, הרבה
לומר ´תשאלו את השותפים שלכם איך זה מרגיש, כדי שתדעו אם נכנסתם עמוק מספיק, כדי שתדעו עם הצלחתם להגיע לצ´י´.

קורא דייקן אולי יבחין כי בחלק האחרון של עבודה זו בלט בחסרונו השיח החושי, אשר תפש מקום רב בניתוח של שאר הדוגמאות שהבאתי עד כה, לכן בנקודה זו הייתי רוצה להעלות תפקיד נוסף שיש לשיח החושי. טענתי היא, שמכיוון שבטיפול השיאצו התלמידים צריכים ומצופים להסתמך באופן מרכזי (גם אם לא באופן בלעדי) על תחושות שהם מקבלים באמצעות המגע. השיח החושי שכפי שכבר הדגמתי משמש הן כדרך והן כמטרה, הוא זה שמאפשר את ההסתמכות הזו שהיא במידה רבה לא מקובלת בתרבות המדעית מערבית. ללא הדומיננטיות של השיח החושי, אני בספק רב אם התלמידים היו מסוגלים להסתמך על תחושות הגופניות והפרשנויות הניתנות להן, בתור כלי מאבחן ומטפל.
ואכן במערב, בדיקת הדופק שהחלה ביוון, זיהתה סוגים שונים של דופק והתייחסה לבדיקת הדופק כאל גורם בעל משמעות עליונה בעת בדיקת חולה. אך עם הזמן חל תהליך של פיחות בחשיבותה ובאמינותה, עד אשר היא הצטמצמה לספירה של פולסים. תהליך של פיחות זה הוא התוצאה של ההפרדה בין מושג כמציאות אובייקטיבית לבן הרגשתו החושית, מכיוון שהרגשה חושית נתפשה כחוויה סובייקטיבית היא לא נתפשה כמספקת בבדיקה של מושג אובייקטיבי. ברפואה ובתפישה הסינית הפרדה זו לא הייתה קיימת ולכן בדיקת הדופק לא רק ששמרה על מעמדה, היא הלכה ותפשה מקום יותר ויותר חשוב עם השנים. (Kuriyama,1999,65-68).

בכיתת השיאצו, כך אני טוען, התהליך של לימוד חושי אשר מבצע חיבור בין כלל החושים בגוף לאינטלקט, והשיח החושי אשר גם מנסה להפוך חוויה של לימוד אינטלקטואלי לחוויה שבה מנסים לדמיין חושית את התיאוריה והמושגים, וגם נותן עדיפות להרגשה על ידיעה מושכלת, מאפשרים ולמעשה במידה מסוימת דורשים את ההסמכות על המגע בתור כלי לגיטימי לבחינת ואבחון מציאות רפואית מסוימת בגוף האדם. כך למעשה נסגר מעגל שבו השיח והאפיסטמולוגיה החושיים מאפשרים ודוחפים לעבר למידה חושית, ובמקרה הספציפי הזה, למידה שנותנת מקום מרכזי למגע, והמגע בתורו משמש ככלי אשר מאפשר לתאר, להבין ולחוות מושגים, עקרונות תיאורטיים ומציאויות רפואיות.


סיכום ומסקנות
בהקדמה לעבודה זו ציינתי כי לאחר שנה של השתתפות בחוג לשיאצו חוויתי חוויה שונה של ידיעה, חוויה אשר למעשה הייתה טמונה בגוף שלי, וזוהי לדעתי תוצאה אפשרית של תהליך הלימוד שתיארתי בעבודה זו. תהליך שמתמודד עם למידת חומר ע´י הפעלה אקטיבית ומילולית של החושים אשר מובילה להבנה של מושגים, עקרונות תיאורטיים, ומקרים ממשים גם דרך התמודדות אינטלקטואלית עימם וגם דרך האופן שבו הם מרגישים. כלומר הבנה שלא מפרידה בין ה Mind או הידע התיאורטי והבנתו המושכלת לבין התחושות הפיזיות המקושרות לידע. ברגע שתחושה גופנית לא מופרדת מהידע, אזי הידיעה עצמה יכולה להישען עליה. לכן גם אם אני לא יכול להסביר מה זה צ´י, או לא יכול לראות את המרידיאנים בגוף, אני יכול להרגישם בגופי ועל גוף האנשים שבהם אני נוגע בזמן טיפול שיאצו, וחשוב מכל, במסגרת אפיסטמולוגיה אשר לא מבצעת את ההפרדה שבין האינטלקט לחושים, הרגשה זו יכולה להוות הוכחה מספקת.

אפשר להדגים זו בצורה יפה בדרך שבה תיארה לי מרואיינת אחת את תהליך האבחון והטיפול שהיא מבצעת ´בהתחלה אני מקיימת אבחון לפי שאלון מאוד מפורט. אח´כ אני מתחילה לאבחן ולטפל במגע.. ואז אני עוברת לאבחון בטן ומנסה להרגיש איפה יש עודף או חוסר, במה כדאי להתמקד. אחר כך אני נמצאת עם המטופל וההרגשה שלי או האינטונאציה שלי ונותנת להם להנחות אותי... זה לא שאני מתעלמת מהשאלון, הוא נמצא ברקע, אבל בזמן הטיפול אני מעדיפה לזרום עם מה שאני מרגישה..´ אפשר לראות כיצד בתהליך הטיפול קיימת השפעה הדדית בין הידע התיאורטי (שאלון האבחון) לבין החושים (אבחון הבטן) אשר בסופו של דבר מיתרגמים לחוויה אשר כוללת את כולם והיא ההרגשה והאינטואיציה של המטפלת, אשר כפי שהדגמתי הם במובן מסוים מילה אחרת לידיעה.

כהכנה לעבודה זו חיפשתי מאמרים במקורות מידע כאשר,בתחילה התמקדתי במילות החיפוש ´רפואה אלטרנטיבית´ או ´ניו-אייג´´. מהר מאוד מצאתי רשימה ארוכה של מאמרים אשר במידה רבה מתייחסים בזלזול לשיח החושי המלווה הסברים מצד מטפלים ומטופלים ברפואה זו , למילה הרגשה, בד´כ יוחסה אמונה כמעט מיסטית במושגים אמורפים. הגדיל לעשות Glyn Adams שבעבודתו על שיאצו בבריטניה ויפן, התייחס לדרך הלימוד של שיאצו בבריטניה כאל תופעה ני-אייג´ית אשר מתמקדת בהיבטים פסיכולוגיים ומטא-פיזיים, לעומת הדרך ´האותנטית´ הפרקטית והמוחשית הרבה יותר שבה מתייחסים מטפלים לשיאצו ביפן (2002).
אני סבור שאם נסתכל על הדברים מתוך נקודת המבט, לפיה השיח החושי הוא דרך התמודדות עם מושגים אשר לא ניתנים לתרגום מילולי ומושגי, אזי נגיע למסקנה אחרת לגמרי: במקום להודות שאיננו יכולים לתפוש באופן ´הגיוני´ מושג מסוים (כפי שהרבה מרצים בחוג למזרח אסיה, שבו אני לומד, מודים בשיעורים הנוגעים לפילוסופיות ודתות מזרחיות) , אנו יכולים ולנסות להשלים את התמונה ע´י ניסיון לתפוש אותו לא רק באמצעות הסבר מושכל (שבמידה רבה יישאר לוקה בחסר), אלא גם באמצעות ניסיון לחוש אותו אם באמצעות דימיוניינו החושי או באמצעות הפעלה פעילה של חושינו.

לסיום אני רוצה להעלות נקודה נוספת אשר מתייחסת לתפישה של המושג אימפריות, ידע אימפרי והדרכים לרכישת ידע. ברצוני להזכיר כי אימפריות בהגדרתה הבסיסית הינה חקר המציאות באמצעות החושים. היה זה כבר קאנט אשר הראה שהמציאות אשר נתפשת באמצעות החושים מתווכחת באמצעות התודעה והנחות היסוד שלנו, ובמילים אחרות המציאות ה´אובייקטיבית´ היא תולדה של הסובייקט אשר תופש אותה באמצעות חושיו (שטייניץ,1987,77-92 ). אולם בתפישה המדעית המערבית עקרון חקר המציאות באמצעות החושים הצטמצם כמעט אך ורק לחוש הראייה כאשר גם כשאנו נותנים מקום לחושים אחרים אנו לרוב מבקשים לאושש אותם באמצעות תצפית עקיפה אשר מספקת לנו הטכנולוגיה.

ייתכן שתפישה זו של אימפריות אשר מקדשת את חוש הראייה, חוסמת בפנינו מציאויות אלטרנטיביות או לפחות מצמצמת את מה שאנו מוכנים לכלול בתוך מה שאנו מגדירים כמציאות אמפירית. גישה נרחבת יותר לרכישת ידע שתכלול בתוכה הפעלה של חושים נוספים, ייתכן ותוכל לאפשר לנו להבין דברים שאיננו מסוגלים להבין לעומקם, ולראות דברים שאיננו מסוגלים לראות.



ביבליוגרפיה :

1. Adams Glyn. (2002) ‘Shiatsu in Britain and Japan: Personhood, Holism and Embodied Aesthetics’. Anthropology & Medicine, 9(3): 245-262.
2. Csordas Thomas.J. (1990) ‘Embodiment as a Paradigm for Anthropology’. Etos,18(1): 5-47
3. Stoller Paul. (1997) ‘Sensuous scholarship’. Philadelphia : University of Pennsylvania Press.
4. Fadlon Judith. (2004) ‘Meridians, Chakras and Psycho-Neuro-Immunology: The Dematerializing Body and the Domestication of Alternative Medicine’. Body & Society, 10(4): 69-86.
5. Fadlon Judith. (1999)’ From Alternative to Complementary: The Domestication of Non-Conventional Medicine in Israel’. Unpublished doctorate thesis, Tel-Aviv University, Israel.
6. Kuriyama Shigehisa. (1994) ‘Varieties of Haptic Experience: A Comparative Study of Greek and Chinese Pulse Diagnosis ‘.Ann Arbor, Mich.: UMI Dissertation Services [Publisher].
7. Kuriyama Shigehisa. (1999) ‘The Expressiveness of the Body and The Divergence of Greek and Chinese Medicine’. New York : Zone Books.
8. Hare, Martha.J.(1993) ‘The Emergence of a Urban U.S Chinese Medicine’ Medical Anthropology Quarterly, New-Series 7(1):30-49
9. שטייניץ, יובל. (1987) ´הזמנה לפילוסופיה´. תל אביב:זמורה ביתן.
מקורות ברשת האינטרנט
10. http://www.tmurot.org.il/

חזרה לחלקו הראשון של המחקר: תהליך הלימוד החושי בשיאצו - חלק א
חזרה לחלקו השני של המחקר: תהליך הלימוד החושי בשיאצו - חלק ב


להפניות
למידע אודות מסלול לימודי שיאצו בתמורות.
לסמינרים ומחקרים נוספים


חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות.
© Tmurot
אנו מודים לגיא על הרשות לפרסם את עבודתו באתרנו.