פרק רביעי ואחרון- הָאִישׁ שֶׁלּא הָיָה לוֹ דִּמְיוֹן
הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַמַּחְשָׁבָה לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה קָסְמָה לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. בָּרְגָעִים מְסוּיָּמִים הוּא כִּמְעַט הִתְפַּתָּה לְהַפְסִיק לִהְיוֹת פליפיסט וְלַחֲזוֹר. אֲבָל אָז הוּא שֵׁם לֵב לְעוֹד פְּרָט אֶחָד: הוּא כְּבָר לא יָדַע אֵיפוֹא הוּא נִמְצָא. זֶה הָיָה לַיְלָה דֵּי חָשׁוּךְ וְהַכּל נִרְאֶה לוֹ זָר וּמִסְתּוֹרִי. מֵאַחֵר שֶׁהוּא לא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁיֶּדַע לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ חָזְרָה הוּא הֶחְלִיט לְהַמְשִׁיךְ בְּעִקְבוֹת הַהַדְרָכָה שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ.
עֵץ מִפְלַצְתִּי שֶׁהִפְחִיד אֶת אַבָּא
כְּדֵי לְקַבֵּל בִּיטָּחוֹן וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַפַּחַד הוּא זִימְזֵם לְעַצְמוֹ שִׁיר שֶׁהָיָה נִשְׁמַע לוֹ קְצָת מֻכָּר:
לְאָן לְאָן הוֹלֶכֶת אַתְּ הַדֶּרֶךְ
לְאָן הוֹלֶכֶת אַתְּ דַּרְכִּי שֶׁלִּי
לְיוֹם שִׂמְחָה ...
בַּמָּקוֹר זֶה הָיָה מִן שִׁיר שֶׁל חֲזָרָה הַבַּיְתָה שֶׁהוֹפֵךְ לִהְיוֹת שִׁיר מְאוֹד עָצוּב. אַבָּא לא זָכָר אִם זֶה שִׁיר עָצוּב אוֹ מֵעוֹדֵד וְלָכֵן הוּא הִמְשִׁיךְ לְזָמְזֶם וְלִהְיוֹת רָעֵב וְעָיֵיף.
בְּרֶגַע מְסוּיָּם הוּא נִתְקַל בְּעֵץ. זֶה הָיָה דַּי מְשׁוּנֶּה כִּי אַבָּא אַף פַּעַם לא חוֹלֵם וְלָכֵן גַּם לא נִתְקַל בְּעֵצִים. לְמַעֲשֶׁה, עַד הַיּוֹם הוּא לא נִתְקַל בַּכְּלוּם וְלָכֵן אַף פַּעַם לא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לְשַׁנּוֹת דֶּרֶךְ. אֲבָל הַלַּיְלָה הוּא הָיָה עָיֵיף כָּל כָּךְ וְלא שָּׂם לֵב וְהָעֵץ עָמַד מוּלוֹ כְּאִילּוּ בְּכַוָּונָה.
הַמַּכָּה לא הָיְיתָה כָּל כָּךְ כוֹאֶבֶת. יוֹתֵר מַעֲלִיבָה, אוּלַי. אֲבָל הִיא הֵעִירָה אוֹתוֹ מַסְפִּיק כְּדֵי לְהָבִין שֶׁלָּלֶכֶת יָשָׁר הוּא כְּבָר לא יָכוֹל, אֶלָּא רַק יָמִינָה אוֹ שְׂמאלָה. סִימָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַטִּיל אֶת הַמַּטְבֵּעַ שׁוּב.
הוּא הוֹצִיא אֶת הַמַּטְבֵּעַ מכִּיסוֹ וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִתְבּוֹנֵן בָּהּ בַּזְּהִירוּת וְהִבִּיעַ בְּלִיבּוֹ מִשְׁאָלָה. כַּיָּדוּעַ, אֲנָשִׁים שֶׁלּא מדמיינים לא מַצְלִיחִים לְהַבִּיעַ מִשְׁאָלוֹת טוֹבוֹת, אוּלַי רַק מִשְׁאָלוֹת כְּמוֹ: הַלְוַואי שֶׁהָיָה מְלָפְפוֹן חָמוּץ לְיַד הַחוּמוּס. בַּדֶּרֶךְ כְּלָל הֵם גַּם אוֹמְרִים אֶת הַמִּשְׁאָלוֹת הָאֵלּוּ כְּשֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ מְלָפְפוֹן חָמוּץ בָּמֵקָרֵר, וְאָז אִם אִמָּא אוֹ טַלִּי נִיגָּשׁוֹת לַמֶקָרֵר וּמְבִיאוֹת אֶת הַמְּלָפְפוֹן הֶחָמוּץ הֵם מַרְגִּישִׁים כְּאִילּוּ הִתְגַשְּׁמָה לָהֶם מִשְׁאָלָה.
אֲבָל מִשְׁאָלוֹת אֲמִיתִּיּוֹת אַבָּא לא יֶדַע לְבַקֵּשׁ כִּי בִּשְׁבִיל מִשְׁאָלָה אֲמִיתִּית צָרִיךְ לְדַמְיֵין. עַכְשָׁיו אַבָּא הִצְלִיחַ לְדַמְיֵין מִשְׁאָלָה מְשָׁלוֹ. הוּא דִּמְיֵין שֶׁהוּא מוֹצֵא אוֹפַנּוֹעַ פְּלָאִים שֶׁיָּכוֹל לָעוּף בָּאֲוִויר וְלָקַחַת אוֹתוֹ יָשָׁר הַבַּיְתָה לַאֲרוּחָה חַמָּה, לַמִּקְלַחַת וּלְטַלִּי הַחֲמוּדָה שֶׁלּוֹ. זֶה הָיָה רַעְיוֹן דִּמְיוֹנִי בְּאוֹפֶן יוֹצֵא מִן הַכְּלָל אֲבָל הוּא עוֹד לא יָדַע זאת.
הוּא עוֹד לא יָדַע שֶׁנּוֹלַד לוֹ דִּמְיוֹן. אָמְנָם קָטָן מְאוֹד אֲבָל דִּמְיוֹן מִשֶּׁלוֹ. כָּזֶה שֶׁלְּאַט לְאַט יַתְחִיל לִגְדּוֹל כְּמוֹ שֶׁזֶּה קוֹרֶה אֵצֶל כָּל הַיְלָדִים. הוּא גַּם לא יָדַע מָה קוֹרֶה לְדִמְיוֹן כְּשֶׁגְּדֵלִים. כּל מָה שֶׁהוּא יָדַע זֶה שֶׁאוּלַי אוּלַי, הַמַּטְבֵּעַ תִּקַּח אוֹתוֹ עַכְשָׁיו לְאוֹפַנּוֹעַ הַמְעוֹפֵף שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתוֹ הַבַּיְתָה.
אַבָּא זָרַק אֶת הַמַּטְבֵּעַ לָאֲוִויר וְאָז קָרָה דָּבָר נוֹרָא: הַמַּטְבֵּעַ נָפְלָה לְיַד הָעֵץ, בְּמָקוֹם הֲכִי חָשׁוּךְ שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְצַפּוֹת. הוּא הִתְכּוֹפֵף וְהִתְחִיל לְחַפֵּשׂ בְּיָדָיו כְּשֶׁהוּא חוֹפֵר בְּצִיפּוֹרְנַיו אֶת הָאֲדָמָה בֵּין מֵחָטֵי הָאוֹרֶן וְשׁוֹרְשֵׁי הָעֵץ. זֶה הָיָה חִיפּוּשׁ מְאוֹד יְסוֹדִי (וְגַם מְאוֹד מְלַכְלֵךְ) אֲבָל הַמַּטְבֵּעַ הָיְיתָה יוֹתֵר עַקְשָׁנִית מִמֶּנּוּ וְסֵרְבָה לְהוֹפִיעַ.
עַכְשָׁיו אַבָּא הָיָה אֲפִילּוּ יוֹתֵר מְיוֹאָשׁ: הוּא לא יוֹדֵעַ אֵיךְ לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה וְאֵין לוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁתּוֹבִיל אוֹתוֹ לְאוֹפַנּוֹעַ הַמְעוֹפֵף שֶׁלּוֹ. לַמְרוֹת הַקּוֹר וְהָרְטִיבוּת הוּא הִתְיַישֵּׁב עַל הָאֲדָמָה, נִשְׁעַן עַל הָעֵץ כְּשֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּטְבֵּעַ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְכָכָה הוּא נִרְדַּם.
בַּבּוֹקֶר הוּא הִתְעוֹרֵר עִם כְּאֵב גַּב לא נָעִים. הָיָה לוֹ קַר מְאוֹד וְהוּא הִתְחִיל לְהָנִיעַ אֶת אֵיבַרַיו כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם. דָּבָר רִאשׁוֹן הוּא שָּׂם לֵב שֶׁהוּא נִמְצָא בְּחוּרְשָׁה. הַחוּרְשָׁה לא הָיְיתָה גְּדוֹלָה בִּמְיוּחָד אֲבָל הָיְיתָה צָרָה וַאֲרוּכָּה. כֵּיוָון שֶׁאַבָּא כָּל הַזְּמַן הָלַךְ יָשָׁר אָז הוּא לא שָּׂם לֵב שֶׁמִּשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁל הַחוּרְשָׁה הָיוּ עֲדַיִין בָּתִּים וּכְבִישִׁים. טוֹב, גַּם הָיָה מַמָּשׁ חָשׁוּךְ...
הַדָּבָר הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא שָּׂם לֵב זֶה שֶׁהוּא עֲדַיִין מְאוֹד רָעֵב וְרַק קְצָת פָּחוֹת עָיֵיף מִקּוֹדֶם.
וְהַדָּבָר הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא שָּׂם לֵב זֶה שֶׁבְּדִיּוּק מִתַּחְתָּיו יֵשׁ מַשֶּׁהוּ לוֹחֵץ. זוֹ הָיְיתָה הַמַּטְבֵּעַ שֶׁלּוֹ. כֵּיוָון שֶׁהוּא הִתְיַישֵּׁב בְּדִיּוּק עַל הַמַּטְבֵּעַ הוּא לא הִצְלִיחַ לִמְצוֹא אוֹתָהּ.
כָּל הָעֵצִים נִרְאוּ רְגִילִים וְלא מַפְחִידִים. הָאוֹר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת נִרְאֶה נֶחְמָד וְהִתְחִיל לְחַמֵּם אוֹתוֹ קְצָת. כְּבָר לא הָיוּ עֲנָקִים מִפְלָצְתִיִים, רוּחוֹת מְסוּכָּנוֹת וּמַטְבֵּעַ עַצְבָּנִית. הַכּל נִרְאָה רָגִיל כְּמוֹ שֶׁאַבָּא הִכִּיר.
אֲבָל עָמוֹק בְּלֵב אַבָּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁלּא הָיָה לוֹ לִפְנֵי כֵּן. זֶה הָיָה מַשֶּׁהוּ שֶׁיָּכוֹל לְהַפְחִיד אֲבָל גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת נִפְלָא עַד מְאוֹד. נוֹלַד לוֹ דִּמְיוֹן. זֶה הָיָה דִּמְיוֹן בֵּן יוֹם אֶחָד בִּלְבַד אֲבָל דִּמְיוֹן קָטָן וְשׁוֹבָב שֶׁהִסְפִּיק הֲמוֹן: הַדִּמְיוֹן שֶׁלּוֹ הִסְפִּיק לְצַיֵּר עֲנָקִים מַפְחִידִים וְגַם אוֹפַנּוֹעַ מְעוֹפֵף. בָּאוֹפֶן כְּלָלִי זֶה נִרְאָה דִּמְיוֹן טוֹב, כָּזֶה שֶׁבֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּשׁוּם חֲנוּת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט.
אִם כָּךְ, הוּא הִשִּׂיג אֶת מַטְרָתוֹ. הוּא רָכַשׁ דִּמְיוֹן מִשֶׁלוֹ. זֶה הָיָה מַסְפִּיק טוֹב בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁל לַיְלָה אֶחָד וְלא הָיָה לוֹ סָפֵק שֶׁהַמַּטְבֵּעַ עֶזְרָה לוֹ לִמְצוֹא אֶת הַדִּמְיוֹן. הוּא גַּם הֵבִין שֶׁאֶת הַדִּמְיוֹן הוּא לא יִמְצָא בְּמָקוֹם מְסוּיָּם אֶלָּא בְּדֶרֶךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. הַאִם הִגִּיעַ הַזְּמַן לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה?
אַבָּא הֶחְלִיט לְהִתְיַיעֵץ עִם הַמַּטְבֵּעַ פַּעַם נוֹסֶפֶת. הוּא שִׁיחקַ בַּמַּטְבֵּעַ הַנּוֹצֶצֶת וְאָמַר לְעַצְמוֹ:
אִם יוֹצֵא צַד ´עֵץ´ אָז חוֹזְרִים הַבַּיְתָה. אִם יוֹצֵא צַד ´פֶּלִי´ אָז מַמְשִׁיכִים לִהְיוֹת פְלִיפִּיסְט. אָז מַטְבֵּעַ יְקָרָה, אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ: הַאִם לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה אוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּמִשְׂחָק?
הוּא זָרַק אֶת הַמַּטְבֵּעַ בָּאֲוִויר וְהַפַּעַם תָּפַס אוֹתָהּ בְּקַלּוּת. יָצָא עֵץ.
תּוֹךְ זְמַן קָצַר הוּא חָזַר הַבַּיְתָה בַּקַּלּוּת.
- אָז לא מָצָאתָ אוֹפַנּוֹעַ מְעוֹפֵף? שְׁאֵלָה טַלִּי בָּאַכְזָבָה
- בַּוַּודַּאי שֶׁמָּצָאתִי, הוּא כָּאן, בְּדִמְיוֹנִי. עָנָה אַבָּא. בּוֹאִי תַּעֲלִי עָלָיו וְנִיסַּע לְכָל מָקוֹם בָּעוֹלָם...
- סוֹף -
חזרה לפרק הראשון לחצו כאן
פרק א´
נושאים לדיון והפעלה עם ההורים
א - איזה דברים מעניינים (ולפעמים מפחידים) אנחנו מדמיינים? שאלה שנועדה לדבר עם הילד על פחדיו, איך אבא של טל התגבר עליהם ואיך אנחנו צריכים להתגבר. כדאי להזכיר שכשאנו עייפים ורעבים אנו פוחדים יותר חזק.
ב - עכשיו, שלאבא של טל יש דמיון משלו, מה יקרה? אפשר לדמיין על המשחקים שהוא ישחק עם טלי, על התקשורת הטובה עם האמא, על זה שבמקום עבודה הוא יהיה עם המשפחה ועוד
ג - האם אבא בזבז את החופשה שלו? כנראה שלא. כי אבא הגשים את משאלת ביתו ומעתה יוכלו לחלוק שעות דמיון נפלאות ביחד. ומה כאשר הם לא יהיו ביחד? אבא יוכל לדמיין שהוא עם טלי...
להפניות
למידע אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן:
אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות ניתן ללחוץ כאן:
לימודים בתמורות
להורדת עלון מפורט על תמורות
להורדת מצגת סיור מודרך בתמורות
לסיפורים נוספים עבור ילדים ונוער
לעמוד הבית של תמורות