תובנות על שיאצו, אינטואיציה והמונח פלסבו

לפני שנים רבות, ליתר דיוק 14.12.81,"כשהיה בדרכו הביתה מיום העבודה, החליט יאיר לקצר את הדרך. הוא נסע דרך הכביש החדש מצומת גולני לצומת עמיעד שעדיין לא נפתח לתנועה. לפתע - קטע משובש - יאיר איבד את השליטה על ההגה והמכונית התדרדרה לתהום. יאיר נפגע באופן קשה ונשאר שוכב בשטח השומם זמן רב. ערבי רכוב על חמור הבחין בפנסי הרכב הדולקים, והזעיק עזרה. יאיר הועבר לבית חולים ושם הוא נותח בגבו.
כעבור מספר ימים הוא חוזר הביתה אדם שונה. לא אותו יאיר מלא המרץ ושמחת החיים שהכרנו כל השנים, אלא אדם מעונה שהסבל נשקף מעיניו.
סיפור שנותיו האחרונות הוא סיפור מאבקו הבלתי מתפשר להחלמה בעזרת נחישות, רצון וכוח ההתמדה שלו" (ציטוט מהספר לזכרו(.

סיפור חייו של יאיר שזור בסיפורי שלי. למרות פער הגילים בנינו, הקשר שנוצר היה כמעט בלתי אמצעי. ידענו לזהות האחד את השני ללא תקשורת מילולית, עם סוג של תקשורת רגשית שהתאפיינה במבט ובנענוע ראש מינימאלי. עד היום אני נושא בקרבי תכונות נרכשות שהוא טבע בי , ומאחר שתחום עיסוקינו המשותף בקיבוץ יפתח היה מלאכת ידיים שם למעשה נוצר הקשר. גם היום כשאני אוחז בכלי עבודה כל שהוא אני חש את מבטו הצופה בי ובחיוכו המלווה.

לימים, כאשר יאיר התבוסס בסבלו (פגיעה עצבית בעמוד השדרה שהייתה מלווה בכאבי שרפה בלתי נסבלים כתוצאה מהתאונה) הייתי מגיע ´לחדר´ (שם כינוי לבית בשפה הקיבוצית) כדי לעודד ולנסות ולו במעט להסיט את תשומת ליבו מהכאבים.
לא פעם הייתי מוצא את נחמל´ה האחות וראובן הרופא מנסים להקל על סבלו באמצעות משככי כאבים (בשלב מסוים הוא קיבל מורפיום). הכאבים הלכו וגברו וכושר ההתנגדות של יאיר הלך ופחת.
ויום אחד קרה הבלתי יאומן! בעודי יושב על ידו ומבקש לדעת במה אוכל לעזור לו, יאיר צועק : "תפוס לי את הרגל ותעקור אותה" אני מניח את ידי על רגלו הדואבת וראה זה פלא.. יאיר מרים את ראשו מהכר עם מבט של הפתעה שכל קמטי הכאב נעלמו ושואל: מה עשית? אני מניע את ראשי ועונה: כלום, מה קרה? ואז הוא זורק לאוויר את צמד המילים שיהדהד בראשי כנראה לנצח - לא כואב! אני מרפה את הידיים שלי, והכאב חוזר במלוא עוזו. וכך חוזר חלילה. ההפתעה והשמחה לפשר התהליך המוזר שהתרחש באותו יום מלווים אותי עד היום בהתרגשות ובעצב רב וזאת משום שהשמחה ליוותה אותי במשך כחודש ימים, כאשר מגע היד שלי יצר הפוגות מתמשכות בכאבים הבלתי נסבלים של יאיר, עד שיום אחד הקסם פג.
יאיר אושפז בתל השומר להתאמת תרופת לשכוח כאב וב- 25.10.85 נפטר בסבל רב. כפי שנאמר על קיברו ע"י חנן "לעיננו נוצחת- ועיננו רואות וכלות וליבנו מר"
שנה לאחר מכן נפגשתי לראשונה עם השיאצו.

לא הייתי מביא סיפור זה שסופו כה עצוב אלמלא רציתי לדלות ממנו את המסר לכתיבת המאמר הדן בפלסבו ושיאצו. סיפור זה הוא אבן דרך מרכזית אשר, לשנים, הפך לדרכי - דרך השיאצו.
לשיאצו פרשנויות רבות. במשך עשרות השנים האחרונות קמו מסטרים שתירגמו את הידע של הרפואה הסינית לשיטות טיפול העוסקות גם במגע כמו השיאצו על כל זרמיו, טווינה ועוד. הבסיס שאפיין את כל השיטות היה בנוי על המפגש בין האנרגיה לחומר. מתכונת זו פורשה, לא אחת, באופן סכמאטי כאשר הטופוגרפיה של המרידיאנים מהווה את הקשר אל הפתולוגיות של המטופל . הפרשנות אף הרחיבה לכווני הפשטה של תפיסת המרידיאנים כמכלול של תנועה אנרגטית שלא על פי מסלולי הזרימה הקלאסית אלא על מארג אין סופי של תנועתיות אנרגטית. כאשר אנו מתרגמים זאת לעולם הבנת גוף האדם בתפיסה המערבית, בו אין ספור פיסות מידע משייטות בגופינו ותפקידן לפקח על תהליכי הקיום ולשמר את בריאות גופינו.

בעולם המדע קיים מושג הקרוי "אפקט הפלסבו" שמשמעותו תהליך ריפוי שהוא תוצאה של התכוונות הגוף לריפוי שלא באמצעות תרופה.
אפקט הפלסבו (אֵינְבּוֹ - אין בו, ללא חומר פעיל) מתרחש כאשר נותנים לחולה טיפול דמה, או טיפול שאינו כולל את המרכיב ´הפעיל´ ומצבו של החולה משתפר. ברפואה, על מנת להוכיח את יעילותה של כל תרופה, יש לערוך ניסויים שבהם חלק מהאנשים מקבלים מנת דמה ("קבוצת ביקורת"). כדי להוכיח שהתרופה יעילה, יש להציג ממצאי מחקר המעידים שמצבו של מי שקיבל תרופה אמיתית השתפר משמעותית יותר ממצבו של מי שקיבל את גלולת הדמה.
לדוגמה, מחלקים אנשים עם הפרעות של שינה לשתי קבוצות ביקורת. קבוצה אחת מקבלת כדור  שינה, והשנייה מקבלת גלולת דמה ( גלולת סוכר). בדרך כלל אנשים משתי הקבוצות מדווחים על שינה טובה יותר. מכאן ניתן לטעון שהתגובה של אדם לתרופה אמיתית כוללת שני רכיבים:
1. אפקט פלסבו.
2. השפעת הרכיב הפעיל.

במחקרים רבים, לפחות שליש מהחולים שקיבלו תרופות דמה מדווחים על הקלה או העלמות של הסימפטומים מהם סבלו. ישנם גם מחקרים שבהם מתן תרופות דמה הוביל לשיפור אצל 70% עד 100% מהחולים. אך לא מדובר רק בדיווח של החולים, מדדים פיזיולוגיים מעידים גם הם שחל שיפור במצבו של החולה.

על אף שמחלות פסיכוסומאטיות (כגון אסטמה ומיגרנה) מושפעות יותר מאפקט הפלסבו, נמצא שכמעט כל תגובה פיזיולוגית של הגוף מושפעת מאפקט זה: זרימת דם, כאב, חומציות מיצי קיבה וכו´. קיום תגובת הפלסבו, מצביעה על כך שהאמונות של האדם בנוגע ליכולות הריפוי של הטיפול, יכולות לעורר מערכות פיזיולוגיות שמובילות להבראה. במקביל לפלסבו יש גם מעורבות פסיכולוגית כמו ציפייה, הפחתת חרדה, תקווה. מכאן ניתן להניח שריפויה של מחלה, באופן חלקי או מלא, מצויה גם ביכולת הגוף להתגייס למשימה.

אופייטים הם פפטידים המופקים על ידי המוח, אשר מתפקדים כמשככי כאב טבעיים ומשרים הרגשה נעימה. אופיום ונגזרותיו פועלים על אותם חיישנים במוח המשמשים את האופייטים הפנימיים. במהלך ניסוי ניתן לחולים תרופת דמה - פלסבו, ולאחר שאלה דיווחו על ירידה בכאב הוזרק להם ללא ידיעתם  נלקסון(סם) החוסם את השפעת האופייטים הפנימיים. החולים דיווחו על חזרת הכאב. ממצא זה מצביע על כך שהאופייטים הפנימיים משחקים תפקיד באפקט הפלסבו. בשיאצו, כאשר אנו מקיימים לחץ על גבי רקמת העור והשריר, תגובת הגוף מובילה להפרשת אופייטים טבעיים. כלומר, בעצם פעילותינו במהלך הטיפול אנו משלבים את אמונתו הפסיכולוגית של המטופל במטפל ומעצימים את זרימת האופייטים בגוף ע´ מגע פיזי.
נשאלת השאלה: האם אנו יכולים לתעל זרימה זו? האם יש מנגנון המגיב לנקודות הלחיצה ובאמצעותו משגר מסר של תיקון למערכת הפגומה? האם ניתן לקחת עוצמה טיפולית זו ולתגבר את תהליכי ההחלמה? ותשובתי: אני מניח שכן.

האם קיימים אמצעים בתחום עיסוקינו בשיאצו שאנו יכולים לגייס להפעלת אותם הכוחות הפנימיים שיוצרים תהליכי ריפוי המוגדרים במדע כפלסבו? גם כאן תשובתי חיובית. ההנחה הרווחת היא שלמרידיאנים יש תפקידים, אשר מתוקף היותם קשורים לאיברים הראשיים בגופינו הם מאזנים ומקיימים את בריאותינו, מפעילים את הצד האנרגטי ומשפיעים על התהליך הפיזיולוגי.
כאשר אנו רואים תהליכים שמתקיימים בעקבות טיפול שנעשה בו תשאול ואבחנה מדויקים, הדבר נראה לנו גשמי ונתפס הגיונית. אך כאשר תהליכי הריפוי הם תהליכים שאינם מתקיימים באופן בו אנו מורגלים לחשוב, אנו תופסים זאת באופן בו המדע הגדיר זאת- כפלסבו. גם אני כמטפל, נדרש להסביר תהליכים, מתפתה להסבירם בצורה היותר נוחה במונחים מערביים. רק כך, מנגנון ההבנה של המטופל יאפשר לי לרכוש את אמונו. בו בזמן, אם אנחנו מנסים לצלול לנבכי גופינו המופלא אנחנו יכולים לדמיין אין ספור תהליכים המעורבים בתהליך הריפוי.

על בסיס הנחות שהועלו במאמר זה ניסיתי, בשנים האחרונות, לאור זיכרון הסיפור על חברי יאיר, לנסות להבין את הטיפול בשיאצו. גם בו יש נעלמים שאינם בשליטתנו. עם זאת, ברור לי כי יש חשיבות עליונה לתהליכים המובנים באבחנה, אשר נותנים לנו את התרשים הבסיסי עליו אנו בונים את המודל הטיפולי.

לעיתים אנו נתקלים בתהליכים טיפוליים אשר התוצאה אינה חזויה מראש. לדוגמא:  א' מטופלת שהגיעה לטיפול בבעיות של כאבי גב קשים ומשום מה לא זכרה לדווח על בעיה של כיב קיבה. יתכן כי הסבל היה כל כך גדול עד שרק שיפור במצב הגב עניין אותה. לאחר תקופת טיפולים, המטופלת מדווחת כי בעצם שכחה לדווח על בעיית הכיב אבל למעשה זה מספר חודשים שהיא לא סובלת ממנו לאחר שנים רבות של סבל . הייתכן כי הכיב הפסיק להציק כתוצאה מתהליכים שהגוף חווה כפועל יוצא מהטיפול בכאבי הגב?

התהליך שהמטופלת חוותה יצר תנאים להיווצרות מה שמתאים להיקרא פלסבו. כלומר היא לא קיבלה טיפול מכוון במונחים שלנו (שיאצו) עבור הכיב, אלה המנגנון הטבעי בנה תהליך של ריפוי שלא באמצעות תרופה או אבחנה על פי המודל הסיני. זהו אחד ממקרים לא מועטים שאירעו, תוצאות נלוות לטיפול שלא הוגדר כמטרה.

ואם נחזור לשאלה, האם אנו יכולים לקחת מדוגמא זו כלים בהם נוכל להיעזר כמטפלי שיאצו ותשובתי: אני מניח שכן. הספק אשר ניתן בתשובה לשאלה נובע מכך שעדיין לא ניתן להגדיר מדעית כי תהליך שמשמעותו ריפוי ללא הוכחה יכול לשמש כבסיס טיפולי. מכאן הייתי מבקש להגדיר את תשובתי כ- הנחה.
וכהמשך להנחה זו ננסה להבין את הכלים אשר יכולים לשרת אותנו כמטפלי שיאצו גם לתהליכים שאינם מגדרים כמטרה.

במאמר הדן ביסודות הטיפול מובא מודל המצביע על הכלים הטכניים היכולים לשרת אותנו במהלך הטיפול. כלים אלו מוטבעים בנו ומשמשים אותנו בתהליך הטיפולי כבסיס לעבודה מתוך ה- ´ריק ´ כלומר, היכולת של המטפל להיות קשוב לצרכיו של המטופל ממקום של ריק מחשבתי. כך, אנו יכולים לא לקבוע את התהליך הטיפולי אלא לזרום עימו (מרכיב חשוב במדיטציה הוא להגיע לריק).
כאשר המטפל נמצא בתוך ההליך הטיפולי מתקיימת דינאמיקה של מחשבות המוליכות אותו בנתיב המחשבה מה עליו לעשות בכל אחד מהשלבים. המוח האנושי בנוי לעבוד בדרך זו.
מטפלים בעלי ניסיון בכל התחומים יכולים לגייס לתהליך האבחנה את האינטואיציה שהיא בעצם תכונה אנושית המקנה לאדם, כביכול, ידיעות שמקורן בתת מודע. אילו נוצרות ללא שימוש בחשיבה. מה שמאפיין אותה היא העובדה שהיא נוצרת בין רגע, בהשראה או בהברקה.
אדם האוחז בתובנה אינטואיטיבית לא יכול להסביר בשלמות מדוע הוא נוקט בעמדה זו ובזה אינטואיציה שונה מדעה המבוססת באופן מודע על ניסיון. עם זאת, אינטואיציה עשויה להיות מעוצבת באופן תת הכרתי על חוויות קודמות. בכך היא נבדלת גם מאינסטינקט שהוא נטייה פנימית מולדת ואינו מבוסס על חוויות קודמות.

היות ומקור הידיעה האינטואיטיבית אינו מודע, נוצרה סביב האינטואיציה שורה של רעיונות מיסטיים. מיסטיקנים תלו את תחושת הידיעה האינטואיטיבית ברעיונות שונים ומגוונים, וביניהם קשר ישיר עם אלוהים או גלגול נשמות. ההסבר הפשוט לתחושות אלה מצביע על פעילות תת הכרתית שוטפת שמקרינה לסף של ההכרה. כך, דברים שנקלטים ומעובדים על ידי התת מודע באים לידי ביטוי לפני שהאדם מסוגל להבינם בצורה הגיונית.
ישנן דעות לפיהן אורח החשיבה המערבי דוגל ברציונאליות ומרחיק את האדם המודרני מלהאזין לקולה של האינטואיציה הנתפשת כפרימיטיבית. זאת לעומת תרבויות מזרחיות בהן מרבים יותר להתנהג בהתאם לתחושה הפנימית.

נכון הוא, שמחקר וניסוי אינם מתבססים על אינטואיציה ולא על קולות פנימיים כלשהם. שהרי מטרת המחקר המדעי להוכיח או להפריך ידיעות, אף כאלו שמקורן באינטואיציה.
אך מנגד, ניתן להציב את גילויי היצירתיות הרבים שבמדע הבאים לביטוי בתגליות, בהמצאות, בתיאוריות מדעיות שונות ובפרצי יצירתיות. (אם כי לאחר הגילוי יש להוכיח את תקפותו. נתן לסכם ולומר שידיעה אינטואיטיבית לעיתים נכונה ולעיתים לא. מכאן ברור שיש לשקול כל הנחה לגופה ולהצליב עם הידע אותו רכשנו).

האינטואיציה היא כלי חשוב בעבודתנו כמטפלים. היא מאפשרת לנו להגיע לטיפול לא ממקום שיפוטי, אשר מונע מאיתנו לעיתים לקיים איזון בין האינטואיציה לבין השכל. האינטואיציה בנויה על יידע קודם שהצטבר ומושפע לאורך כל התהליך הטיפולי מגורמים רבים.
עבודה מתוך הריק / אינטואיציה מאפשר לנו לאזן בניהם, לחוש טוב יותר את המטופל ולזרום בתדר שלו. היטיבה לבטא זאת ג. מטפלת ותיקה שהשתתפה בסדנא שערכתי לא מכבר: "רק אחרי שלש שנים בהם טיפלתי באנשים בעלי מוגבלויות שלא יכולתי לקבל מהם משוב מילולי ונאלצתי לעשות שימוש רב בתחושותיי, הבנתי את משמעות השיאצו הטיפולי התחושתי האינטואיטיבי."

הסיפור איתו התחלתי את המאמר נדיר ולא ניתן לבנות עליו בסיס יציאה לכל טיפול מעתה. אך הוא יכול לשמש כהשראה לכך שתהליך טיפולי לא נמדד רק על מבנה אבחנתי מובנה אלא גם על תהליכים נסתרים מעינינו. תהליכים שאין לנו יכולת לשלוט בהפעלתם אך הידיעה על הימצאותם מהווה מקור לאופטימיות. אל לנו לבסס את הטיפול על תרחישים אלו, אלא להבין שהם מצויים ברקע ומחכים להיווצרותם ברגע המתאים והכלים העומדים לרשותנו יכולים להוות בסיס לקידומם.
במאמר הדן בקיו שיאצו מובא הסבר מורחב בו נקודת המפגש בין האנרגיה לחומר והתהוות התהליכים הפיזיולוגים מושפעת באופן ניכר ע"י הטיפול בשיאצו.
לימים, כאשר הפכתי למטפל שיאצו העסיקה אותי שאלה חשובה: כיצד אוכל לגייס וללמד את "הקסם" שפג אי שם ליד מיטתו של חברי יאיר. לעיתים נכרו בדרכי אירועים שהזכירו לי במקצת את האירוע החריג של שנת 1984 כאשר הקשר באמצעות המגע היה כה דרמטי שייחסתי אותו קצת "לקסם". השנים חלפו, מטופלים באו והלכו ורוב רובם היו בעיקר נתונים לריפוי תהליכי ומבוקר.

מאמר זה נכתב לזכרו של חברי הטוב יאיר מקיבוץ יפתח.