מיקומה של הרפואה הסינית העליונה בטיפולי שיאצו

 

מיקומה של הרפואה הסינית העליונה בטיפולי שיאצו


להורדת מצגת ההרצאה שנערכה בכנס לאיגוד מטפלי השיאצו: יש ללחוץ כאן

 הרפואה הסינית התייחסה לעולם הטיפולי בשלושה צירים אפשריים:

התחתונה: אמורה לתת מענה סימפטומאטי למצבים שונים. שימוש למצבי חירום או מצבים אקוטיים. לשיטה זו משתייכת בעיקר הרפואה הקונוונציונלית ובעיקר ההתייחסות לטראומה.
ברמה זו הרפואה תתמקד בטיפול בסימפטום. למשל, היכולת להקל על עורף תפוס באמצעי פיזור או לדכא שובבות יתר באמצעות איום.

האמצעית: אמורה לפתור את הבעיה / מחלה על ידי איזון הגוף ברמה האנרגטית. כיום זה מה שרוב הרפואה הסינית מתעסקת. לשיטה האמצעית משתייכת הרפואה הסינית וכן כמעט כל שיטות הריפוי שלאחר המחלה. אם נמשיך את הדוגמא הקודמת, הכוונה לטיפול בשורש הבעיה: למשל ברוח הבאה מן הכבד וגורמת לעורף תפוס או טיפול בחום בדם למניעת היפראקטיביות.

העליונה: רפואת מניעה שמטרתה למנוע יציאה ממצב איזון ולכן שמירה על בריאות. לשיטה העליונה משתייך ניהול אורח חיים בריא, התעמלות, תזונה נכונה, תרגילי נשימה, טאי צ´י ועוד.
הכוונה כאן למניעה: היכולת לחנך את האדם כיצד להרפות ולמנוע חסימה פיזית או רגשית.

יש לציין שהמונחים אינם משקפים את המחשבה שעומדת מאחורי כל רעיון. רפואה תחתונה היא לא בהכרח נחותה. היא חשובה והיא ננקטת כל אימת שמדובר בברירה הטובה ביותר בין המצבים. כשמטופל מגיע עם קוצר נשימה, יש להוציא אותו ממצב זה. מובן שהנסיון העדיף הוא להקל על קשיי הנשימה באמצעות כלים מעולם הרפואה המשלימה, אך במידה שאנו לא מצליחים להשיג זאת, או במידה שהמטופל נמצא במצב מסכן חיים, ננקוט בכל שיטה רפואית בטוחה ומוכרת כדי לסייע לו.
כמו כן, חשוב לזכור שקוצר הנשימה לבדו מקשה על הצ´י לזרום בגוף. מכאן שאם אטפל בשיאצו באדם עם קוצר נשימה, ייתכן שההפסד על כך שהצ´י שלו אינו זורם טוב, יהיה גדול מההפסד לקחת שאיפת ונטולין ולשכב לטיפול נינוח יותר.

אך אין ספק שהרפואה העליונה היא אכן העליונה או האצילית ביותר. גם הרפואה הממסדית כיום משכילה להניח ששיטות חינוך לפעילות גופנית, תזונה והיגיינה חשובות לא פחות ואולי אף יותר מרוב הטיפולים המוכרים ברפואה, ושהם המוקד להדברת התחלואה הציבורית הרחבה.

מכאן שעל המטפל להתמקד גם ברפואה העליונה. זו המשמעות של מטפל הוליסטי, מטפל בכלל. לא רק בהקלה זמנית או מקומית אלא בחינוך המטופל ובמתן כלים מעשיים שילוו את המטופל גם כאשר הוא לא בקשר ישיר עם המטפל או הרבה לאחר שהפסיק את הטיפולים.

מכאן ששיאצו /טווינא  ורפואה סינית היא לא רק טיפול אלא גם חינוך


המטפל וההרמוניה
נדון ראשית במושג הרמוניה. כמו שצליל אחד אינו יוצר מוזיקה הרמונית, כך גם החלטה של אדם אחד אינה יוצרת דינאמיקה הרמונית. הרמוניה היא היכולת לגשר בין ניגודים. היכולת לצור מוזיקה נעימה מצלילים מנוגדים.
הסינים אינם מדברים על החלמת המטופל ממחלה אלא על הבאתו להרמוניה אופטימלית. הרמוניה אבסולוטית היא אוטופיה. אין בריאות מוחלטת. תמיד תהיה לנו יציאה מהאיזון (למי יותר ולמי פחות) בגלל כוחות סביבה חיצוניים (פתוגנים) וגורמים פנימיים (חלקם מולדים) הגורמים לנו לסטות מהאיזון. שאיפתו של מטפל היא לא בהכרח להגיע לבריאות מלאה.
לדוגמא: אדם הסובל מכאב כרוני בשרירים (למשל בפיברומיאלגיה). הוא יכול לפול לתהומות עמוקים כאשר יהפוך את המחלה שלו לדגל. שלום, קוראים לי יוסי ואני חולה בפיברומיאלגיה. זו תהיה תעודת הזהות שלו בעיני עצמו ותוך זמן קצר גם בעיני אחרים. תפיסה זו תפריע להרמוניה האישית שלו (לחיות בשלום עם עצמו) ולהרמוניה עם הסביבה (אוף, שוב הנודניק הזה מספר לנו על המחלות שלו).
לא תמיד המטפל יכול לרפא את המחלה. פיברומיאלגיה היא מחלה כרונית לא קלה. אך ניתן ללמד את המטופל לחיות עם המחלה בהרמוניה. כלומר, לדעת שחולים ושכואב, אבל להניח את המחלה בפינת החדר ולדעת שיש מרחב לעוד המון דברים נפלאים בחיים: טיולים, ספרים, משפחה, חברים או כל דבר אחר שהאדם יבחר ויעדיף.

התפיסה של הרפואה הסינית  מתעלמת לעתים מן הפרט ומתייחסת אל ההרמוניה הכללית. כשמדובר בשיטת ממשל אז הדבר מנוגד לתפיסתנו המערבית. בעיני הסינים עדיף שפרט זה או אחר יסבול מאשר פגיעה או ערעור על ההרמוניה של הכלל (ובעיקר של הממשל). הרמוניה זה לא אושרו של הפרט. הפרט הוא לא החשוב כאן.. כל עוד המערכת מתפקדת במיטבה זו ההרמוניה.

בראיה סינית, הלב הוא קיסר האיברים. הוא עובד בשביל כולם. אם הוא יפסיק אז כולם יפסיקו. מאידך, אם כל האיברים יפגעו אז גם הלב יפגע. מכאן שכולם צריכים להיות ביחסים הרמוניים ללא עדיפות מיוחדת של זה על זה.
על המטפל לשאוף להביא את המטופל למצב הרמוני עם עצמו ועם הסביבה. לשאוף ככל אברי המטופל יתפקדו בצורתם האופטימלית וכך שגם המטופל יתפקד כחלק מסביבתו בצורה האופטימלית. כלומר - קיימת האחריות המוטלת על כל אדם לעשות כמיטבו לשכלול עצמו ולשכלול סביבתו.
ומהו אותו שכלול? השאיפה להרמוניה.
תפקיד המטפל לחנך את המטופל להרמוניה.


החינוך לסביבה הרמונית
לפי האמור לעיל, המטפל בשיאצו חורג מתפקידו כמטפל במגע ונוגע בטיפול הכוללני של המטופל. על פי תפיסתי, אסור למטפל שיאצו לפלוש לתחומים שאינם בקיא בהם. נסיון לעורר הליך פסיכולוגי עם המטופל עלול לבלבל ולהשאיר את המטופל יותר חסר אונים או מיואש מקודם. תפקידנו לא לדבר (אך כן להקשיב), לא להורות (אך כן להמליץ). החינוך שאנו נותנים למטופל צריך לבוא ממקום של מחנך אידיאלי, של כזה המציג דוגמא למטופל (בחתירתו לאיזון עם עצמו ועם הסביבה).

עלינו לזכור שהרפואה הסינית מעולם לא הטיפה לשיטה של טיפול בשיחות עם מטופל. תפקידנו להתמקד בתקשורת הלא מילולית. המטופל חשוף ביום יום לאין ספור גירויים מילוליים שחלקם בעלי אופי טיפולי (ולאו דווקא רק על ידי הפסיכולוג). התקשורת הלא מילולית מאפשרת את העיבוד של הרבדים האנרגטיים העמוקים בבן אדם והיא היא האינטגרציה האמיתית לגוף - נפש.
עם זאת, אנו עובדים כיום בסביבה בה המטופל מצפה מאיתנו ליד מכוונת. היותנו מטפלים נותן למטופל תחושה שניתן להתייעץ איתנו. לעתים מילה קטנה יכולה לעשות מעשה גדול (´למה שלא תלך להתייעץ עם רופא...?´).
על המטפל לשאוף להביא את המטופל להרמוניה בשלוש סביבות שונות:
- הסביבה החיצונית (ילד בגן או בבית ספר, מבוגר בסביבת עבודתו או חבריו).
- הסביבה המשפחתית (ילד והורה, בני זוג, אחים והמשפחה המורחבת)
- הסביבה הפנימית (התמודדות עם רגשות כמו הכחשה, כעס, אבל והשלמה)


תחומי חינוך ברפואה העליונה
תזונה: למצב הבריאותי והאנרגטי ולאורח החיים.
שינה: שתספק ותתמוך בצ´י.
פעילות גופנית וטיפול עצמי: לחיזוק והזרמת הצ´י (טאי צ´י, אמנויות לחימה וכו´). דו-אין לטיפול ממוקד.
חשיבה חיובית: למניעת חסימות ואובדן צ´י.
דמיון מודרך: להנעת צ´י ודם ולפתיחת סטגנציות.
שימור תוצאות הטיפול והמשכיות גם לאחר תום טיפול.

אפרט אחד לאחד:

תזונה
הקדמנו ואמרנו שאל למטפל להחליף ייעוץ מקצועי אחר. המטפל אינו תזונאי (אלא אם הוכשר לכך). לפני כל דבר, עלינו לשלול סיכונים והתוויות נגד בתזונה.
במסגרות לימודי שיאצו מסוימות מקובל לתת למטפל קורס הכשרה בתזונה למטפלי שיאצו. קורס זה מוגבל בזמן ובידע אך מאפשר למטפל לשמש דמות מחנכת (כמו מורה מחנך בבית הספר שימליץ על תזונה נכונה לתלמידיו) ובמקביל לקבל כלים שישמשו אותו באופן אישי. הרי אנו מצפים ממטפל שיאצו להיות הוליסטי - כוללני: לקיים ולשמש דוגמא באורח חייו, פעילות גופנית, התנהגותו בחברה ובסביבה ועוד.

מטופל שקיבל הנחיות תזונה ממטפל השיאצו שלו או ממנחה חיצוני כמו תזונאי קליני או נטורופאט, מגה עד כמה קשה לעמוד בכללי הטיפול. גם הנחיות קלות במיוחד לא תמיד מקוימות ונדרשת היענות מלווה בכוח רצון עז להתמדה. זהו ה Compliance = היענות לטיפול. רק 5% מהמטופלים מתמידים יותר משנה בהמלצות התזונה שהומלצה להם במסגרת בית החולים. כיוון שאנו משלבים את השיאצו, נוכל לשלש ולרבע את אחוז הנענים להמלצות התזונה שלנו.

תזונה כללית בריאה לאדם. אם המטופל מתמצא בעקרונות התזונה הסינית הוא יכול לקחת את המלצות התזונאי ולהתאימן לאנרגטיקה של המטופל (חום / קור, צורת בישול וכו´). כך אנו יוצרים היזון וחפיפה בין ההמלצות, משפרים את אימון המטופל בטיפול ומשפרים את סיכויי ההצלחה.

המטפל יכול לתרום להיענות דרך הקשבה למצוקות המטופל. כיוון שבשיאצו רואים את המטופל מידי שבוע, המטופל יכול להישען על המטפל ולהתגבר על משברים. במצבים קשים במיוחד מומלץ להתקשר ולהתייעץ עם התזונאי במטרה להרפות מעט ממספר הגבלות כדי לשפר את סבלנות המטופל. מעבר לכך, רגיעה והרפיה המגיעים דרך השיאצו מאפשרים למטופל להחוות פחות לחץ ולכן מספקים לו יותר אנרגיות להתמודד עם המגבלות התזונתיות שלו.


שינה
הפרעות שינה הן תחום הדורש מעורבות של איש מקצוע ורופא מומחה בתחומו. עם זאת, הפרעות שינה רבות אינן דורשות בדיקת מעבדה ובוודאי שלא טיפול תרופתי. כולנו יודעים מה מצבו הפיזי והנפשי של אדם שלא ישן טוב בלילה (ועל אחת כמה וכמה ילד עייף). חוסר שינה הוא מקור להתנהגות לא מקצועית, תקלות, נהיגה מסוכנת, נרגנות וחוסר סבלנות. שינה מרעננת חיונית לחידוש מאגרי הצ´י ולכן חשובה להצלחת הטיפול בשיאצו.
מכאן שמטפל שיאצו צריך לדעת לטפל בהפרעות שינה (על רקע חסר דם, חסר יין, חום מדומה ועוד).
מעבר לטיפול במגע (שהוא כאמור העיקרי) חשוב לדעת לכוון את המטופל לשני מצבים אפשריים:
הפרעה בשינה בגלל הרגלים לקויים. למשל השארת טלביזיה דולקת עד הבוקר. על המטופל להבין שמיטתו היא לא ספת צפייה בטלביזיה. כשעייפים ישנים במיטה (ולא מנמנמים בסלון) וכשלא נרדמים יושבים וקוראים ספר, למשל.
אם הפרעת השינה אינה נובעת מסדר יום או מגבלות שבארגז הכלים של המטפל, יש להפנות את המטופל למעבדת שינה לשם גילוי מקור ההפרעה.


פעילות גופנית וטיפול עצמי
תרגילי הדו-אין הנלמדים במסגרת הכשרת מטפלי שיאצו ותרגולי תנועה ונשימה המניעים ותומכים באנרגיה שלנו (כדוגמת צ´י קונג, למשל) משמשים את המטפל בשני מישורים:
א - יעד לשיפור עצמי מתמיד. דמות המטפל המחנך שואפת לעולם להיות טוב יותר ולהגיע לאיזון נכון יותר.
ב - כלים להענקת תרגילים למטופל לשיפור עצמי.

הטיפול בשיאצו יעיל ותורם במצבים רבים. עם זאת, הצטברות ליחה בגוף, למשל, היא תופעה סטגננטית מכדי שרק שיאצו חד שבועי ישנה את המצב. במצבים אילו נחוץ לשלב תזונה ופעילות גופנית. התזונה מצמצמת את כמות הליחה הנוצרת על ידי הטחול ותרגילי התנועה והנשימה מניעים את הצ´י ומסייעים לריאות לפזר ולהוריד את הנוזלים.

יש לזכור שגם על תרגול עצמי חלות התוויות נגד שונות. אפילו תרגול הרפיה עלול להחמיר מצב של אוכלוסיית מטופלים מסוימת. מכאן שעל המטפל להתמצא בהתוויות נגד ולהכיר במגבלות הטיפול (כמו גם להכיר במגבלותיו כמטפל).


כיצד ניתן להתאים את התרגילים למטופל?
התאמה לאבחנה - יש להתאים את התרגילים לבעיית המטופל.למשל תרגילים להזרמת צ´י הריאות או לפתיחת חסימות בכבד.
התאמה לאופי - תרגילים שיתאימו לאופי המטופל. מטופל נמרץ יקבל תרגילים דינאמיים (כמו פעילות אירובית או אמנויות לחימה). מטופל חלש יקבל תרגילים איטיים (כמו הליכה, יוגה או תרגילי נשימה).
התאמה לקצב - תדירות ומשך התרגול צריכים להתאים ליכולת המטופל להתמיד ולהיענות לטיפול. עדיף לתרגל שתי דקות מדי יום מאשר לקבל הנחיה לתרגול של חצי שעה ולא לעשות כלום.
התאמה למיקום - לעתים עדיף להמליץ למטופל להשתלב בקבוצה מתרגלת. אימון בקבוצה הוא אמנם פחות ספציפי אך משפר את התמדת המטופל. במקרה זה יש להמליץ על תרגול קבוצתי במקום קרוב עם גישה נוחה, שעות תרגול מתאימות ומורה כריזמטי.
הישגים מהירים - כדאי להסתפק בהתחלה בתרגילים פשוטים אשר נותנים הישגים מהירים (מטיפול לטיפול). למשל תרגילים שמשפרים גמישות או טווחי תנועה. הישגים קטנים אילו מעודדים את המטופל להתמיד לפחות לתקופה מסוימת, עד שהטיפול ישיג את יעדיו.


חשיבה חיובית
גישה שלילית לחיים מתישה את הצ´י ויוצרת מצבי חסימה או חסר. גישה זו גם משפיעה על מהלך הטיפול ופעמים רבות קובעת את גורלו. דפוס אופטימי ייתכן סיכוי לטיפול מתמשך ויזכה לראות את כל נקודות האור והתועלת שבו. דפוס פסימי יתמיד להתמקד בבעיות ובהיבטים שהטיפול לא הצליח.
כדי לשפר את גישתו של המטופל יש לעודדו לחשיבה חיובית. פעולה זו מבוצעת בדרכים שונות, מהן נמנה שתי שיטות פשוטות לביצוע:
א – שיעורי בית. על המטופל לציין בכתב שלושה אירועים חיוביים שהתרחשו מאז הטיפול האחרון. אילו יכולים להיות אירועים כלשהם: יציאה למסעדה, הצלחה של אחד מבני המשפחה, כאב שחלף או סתם חיוך שהאיר פנים.
החיפוש אחר אירועים חיוביים יוצר מצב תודעתי נוח ומשפר את זרימת הצ´י במצבים סטגננטיים שונים.
ב – חיוכים. מחקרים שונים מעידים שלא רק מצב הרוח מוביל לחיוך אלא גם חיוך מוביל למצב רוח טוב. המטופל מתבקש להתאמן בחיוכים מידי יום. אפשר להתאמן מול המראה ובהתאם להתקדמות גם מול אנשים. החיוך משרה מצב רוח נעים אצל האדם המחייך ובמקביל גם אצל הסביבה שמצידה תתמוך ותתן משוב מוצלח על מאור הפנים המוצג.

מטופלים שמתמידים (ומתעקשים) בגישתם השלילית לחיים (ולטיפול) משרים אווירה בעייתית על הטיפול. לעתים זה פוגע במוטיבציה של המטפל ו´מדביק אף אותו בייאוש´. המטפל צריך להיות ער לעובדה שתחושה נגטיבית זו היא חלק מהפתולוגיה ולא איזה סוג של ´דווקא´. כלומר אם המטופל לא מספיק נחמד, צריך לטפל גם באי-נחמדות שלו. טיפול נכון ישפיע על הסביבה לשנות דעתה לגבי המטופל, דבר שיקרין על כל מישור בחייו.

איך עושים זאת? במטופלים קלים ניתן להסתפק בשני הכלים לעיל. מטופלים מורכבים יותר דורשים גישה אופטימית מבוקרת שלא תרתיע את המטופל ושלא תראה לו דביקה מדי. זוהי טכניקה נלמדת שהמאמר כאן קצר מכדי להכיל.


דמיון מודרך
מחקרים שונים מעידים שביצוע תרגילים דרך הדמיה משפר את היכולת ואפילו את כוח השריר בפועל.
נראה שתרגולי הדמיה אילו מאפשרים הפעלה חלקית של אזורים פגועים במוח ולכן מזרזים ארגון תפקודי מחודש.
התרגול מאפשר למידה מחדש, זול ופשוט לפעולה, אינו דורש מכשור מיוחד ואינו מסכן את המטופל.
הוא יכול להיעשות בכל תדירות ללא מעורבות של אנשים נוספים. כך הוא מגדיל את כושר הניידות והתחושה ומחזק את בטחונו העצמי של המטופל.


שיטות בדמיון מודרך
ויזואליזציה עם גירוי חיצוני - כאן המטופל מדמיין שהרגל הפגועה שלו זזה ובאותו זמן מטפל מניע לו את הרגל.
ויזואליזציה ללא גירוי חיצוני - המטופל מדמיין שרגלו זזה.
א - המטופל מדמיין עצמו מבחוץ (external imagery ), כאילו הוא רואה סרט ובו הוא מהלך חופשי, הפוקוס הוא על האזור הפגוע.
ב - המטופל מדמיין עצמו מבפנים (internal imagery ), מנסה לחוות את התחושה המלווה את הפעלת השרירים דרך הפעלתם בדמיונו. תרגול זה דורש היכרות אנטומית עם האזור הפגוע.
פעולות אילו משמרות מיומנויות, מסייעות בלמידת משימות חדשות, משפרות כוח השריר ותנועת הגפה ומזרימות צ´י ודם לאזור.

מידע ממוקד יותר בנושא זה נמצא הספר השלם למטפלי שיאצו וטווינה מתקדמים 


חינוך במסגרת טיפול בשיאצו וטווינא
החינוך מתחיל מהמפגש הראשון
תשאול = מודעות! כבר בשלב התשאול אנו מאפשרים למטופל להיות יותר מודע לעצמו. לעתים טיפים קטנים שניתנים במהלך התשאול נותנים למטופל הרגשה שהוא יצא נשכר כבר עתה. למשל, טיפ תזונתי קטן, או למשל טיפ לשיפור השינה.
ברגע שהמטופל מודע לבעיותיו הוא בדרך לשיפור עצמי. במהלך התשאול מודע המטופל להיבטים שונים בחייו כמו הרגלי יציאה ושירותים, בעיות עור או נשימה, באיזו מידה מטרידים אותו כאבי ראש ועד כמה הכעסים המלווים אותו מפריעים לו בהרמוניה הסביבתית.

חינוך בטפטוף יעיל יותר מחינוך ב´זבנג´
בניית תהליך ולא מהפך. קשה לשנות הרגלים של שנים. שינוי תזונתי או הקניית הרגלי פעילות גופנית לא יכולים להגיע במהפך. יש לטפטף בכל מפגש טיפולי הנחיות רלבנטיות שהמטופל יכול להתמיד בהן ובמקביל, להגיע להישגים קצרי טווח. הישראלי המצוי שואף לסיפוקים מידיים. תרגיל שמאפשר לו טווחי תנועה מדידים טובים יותר, או תרגיל שמאפשר לו הקלה על מצוקה פיזית כלשהי נותן מוטיבציה להמשך התרגול ולכן יעיל יותר מסדרת תרגילים, חשובה ונכונה ככל שתהיה, שהמטופל יתקשה להתמיד איתה.
מובן שעקרונות אילו תופסים גם לגבי תחומים אחרים כדוגמת תזונה.


 השיאצו והטווינא תומכים בחינוך ומשפרים היענות והתמדה
כותל ועצה למשברים. מטופל שמקבל תכנית תזונה, אם כהמלצות ממטפל שיאצו ואם תכנית תזונה מסודרת ממטפל מקצועי כמו תזונאי קליני או נטורופאת סיני, יתקשה להתמיד. מעקב פעם בשבוע אחר נקודות תורפה ומשברונים מאפשר למטופל להתייעץ, למצוא אלטרנטיבות ולהבין שגם אם הוא חטא פה ושם בתזונה הוא לא נכשל ולכן אין סיבה להישבר.
המטפל יכול להיות בקשר עם איש המקצוע ולתווך בעת משבר. כך מונעים מהמטופל לעזוב את תכנית התזונה, מאפשרים לו להבין שחצי עבודה טובה מאפס עבודה ושאין כאן כלל של ´הכל או לא כלום´ ומאפשרים למטופל להיות בהרמוניה עם הנסיבות.


המטפל שומר על קשר עם מטפלים אחרים
מטפל על. מאחר שנדיר למצוא משהו שיקח על עצמו לרכז את כל הטיפולים ומאחר שמטופלים רבים עוברים דרך רופא קונוונציונלי, תזונאי או מדקר סיני, עלינו לשאוף לרכז את כל הנתונים בתיק טיפולים אחד ולהיות בקשר עם המטפלים האחרים כדי לצור תמונה כללית. פעולה זו חיונית כל אימת שריכוז זה לא נלקח על ידי משהו אחר.


הטיפול ההרמוני
הטיפול ההרמוני כולל את הטיפול הפרטני והטיפול הסביבתי. עד כה דנו בטיפול הסביבתי, כלומר הקשר המשולש: מטפל – מטופל – סביבה. קשר זה מתייחס להיבטים טיפוליים שמשויכים למטופל אך לא לשיאצו ספציפית. עתה, נדון במספר מילים, על הקשר הפרטני המתייחס לטיפול השיאצו עצמו. בשיאצו קיימות שיטות וטכניקות טיפול רבות: נמיקושי, מצונאגה, סוטיי וזן-שיאצו (שהתפתחה לכיוונים שונים). מטופלים שונים מגיבים אחרת לשיטות שונות. כמו שכל מטופל, על פי הרפואה המזרחית, הוא אינדיבידואל בפני עצמו, כך גם גישת הטיפול צריכה ´להיתפר´ על פי צרכיו, אישיותו וגורמים רפואיים שונים העלולים להזיק לו.
מידע מפורט בנושא ניתן למצוא במאמר המטפל הטוב בשיאצו
מכאן שעל המטפל להתאים את שיטת הטיפול היעילה ביותר למטופל ולעתים אפילו מספר שיטות על אותו מטופל.


שימור תוצאות
לא מספיק לטפל, לשפר ולהביא להרמוניה אופטימאלית. על המטפל לשאוף לחנך את המטופל באופן שיוכל להתמיד עם תוצאות הטיפול גם זמן רב אחרי שהקשר עם המטפל נפסק. לשם כך יש לנקוט:
טיפול תחזוקה – כוחות סביבתיים כדוגמת פתוגנים חיצוניים ואחרים, יכולים להוציא את המטופל מהאיזון שהושג במהלך הטיפולים. כדי להשיב את המטופל לאיזון יש לזמן אותו פעם בחודשיים שלושה לטיפול תחזוקה. מומלץ לקבוע עם המטופל תאריך מרוחק, אך רוב המטופלים אינם מסוגלים להתחייב על מועדים כה מרוחקים. במקרה זה ניתן לסכם שבתאריך זה וזה ייצור המטפל קשר לקביעת תור. מעין ´טיפול 10,000 ´.

מעקב טלפוני – על המטפל להתעניין בתוצאות הטיפול גם לאחר שהקשר עם המטופל הסתיים. גם אם מצוקת המטופל חלפה או המצב השתפר משמעותית, שיחה חד פעמית שלושה חודשים אחרי תום סדרת הטיפולים מבהירה ונותנת משוב למטפל על מידת השפעת הטיפול ונותנת למטופל תזכורת לגבי טיפול תחזוקה.

חינוך ומודעות – כפי שהודגש לעיל, חינוך ופיתוח מודעות יכול לשמר ואף לשפר את תוצאות הטיפול. אם המטופל רכש כלים להתמודד עם כאב או מצוקה פיזית או נפשית (אם דרך תרגילים לגב, או תרגילים למצב הרוח, למשל) הוא יוכל להתמיד בהם ולהשתמש בהם לכשיזדקק. מספר תרגילים פשוטים במתיחות, הרפיה ודמיון מודרך עשויים למנוע התקף כאבי גב חריף שמבשר לבוא.

המשכיות גם כאשר הקשר עם המטפל מופסק – אנו רואים שקיימות דרכים שונות לקיים המשכיות לטיפול. המטפל בשיאצו זורק אבן לאגם אך המעגלים ממשיכים להיווצר ולהתפשט גם אחרי שהאבן שקעה.


מאמר זה חובר על ידי ד´ר ניר עמיר אשר יחד עם גיורא ליכט הקים את תמורות ב 1988 .

למידע נוסף   

למידע אודות מסלול לימודי שיאצו  בתמורות

למידע אודות מסלול לימודי טווינא בתמורות