השיאצו והקאטה הטיפולית

השיאצו והקאטה

במזרח נהוג היה לומר לתלמידים שעסקו באמנויות ´למדו בעזרת גופכם ולא בעזרת ראשכם´.


הקאטה מצויה בעולם המושגים שלנו, כמטפלי שיאצו, החל מהרגע הראשון בו אנו מתחילים את הכשרתנו כמטפלים. הקאטה הטיפולית, או כפי שהיא מופיעה בתורות הלחימה מזרחיות (型), היא תבנית מאוד ברורה ומדויקת של סידרת פעולות הגנתיות והתקפיות שאמורה להביא את המתמודד לעליונות בקרב.
המיומנות שמאפיינת קאטה מעניקה לאומן את השקט והנינוחות של ההקשבה השקטה. כך הוא יכול להפעיל את הראייה ההוליסטית ולשלב בו זמנית את היתרונות המסורתיים של המדיטציה. לא ניתן להבין את כל משמעויות הקאטה ללא אימון ממושך שתפקידו לשחרר את המטפל מהעיסוק המחשבתי על סדר הפעולות הנדרש בטיפול. למתבונן מהצד, תראה הקאטה כסדרה של תנועות המתחברות בניהן דרך המגע עם גוף המטופל אשר חוזרות על עצמן בתבנית ברורה. אך בהסתכלות יותר מעמיקה, ניתן להבחין בשינויים המופיעים כאשר אנו מתאימים את הטיפול למטופל. המבקרים את ההצמדות לקאטה גורסים כי הצמדות זו מבטלת את היכולת להיות יצירתיים בתהליך הטיפול, כי אז ההתאמה לא יכולה להתבצע. אם ננסה לנתח את יתרונה וחסרונה של הקאטה הטיפולית נוכל לקבל תשובות לכאן ולכאן אך דומה כי רוב העוסקים בטיפול יעידו על יתרונותיה.

ננסה, באמצעות הבנת התהליך / מבנה שנקרא קאטה, להבין את כל המשמעויות אשר משפיעות באופן ישיר על איכות הטיפול שלנו.

א. האינטראקציה הנוצרת בין המטפל והמטופל מכתיבה, לא אחת, את מבנה הטיפול. להשפעות ההדדיות בתוך התהליך יש חלק חשוב בהתהוותו. יכולתו של המטפל המיומן לנתק את עצמו מהשפעות אלו מהוות נדבך חשוב בהצלחתו. כלומר, הזרימה הטיפולית הנגזרת מהקאטה תהווה את היסודות עליהם נוכל לקיים את הניתוק/ריק.

ב. הקאטה עונה על צורך בסיסי של האדם לסדר וארגון בתהליך הלמידה. כאשר תלמיד מתחיל את שלבי הלמידה בכיתת הלימוד חשוב שרצף תנועות הקאטה והפעלת הלחץ (באמצעות אגודליו/כפות ידיו וכו´) יהיו ברצף ובזרימה. רצף זה עוזר להבין ולחוש את המשמעות היותר עמוקה של הטיפול כמו עומק הלחיצה וההשתהות על האזור עליו אנו עובדים. ניתן לדמות את הרצף הטיפולי לגל אשר בשיאו מתבצעת הלחיצה ובנסיגתו המעבר לגל הבא. ככל שהחיבור בין הגלים יהיה חלק יותר,תחול פחות פגיעה ברצף.

ג. הקאטה מתחלקת למספר שלבים: המגע, התנועה, עומק הלחץ (על האזור המטופל) והרצף הכולל שמהווה את המסגרת. לאיכות המגע במקום בו מתהווה המפגש בין המטפל והמטופל יש משמעות חשובה. במאמר הדן בזיכרון הטיפולי יש התייחסות נרחבת למפגש זה. התנועה מסמלת ומהווה את המשמעות העמוקה ביותר של השינוי שהוא חלק בלתי נפרד מהמהות שלנו. מאחר וגופינו מצוי בתהליכי שינוי מרגע בריאתנו, ההתמזגות בין התנועה המשתנה עם התהליכים המצויים כל העת יוצרים את ההרמוניה הטיפולית. כאן נוכל למצוא קשת גדולה של אפשרויות: הלחץ הטיפולי שנעשה ע´י אגודלים, כפות ידיים, מרפקים וברכיים אשר יוצרים את ההנעה של הטיפול.
מטפל מיומן, אשר מבצע את הפעולות הנזכרות באופן שוטף ורציף, נוסך ביטחון אצל המטופל ופועל יוצא גם התרגעות שהיא כה חשובה לתהליך. אם הפעילות תהייה רצופה בקטיעות ובהשתהויות לא תואמות יחוש המטופל אי נוחות, גם אם הוא לא ידווח על כך למטפל. מכאן חשיבותה של הקאטה בשכלול הביצוע.

ד. בזמן שהמטפל עסוק בביצוע הטיפול/קאטה עליו להתייחס גם לאבחנה  שדרכה יש לענות ספציפית על הדיסהרמוניה בה לקה המטופל . כלומר, השתהות על האזור שהוא מוקד הבעיה. מאחר והדיסהרמוניה לא מנותקת משאר הגוף, חשוב שהמטופל יחוש את הקשר. בתוך התהליך הטיפולי וכפי שהגדרנו את הקאטה, המטפל יוצא מתוך הרצף ונכנס למיקוד באזור הפגוע .
בגישה נוספת, המטפל מסיים את הקאטה ולאחר מכן ניכנס למיקוד הספציפי לאותו מטופל. לא ניתן להעדיף גישה זו על פני אחרת, מאחר וכל טיפול נושא איתו את צרכיו. המאחד בין הגישות הוא הקאטה/הרצף הטיפולי שהם בעצם התשתית לכל מהלך מתבקש.

ה. למרות שהקאטה משמשת כמוצא להתייחסות הספציפית בטיפול, היא מהווה, ללא ספק, טיפול בפני עצמו. פעמים רבות נמצא כי הקאטה משמשת לאבחנה ולטיפול באחת. ניתן לדמות את הטיפול לפריטה על מיתרים של נבל. הצלילים אותם אנו מפיקים יוצרים את ההרמוניה הסופית וככל שנקפיד יותר על הפקת הצלילים נקבל יצירה איכותית יותר. על פי מודל המרידיאנים ברפואה הסינית, תפקידם של המרידיאנים שזורים זה בזה. הם מנהלים בניהם יחסי גומלין. כאשר הקשר בניהם מופר נוצרת דיסהרמוניה. הקאטה/הרצף הטיפולי מיצר זרימה טובה יותר בניהם ומשפר את תפקודם.

ו. על מנת שהקאטה תתבצע באופן איכותי על המטפל/תלמיד צריך לשים לב לכל הדקויות המאפיינות את הקאטה. כלומר, שיכלול הטכניקה בנוי על סך של פרטים גדולים וקטנים כאחד המרכיבים את השלם. בעת  שינון הקאטה לומד התלמיד להבחין, בעזרת חושיו, בפרטים העדינים ביותר של המגע והתנועה המחברת בניהם. מיקום לא נכון במנח, זווית לא נכונה בלחץ, מקצב לא תואם וכו´ יכולים להשפיע באופן משמעותי על איכות הקאטה וכפועל יוצא גם על איכות הטיפול.

ז. הקאטה הטיפולית, כפי שהוזכר במאמר, היא רצף של תנועות משולבות מגע . התלמיד אשר מתרגל קאטה ישנן את סדר הפעולות עד כי לא יהיה עוד צורך בהפעלת חשיבה מאורגנת על מנת לפעול. לאחר תקופת תרגול ממושכת, כאשר הקאטה תהייה חלק אינטגראלי מאיתנו, נוכל לצאת ממנה לשילובים אין סופיים של תנועות, צורות, לחץ ומתיחות למרידיאנים. דומה הדבר לנגן ג´ז המאלתר על יצירה מוכרת. היצירה מוכרת אך האלתור הטיפולי מאפשר לנו להיות מתואמים יותר עם דרישות הטיפול.



לסיכום:
לא אחת אני נפגש עם מטפלים/תלמידים אשר הרצף הטיפולי/קאטה מהווה עבורם תהליך משעמם החוזר על עצמו אין ספור פעמים והחיפוש אחרי מנחים חדשים הופך להיות החלק העיקרי בתהליך הלמידה. למנחים החדשים אמנם, יש חשיבות במציאת פיתרונות של גישה מתאימה יותר לאזור המטופל, אך מצד שני, החיפוש יכול להיות גם אבן נגף בהפיכת הטכניקה למוטיב המרכזי בטיפול.
ברגע שהמטופל משתחרר מהעיסוק של חיפוש מנחים הוא יכול להביא לידי ביטוי אבחנה איכותית. לכן, השינון המתמיד של הקאטה יכול לפנות אותנו למהות העדינה של הטיפול שהיא האבחנה. העוסק בטיפול השוטף צריך להתייחס לחלק זה של הלמידה הרצופה כמו אל כושר גופני של ספורטאי. ככל שהוא גבוה יותר כך הפעולות שהוא עושה סובלות פחות ממופרעות וממגבלות הנובעות מכושר לקוי. מטפל המשכלל באופן יומי את הקאטה הטיפולית, סופו שהוא גם נהנה מהביצוע המושלם אשר גורם לסיפוק רב . דומה הדבר לרקדן/ית שמתאמנים במשך שעות ארוכות ומפרכות על ביצוע של יצירה ומקבלים סיפוק עילאי כאשר זה מתבטא בביצוע.
אנו כמטפלים, להבדיל מהרקדן/נית, לא נהנים ממחיאות הכפיים של הקהל, אך הסיפוק הוא עצום כאשר תחושותינו הפיזיות וההצלחה הטיפולית שזורים זה בזה.

כותב המאמר: גיורא ליכט מורה ומטפל,יסד את תמורות יחד עם ד"ר ניר עמיר בשנת 1988