תולעי מעיים על פי הרפואה הסינית והרפואה המערבית

תולעי מעיים על פי הרפואה המשולבת הסינית והמערבית

תולעי המעיים הן מכה מטרידה ונפוצה, בעיקר בין ילדי הגן. רוב מקרי ההדבקה תוקפים ילדים בגילאי 5 עד 14 שנים. ההדבקה בתולעים כה שכיחה עד כי כ-30 אחוז מהילדים ברחבי העולם סבלו לפחות פעם אחת מזיהום בתולעים.
הבעיה קיימת בכל חלקי הארץ אולם מדבקת יותר באזורים בהם הצפיפות בגן גדולה יותר. בניסיון למגר בעיה מציקה זו ההורים נתלים בשיטות מגוונות. חלקן שיטות יעילות וחלקן לא מוכחות ולעתים אף עלולות להזיק. מאמר זה שופך אור על בעיית התולעים ומקנה כלי התמודדות להורה, לסגל הגנים ולמטפלים.


טפיל - Parasite , הוא אורגניזם (יצור) שחי בתוך (כמו תולעים) או על (כמו כינים ופשפשים) יצור אחר, הקרוי פונדקאי - host , וממנו הוא משיג מזון או חומרים שונים החיוניים לקיומו ולהתרבותו. בין הטפילים השונים אנו מכירים כינים, פשפשים, קרציות, תולעי מעיים (וכמה אנשי ציבור מוכרים). במאמר זה אנו נתמקד בתולעי המעיים.

ישנם שני סוגי פרזיטים במעיים: הלמינתים (תולעים) פרוטוזואות (למשל הג´יארדיה או הקריפטוספורידיום). ההלמינתים הם תולעים רבי תאים. רבים מהם גלויים לעין בלתי מזוינת בשלבי הבגרות שלהם. פרוטוזואות הם חד תאים היכולים לתרבות בתוך גוף האדם. הן הרבה יותר שכיחות בנשאי וחולי HIV . בכולם ההדבקה אורו-פקאלית.

תולעי מעיים הם יצורים שגדלים וניזונים מהגוף המאכלס אותם, ובמקביל הם מנצלים את משאבי המאכסן ומחלישים אותו. הם יכולים לחיות בתוך בעלי חיים שונים ובכללם האדם. תולעי מעיים הם הרמפרודיטים, כלומר יצורים שאינם זקוקים לבן המין השני כדי ליצור צאצאים. הזיווג נעשה אצל התולעת אם על-ידי היצמדות של תא זרע וביצית היוצרים ביצית מופרית או על-ידי יצירת ביציות מופרות באיבר שהוא גם זכרי וגם נקבי.
התולעים יכולות להימצא בכל איבר בגוף אך הן מעדיפות את המעיים בשל הקיר הרירי המספק להם מזון. יש אלפי סוגי תולעי מעיים וחלקן יכולות להיות מסוכנות ומזיקות במיוחד. תולעי המעיים נפוצים יותר באזוריים טרופיים וסאב-טרופיים, בעיקר בתקופות הגשם, אך גם באזורנו הממוזג, השכיחות לא קטנה. התולעים הנפוצות בארץ יותר מציקות ממזיקות ופוקדות בעיקר ילדים. אילו נדבקים, בדרך כלל, יותר בקלות ולעיתים ביותר מסוג אחד של תולעי מעיים בו זמנית. ברוב המקרים ההדבקה היא אוראלית פקאלית (כלומר העברת הטפיל מהצואה דרך הפה) אך במקרים מסוימים הטפיל יכול לחדור דרך העור.



גורמי סיכון
מגורים באזור אנדמי (שיש בו ריבוי פרזיטים)
נסיעות בעולם
היגיינה לקויה
ילדים קטנים ומבוגרים קשישים
חשיפה לילדים
HIV או AIDS


להלן פירוט מספר סוגי תולעים:
תולעי סיכה (תולעי מחט, מרצע) Enterobiasis , Pinworm - , Oxyuria , Enterobius vermicularis
זהו הסוג הנפוץ ביותר בישראל. ההדבקה מתרחשת בעקבות מגע בשטחים נגועי ביצי תולעים והכנסתם באופן לא מודע אל הפה ומשם למערכת העיכול. התולעת חודרת לחלק העליון של המעי הגס. היא יוצאת בלילה מפי הטבעת כדי להטיל את ביציה ואחרי כן היא מטה. בליעה של הביצים גורמת לזיהום מחודש. הביצים חודרות למערכת העיכול ושם מתחילות מחזור חיים חדש. מדובר בהליך הדבקה קל ביותר ולכן היא שכיחה בעיקר בגני ילדים ופעוטונים.
תולעת האוקסיאוריס היא לבנה ואורכה כ- 1-12 מ´מ. היא שוכנת לרוב בתריסריון, במעי הדק ובמעי הגס. התולעת נודדת בלילה לאזור פי הטבעת שם היא מטילה עד 15 אלף ביצים. ביצי התולעת בוקעים בתוך 6 שעות ונותרים חיים למשך כ- 20 יום.


תולעי קרס, וו - Hookworm, Ankilostoma
לתולעים אילו אברי פה המזכירים קרס שמשמש אותם לאחיזה בדופן המעי. לא ניתן לראות אותם בעין בלתי מזוינת והאבחון דורש בדיקת צואה מעבדתית. הם מוצצים דם מכלי דם של דופן המעי ולכן עלולים להוביל לאנמיה. התסמינים כוללים כאבי בטן, שלשול ותשישות. גם כאן התופעה שכיחה באזורים עם היגיינה נמוכה.

תולעי סרט - Tapeworm
תולעי מעי המועברים בעקבות אכילת דגים או בשר שמכילים זחלי התולעת. התולעת הבוגרת מטילה אלפי ביצים. בעקבות ההדבקה נודדות ביצי התולעים למעי הגס שמהווה עבורן אזור מחיה, שם הן בוקעות. התולעים נודדות לפי הטבעת להטיל את ביציהם ומתות שם לאחר ההטלה.

תולעי שוט - Whipworm - Trichuris
סוג תולעים קטן יותר מהתולעים העגולות. תולעת זו ניזונה מהפרשות הרקמה במעי. מצב זה גורם לאאוזונופליה (רמת אאוזינופילים גבוהה בדם) המכוונת למאמץ של מערכת החיסון נגד התולעים. ביצי התולעים בוקעות במעי ונודדות למעי הגס להטיל ביצים נוספים. ההדבקה מתרחשת דרך מזון או מים מזוהמים או במגע עם מזון שזוהם על ידי צואה. התסמינים יכולים לכלול הקאה, שלשול דמי, אנמיה, חולשה וכאבי בטן.
התולעת נראית כמו שוט.

תולעים עגולות - Ascaris lumbricoides - Roundworm
התולעת הבוגרת עגולה, לבנה או ורדרדה. תופעה זו שכיחה בעיקר באזורים חמים ולחים. צואה שנספגה באדמה מכילה את הביצים ואילו מועברים לצמחיה ומשם, דרך אכילת פירות וירקות נגועים אל מערכת העיכול. התולעים נודדות דרך מחזור הדם והלימפה ויכולות להתפתח בריאות. משם הן מגיעות לגרון ונבלעות חזרה למעי.


 איך מתרחשת הידבקות של תולעים מעיים?
ילד שיוצא מהשירותים בלי לשטוף ידיים יכול להעביר את הביצים למצעים, משחקים, רהיטים ומתחת לציפורניים. כיוון שהתולעים עמידות כשבועיים, ההדבקה קלה ביותר. לאחר מגע עם הפה נבלעות ביצי התולעים אל התריסריון. כאן הביצים בוקעות וממשיכות לנדוד לעבר המעי הגס. התולעים נודדות לפי הטבעת כדי להטיל את ביציהן. כל תולעת בוגרת מסוגלת להטיל כאלפי ביצים, ומיד לאחר ההטלה היא מתה.
תהליך ההטלה יוצר גרד. ילד שמגרד בפי הטבעת או לא רחץ היטב את ידיו לאחר השירותים עלול להעביר את הביצים למרחב בו הוא נמצא ומשם, מגע אקראי יכול להחדיר את הביצים אל מערכת העיכול כך שמחזור חדש יתחיל.




 מתי נחשוד בהידבקות?
ברוב המקרים מופיע גרד מקומי שמציק סביב אזור פי הטבעת, בעיקר בלילה. אצל בנות, התולעים נוהגות לנדוד אל הפות וליצור גם שם תחושת גרד. ניתן לחשוד בתולעים כאשר הבנות מגרדות ומדווחות על ´פיפי שורף´.
התולעים הנקבות הבוגרות נודדות בלילה אל פי הטבעת כדי להטיל את הביצים. לכן תחושת העקצוץ והגרד מחמירים דווקא אז.
עם זאת, לא כל ילד שנדבק בתולעים סובל או מודע לגרד. לכן צריך להחיל את כללי הטיפול בגן ´נגוע´ על כל הילדים ולא רק על אילו שמתלוננים.


 איך מזהים תולעים?
בדיקות מעבדה מתארכות זמן ומסורבלות במקצת. בבדיקת מעבדה יש לאסוף מעט צואה לכלי מתאים ולבדוק אותה תחת מיקרוסקופ. איסוף הצואה לא מורכב אך הורים רבים מסתבכים איתו. הדרך הפשוטה ביותר היא להניח צלחת פלסטיק חד פעמית באסלה ולדוג את הדגימה.
חשוב להקפיד שהדגימה תהיה טרייה. במקרים רבים לא מצליחים לזהות את התולעים ואז יש לחזור על הבדיקה. למרות המסורבלות, ישנם סוגי טפילים שלא ניתן להבחין בהן בעין בלתי מזוינת ולכן בדיקת הצואה עשויה להיות חשובה.

שיטה מעבדתית נוספת ממליצה על הצמדת סרט הדבקה על אזור פי הטבעת ´Scotch tape´ test. אם יש ביצי תולעים הן נתפסות על הסרט וניתנות לבדיקה מיקרוסקופית פשוטה. יש לזכור כי כל הבדיקות המיקרוסקופיות כרוכות ב´מזל´ של לכידת התולעים ולכן, לעתים, יש לחזור על הבדיקות מספר פעמים.

דרך ביתית פשוטה ונוחה היא בדיקה בראיה. שיטה זו מתאימה לתולעים השכיחות ביותר בארץ. ניתן להסתכל בצואה עצמה אך ניתן גם לבדוק את הילד המתלונן. בבדיקה זו ממתינים עד שהילד יתלונן על גרד. אז יש להשכיבו על הבטן ולפסק את אזור פי הטבעת כאשר אור ממוקד לאזור הנבדק. אם יש תולעים, ניתן יהיה לראות אותן יוצאות מפי הטבעת. בבנות ניתן לבדוק כך את הפות.


 איך ניתן למנוע הידבקות?
רק טיפול קבוצתי עשוי למנוע הידבקות. חינוך קבוצתי כולל את כל הילדים בסביבה וכן את המשפחות שלהם. החשוב מכול הוא חינוך להיגיינה. חשוב לחנך את הילדים לשטיפת ידיים עם סבון לאחר השירותים, נטילתן לפני אכילה, גזיזת ציפורניים וניסיון למנוע מהילד, ככל שניתן, את הכנסת הידיים לפה. בנוסף, יש להחליף בגדים עליונים ותחתונים מדי יום ולכבס את כל המצעים שהיו במגע עם הילד שנדבק.
יש לקחת בחשבון כי ההדבקה עלולה להתרחב ולעבור גם להורים או לילדים אחרים במשפחה. לכן, כאשר לילד מתגלות תולעים, הטיפול צריך להיות משפחתי (ובכל מקרה, כללי היגיינה של נטילת ידיים תקפים עבור כולנו).
אוכלוסיה חשובה ביותר היא אוכלוסיית המטפלות והגננות. אילו בעיקר אמורות לרחוץ ידיהן ולהקפיד על טקס נטילת ידיים לפני ארוחה ובתום היציאה מהשירותים. מומלץ לארגן ´סדנאות נטילת ידיים´ בהן הילד לומד לסבן את ידיו ולשטוף אותן (תוך הקפדה על חיסכון במים ככל שניתן).

אופציות טיפוליות

 טיפולים תרופתיים:
טיפולים תרופתיים נלקחים ממנה חד פעמית אחת ועד טיפול הנמשך שבועות. דוגמאות לתרופות כאילו כוללות:
* Mebendazole - Vermox . לתולעי roundworm , hookworm , pinworm
* Thiabendazole - Mintezol . לתולעי threadworm, pork worm
* Metronidazole - Flagyl . ל- giardiasis
* Nitazoxanid - Alinia . ל- giardiasis, cryptosporidiosis .


Mebendazole - Vermox
ורמוקס, הנמצא בשימוש מ-1975, הוא תרופה נוגדת תולעים ובמיוחד בזיהומים של תולעת השוט (Trichuris), תולעת הסיכה (Oxyuris) ותולעת הקרס. כמו כן, התרופה ניתנת כאשר לא ניתן לזהות את התולעת. ורמוקס, ניתן בטבליות ובתרחיף. הוא קוטל תולעים על ידי בלימת מקורות האנרגיה שלהן.
זיהום של תולעת הסיכה ניתן לחסל באמצעות מנה יחידה, בעוד שלזיהומי מעיים אחרים יש צורך בטיפול הנמשך 3 ימים עוקבים. ניתן לחזור על הטיפול לאחר 2-3 שבועות אם הזיהום לא חוסל לחלוטין. בזיהום של תולעת הסיכה, שהוא מאוד מדבק, יש צורך לטפל בכל בני הבית בו-זמנית.
חלק מהרופאים ממליץ על נטילת מנה נוספת בהפרש של כשבועיים, כיוון שהחומר משפיע בעיקר על תולעים בוגרות, ולא על ביצי תולעים ותולעים צעירות. המנה הנוספת ניתנת לצורך ´וידוא הריגה´ של תולעים חדשות שבקעו ולשבירת מעגל הזיהום.
התרופה נחקרת ומומלצת במינונים גבוהים כאשר מדובר בטריכינוזיס ומחלת תולעת הכבד (אכינוקוקוס). במצבים אלה נותנים מינונים גבוהים לתקופות ממושכות, ויש לקחת את התרופה עם האוכל כדי להגביר את ספיגתה ולהעלות את רמתה בדם.

במקביל יש צורך להחליף את המצעים, המגבות והביגוד עמו היה הילד במגע ולכבס את המצעים בהרתחה כדי למנוע זיהום מחדש.

תופעות לוואי: מכיוון שורמוקס נספג אל הדם רק במידה מועטה, תופעות הלוואי הן נדירות, מלבד שלשול וכאב בטן.
טיפול במינון גבוה כמו זה הניתן בטיפול באכינוקוקוס עלול להגביר את הסיכון של פגיעה בתאי הדם הלבנים. לכן יש לעקוב בספירה תקופתית אחר רמתן.

שיטות על פי הרפואה המשלימה 

מקובל שהטיפול הקונוונציונאלי מהיר ויעיל יותר. עם זאת, כיוון שמדובר בתופעות החוזרות על עצמן לעתים, מומלץ לנקוט במספר כללים המהווים מניעה, ובמקביל, לתמוך בכל טיפול קיים:

סוכרים ומזונות יצרני ליחה
אף שיש מזונות המרחיקים תולעי מעיים, נראה שפחמימות ככלל ופחמימות מזוקקות בפרט לא משפיעות על קיום או אי קיום התולעים. בעבר סברו שמזונות מייצרי ליחה מהווים קרקע מזון טובה לתולעי מעיים. ניתן להניח שילדים בגנים משתפים מזון מתועש או לא בריא ובכך גם מעבירים את ביצי התולעים.
לסיכום: מומלץ לצמצם את המזונות המתועשים ובעיקר פחמימות מזוקקות מטעמי בריאות רבים, אך לא נראה שזה ירחיק את התולעים.

 שום, זרעי דלעת, רימונים
נראה שישנם מזונות שתולעי המעיים פחות מעדיפים. אכילת שום עשויה לסלק את תולעי המעיים אם כי, במקרים רבים ניתן להניח שאכילת השום מסלקת כל מי שנמצא בסביבה ולכן סכנת ההידבקות פוחתת... בכל מקרה, קשה לראות ילד אוכל כמות מספקת של שום טרי להרחקת התולעים.
ניתן להוסיף לתזונת הילד כף עד שתי כפות של זרעי דלעת (מקולפים וטריים) טחונים. טעמם טוב ובנוסף, הם מכילים גם חומצות שומן חיוניות.
קיים תיעוד המראה ששילוב של דבש עם זרעי פפיה מטפל באחוז גבוה של מקרים נגועים. יש להניח שלתכונות המשלשלות של שילוב זה יש תפקיד בסילוק התולעים. מניחים כי לאנזים הפפאין יש תפקיד בחיסול התולעים.

 תוספי תזונה
יש להוסיף סיבים תזונתיים אשר משפרים את תנועת המעיים ומסלקים את התולעים. ניתן להוסיף פרוביוטיקה אשר משפרת את פלורת המעיים. אמנם לא הוכח שהיא תורמת לסילוק התולעים, אך יש הטוענים שהיא מונעת את התרבותם.
ויטמין C , עד 500 מ´ג ליום (לילד) ותוספת אבץ נחשבים לתומכי טיפול המסלקים תולעים.
תוספים נוספים המקובלים ברפואה העממית כוללים זרעי מלפפון ומרתח קליפת עץ רימון.

 צמחי מרפא מערביים
קיימים צמחים שונים הנחשבים כמרחיקים תולעי מעיים. חלק מהצמחים יוצרים סביבה לא נוחה לתולעת ואחרים גורמים למותה. יש לקחת בחשבון שתוצרי פירוק של תולעת מומתת עלולים לגרום לתגובות אלרגניות בגוף המאכסן ולכן יש לפנות את התוצרים במהירות.
לחלק מהצמחים המטפלים בתולעי מעיים יש תופעות לוואי מסוימות, לכן יש להשתמש בהן רק תחת השגחת מומחה ולהעדיף את הצמחים היותר עדינים עבור ילדים או מטופלים חלשים.
בין הצמחים המוכרים ניתן למצוא:
Garlic - Allium sativum , שום
Barberry - Berberis vulgaris , ברביריס
Goldenseal -Hydrastis Canadensis , חותם זהב
Anise - Pimpinella anisum , אניס
Tea tree oil - Melaleuca alternifolia , שמן עץ התה
Thymus vulgaris - Thyme , בת קורנית מצויה
Arthmisia vulgaris - Mugwort , לענה מצויה

 שום
בנוסף לאכילת שום, קיימת המלצה להחדיר שן שום מקולפת לפי הטבעת לאחר הוספת חומר מסוכך באזור. שן השום תצא עם היציאה הבאה. יש לעשות זאת באופן עקבי לפחות למשך 10 ימים מכיוון שזה משך חייה של התולעת מיום בקיעתה. יש להיזהר לא לפצוע את השן השום כדי לא לשחרר את מיץ השום שעלול לשרוף את פי הטבעת.
דרך יותר סימפטית היא מריחת מעט שום שנחתך עם וזלים בפי הטבעת. יש להזהר מכמות גדולה העלולה לגרום לגירוי יתר. השום לא הורג אותם (למרות שהדעות חלוקות על כך) אלא דוחה אותם. נראה שריח שום בפי הטבעת לא מאפשר לתולעים לצאת להטיל ביצים. לצורך כך אין צורך להכניס שן שום אלא מספיק לשפשף קצת שום על המטלית הלחה עליה שמים גם וזלין ומורחים תדירות בפתח ובתחילת פי הטבעת. רצוי להקפיד במיוחד לקראת הערב ולקראת השינה – שעות ההטלה של הביצים. בזהירות! שלא לגרום לצריבה או גירוי עור מקומי.
עד היום הרפואה הקונבנציונאלית אינה יודעת בוודאות אם השיטות הללו מרגיעות את הגרד או ´מגרשות´ את התולעים´.

תולעי מעיים ברפואה הסינית

פרזיטים במעיים, בעיקר בילדים, נגרמים על רקע תזונה לא תקינה (הכוונה לא למזון לא בריא אלא למזון מקולקל), לרוב על רקע תנאי חום ולחות (שאז המזון מתקלקל). הצטברות הטפילים פוגעת בטחול וגורמת לחום שמשפיע על הקיבה. תנועת הטפילים גורמת להתקפות לסירוגין של כאבי בטן. חסר בטחול מוביל להפרעות בקיבה, איבוד משקל ויציאות רכות. חום מדומה או אמיתי בקיבה מתבטא בהאליטוזיס (באשת הפה). השילוב בין חסר בטחול וחום בקיבה גורם לחיוורון, אובדן משקל ונפיחות בבטן.

גם תקיעות מזון - רֶטֶנצְיָה של מזון - במחמם האמצעי יכול להתרחש על רקע זיהום מפרזיטים.
החסר בטחול גורם לעליית חום מדומה שיחד עם החום הפנימי שנוצר מהרטנציה, מוביל לתסמיני חום.
מזון שנתקע במחמם האמצעי מוביל למחסור בהזנת הראש והגפיים, דבר שמתבטא, כאמור, בחיוורון, איבוד משקל ובטן תפוחה. תופעות אילו יכולות להיות מיוחסות לאנמיה כרונית. תורמים לכך בעיות הספיגה במעי וההפרעה המתמשכת לטחול ולקיבה. חסר דם יכול להשפיע גם על הכבד ולכן לגרום לציפורניים מתפצלות ועמימות ראייה.
אם מתייחסים לפרזיטים כאל השפעה פתוגנית, זהו מקרה שבו הצ´י הנורמאלי חלש והפתוגן חזק.
הלשון החיוורת והדופק החלש משקפים את החסר של צ´י הטחול ודם הכבד.
אסטרטגית הטיפול הסיני היא דרך פורמולות ההורגות את תולעי המעיים. לרוב, מדובר בהפעלת שלושה שלבים:
שלב א - הריגת הפרזיט
שלב ב - ניקוז התולעים המתות דרך מערכת העיכול
שלב ג - חיזוק הגוף

חיסול הפרזיטים אינו מסלק את התולעים המתות. מערכת החיסון עלולה להגיב כלפי חלקים מן התולעים (בעיקר אילו שהתפרקו ובעיקר כלפי אילו שהצליחו לחדור ממערכת העיכול למערכות אחרות). לכן יש לנקז אותן באמצעות שלשול. גם פעולת חיסול התולעים וגם פעולת הניקוז מחלישות מאוד את הגוף והופכות אותו לחשוף מול פתוגנים חיצוניים אחרים. לכן, בתום שני השלבים, יש לחזק את הגוף.
לעתים בוחרים להמית את התולעת ולנקז אותה באמצעות פורמולות צמחים ולחזק את הגוף באמצעות דיקור.

למרות הטיפול היעיל ברפואה הסינית, הרי שטיפולים פשוטים יותר ומזיקים פחות עשויים להועיל לא פחות. הטיפולים הסינים מתאימים, בעיקר, לתולעים וטפילים האופייניים לסביבה הסינית. כאשר מדובר בתולעי מעיים פשוטות, מהסוג הנפוץ ביותר בישראל, מומלץ לא להשתמש בצמחים חזקים ובעייתיים כדוגמת הצמחים שנפרט בהמשך.

 נקודות דיקור סיני אפשריות
SP-6 ,St-36 לחיזוק הטחול, הקיבה והצ´י הכללי.

UB-20 , נקודת האסוציאציה של הטחול, לחיזוק טחול, להפחתת השתוקקות למזון מתוק.

LI-10 נקודת הים העליונה של הקיבה, לחיזוק צ´י הקיבה.

CV-4 ,UB-27 נקודת האסוציאציה וההתראה של המעי הדק, לחיזוק וויסות תנועת המעי הדק.

UB-35 בפיזור, לטיפול בגירוד של פי הטבעת על רקע תולעים קטנות לבנות, בעיקר ילדים.

St-44 נקודת המים של הקיבה, ללחלוח פה יבש. סילוק חום ולחות מהקיבה.



 Fei Er Wan = Fat Baby Pill
Huang Lian = Rz. Coptidis = שורש הקופטידיס
Shan Qu = massa Fermentada = סויה מעובדת
Shi Jun Zi = Fr. Quisqualis Indicae = יערה
Mai Ya = Fr. Hordei Vulgaris = שעורת בר
Rou Dou Kou = Sm. Myristicae Fragrantis = אגוז מוסקט
Bing Lang = Sm Areca Catechu = אגוז דקלים מר
Mu Xiang = Rx. Aucklandiae Lappae = סאוסוריאה


תפקידים: הפורמולה משמידה פרזיטים. מורידה הצטברויות וסטגנציות מזון, ממריצה את הטחול, מטהרת חום.
הערה: יש לקחת את הפורמולה על בטן ריקה.


Bing Lang = Sm Areca Catechu
קטגוריה: מגרשי פרזיטים
מעט חמים, מר, חריף. טחול, קיבה, מעי-גס.

תפקידים:
הצמח משמיד טפילים, הצמח מנקז אותם מטה.
הצמח מפחית הצטברויות מזון וסטגנציות צ´י וכך מקל על בחילה.
הצמח מניע צ´י ומשתן, לכן משתמשים בו לבצקות ברגלים ותחושת חום וקור לסרוגין.

איסורים:
בזהירות במטופלים עם צניחה של הצ´י המרכזי. בזהירות במטופלים עם חסר צ´י, צואה רכה, טחול וקיבה חלשים. בזהירות בהריון.

הרכב הצמח: Catechin; fat; alkaloid , ,
הזרעים מכילים arecoline ו- arecaine שהם אלקלואידים בעלי תכונות נוגדות דיכאון אך עלולים להיות ממכרים לאורך זמן.
שימוש בצמח זה יחד עם תרופות שפועלות על מערכת העצבים (נוירולפטיות) עלול להוביל להחרפה
של המערכת החוץ-פירמידית. תועדו שני מקרים, כאשר מטופלים עם מחלת סכיזופרניה כרונית טופלו בתרופות כאלה יחד עם כמות גדולה של הצמח לאורך זמן.


Shi Jun Zi = Fr. Quisqualis Indicae
קטגוריה: מגרשי פרזיטים
מתוק, חמים, רעיל. טחול, קיבה.

תפקידים:
השורשים, זרעים ופירות משמידים טפילים, בעיקר תולעים עגולות.
העלים מקלים על כאבים וניתנים במציבי נפריטיס.
הפרי מתאים למחלות ראומטיות המחמירות ב Fever .
הצמח מחזק טחול ומסיר הצטברויות מזון, מתאים לחוסר תאבון ונפיחות ביטנית.

איסורים:
בזהירות ולא לצרוך לאורך זמן ממושך כיוון שהפרי רעיל.
אסור לצרוך את הצמח יחד עם כל סוגי התה.

הרכב הצמח: Potassium quisqualate, fatty oil oleic acid, myristic acid,


Rou Dou Kou = Sm. Myristicae Fragrantis
אגוז מוסקט
קטגוריה: מכווצים
חמים, חריף. טחול, מעי-גס, קיבה.

תפקידים:
הצמח מכווץ מעיים ומפסיק שלשול, מטפל בשלשול כרוני או בשלשול מחסר יאנג וקור בכליות וטחול.
הצמח מחמם את המחמם האמצעי, מניע צ´י ומפסיק כאב. מתאים לכאב ונפיחות באפיגסטריום ובבטן, תאבון ירוד והקאה מחסר וקור בטחול ובקיבה.


הרכב הצמח:
Essential oil d-camphene alpha-pinene, myristicin, fatty

איסורים:
בשלשול חם או דיזנטריה חמה.
במינונים קטנים הצמח משמש כתבלין אך במינונים גבוהים יכול לגרום לבחילות, פלפיטציות, פרכוסים. מינונים מסוכנים עלולים לגרום להזיות ותופעות פסיכוטיות.
Myristicin הוא monoamine oxidase inhibitor חלש.




איגרת להורים לילדים בגנון
להורים שלום,

אם הילדים שלכם מגרדים בטוסיק, מתלוננים על כאב, יש לעיתים פריחה או גירוי משונה בעור שסביב פי הטבעת והפות והבנות מתלוננות על כאב בפות בלילה – סימן שהילדים נדבקו.
התולעים מטילות ביצים שקופות שמועברות העברת יד - פה מילדים שמתגרדים לילדים שבאים איתם אח´כ במגע (בעת המשחק) בגן.
יש כמה דברים שחשוב לעשות (כולנו) כדי לחסל את הנגע הזה בכיתת הגנון:
מניעה וביום יום:
להקפיד על אינספור נטילות ידיים,להנהיג בגן ובבית טקס נטילת ידיים לפני כל ארוחה - כולל ארוחת בוקר אליה מתקבצים הילדים ישירות מהבית. לא אוכלים עד שלא שוטפים (ידיים)!!!  ולדבר הרבה על היגיינה מונעת עם הילדים. להקפיד שכל פעם שמגרדים בטוסיק רצים לשטוף ידייםדורש מעורבות והקפדה הן של ההורים והן של הגננותחשוב ליידע את ההורים, בעיקר הורים לבנות - שסובלות יותר בגלל הקינון וההטלה באזור הפות ואולי לכן גם יש אצלן יותר הידבקויות חוזרות. להשתמש במגבות נייר לניגוב ידיים ולא להעביר מגבות מילד לילד או בין בני המשפחה. חובה לכבס בגדים, סדינים ומגבות!!

טכניקות התמודדות לחיסול התולעים:
שום:
השום לא הורג אותם (למרות שהדעות חלוקות על כך) אלא דוחה אותם. הסיבה שריח שום בפי הטבעת חשוב זה כי הוא לא מאפשר להן לצאת להטיל ביצים. לצורך כך אין צורך להכניס שן שום אלא מספיק לשפשף קצת שום על המטלית הלחה עליה שמים גם וזלין ומורחים תדירות בפתח ובתחילת פי הטבעת. רצוי להקפיד במיוחד לקראת הערב ולקראת השינה – שעות ההטלה של הביצים. בזהירות! שלא לגרום לצריבה או גירוי עור מקומי.

וזלין:
אותה סיבה למריחתו (התולעים לא יכולות לנוע על מנת להטיל בסביבה שמנונית), אפקט טוב יותר עם שום. נרשם (מהמלצות) כיעיל מאוד, אם מקפידים!!

אם יש כאב או צריבה:
יש משחת אלחוש מקומי רפואית בשם אֶמלה, שקונים עם מרשם רופא. לערבב כמות מזערית עם הוזלין. המהדרין בענייני טבע יכולות/ים להשתמש בתמציות קמומיל או לבנדר.
שימו לב שילדים רגישים חשים לעיתים גרד לעוד זמן קצר אחר חיסול התולעים.

גרעיני דלעת טריים, לא קלויים, מקולפים:
עוזר בהחלט לחלק מהילדים בלבד. לטחון ולערבב כפית עם דברי מזון, יומיום. תורם אומגה 3, ויטמינים ואבץ ובכל מקרה לא מזיק.

ורמוקס (התרופה):
היעילות בינונית מאוד ויש הרבה הדבקויות חוזרות במהלך הטיפול. על הטיפול להיות כפול: טיפול, כאשר אחרי שבוע נדרש עוד טיפול ולעתים יש לחזור על הטיפול יותר פעמים, על פי המלצת הרופא. לשיקול דעת ההורים. בשימוש מבוקר - לא מזיק ועשוי להקל על הילד/ה.

אורך חיי התולעת:
חודש, לכן כל הטיפולים צריכים להיות אינטנסיביים במשך חודש (למעט ורמוקס, במינוניו שלו(. אם נצליח לא לתת לתולעת להטיל ונמנע הדבקות מביצים קיימות, באמצעות שיתוף פעולה של הגננות ושל כל ההורים בהקפדה על ההיגיינה הנדרשת - ימות דור התולעים הזה ולא יהיה לו המשך.

המידע אינו מידע רפואי ואינו מחליף מידע רפואי או התייעצות עם רופא. מן הסתם קיימות שיטות וגישות נוספות. אספתי אותו ממקורות שונים על מנת שהילדים בגן יפסיקו להידבק ולהדביק את ילדי הגנון האחריםככל שכולנו נדע ונעשה יותר, הילדים יידבקו פחות:


תודה על שיתוף הפעולה,

כתב: ד"ר ניר עמיר


למידע אודות מסלול לימודי רפואה משלימה   בתמורות חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.