בדרך כלל אני נוהג לכתוב מאמרים מדעיים אך הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולשתף אתכם בחוויה אישית מדהימה שעברתי במהלך הפסח. חווית לקטים. לכאורה, זו חוויה שקל לתאר במילים. זהו טיול עם חוקים משלו שקל להבין ובמידה מסוימת גם היה קל ליישם. אך בפועל, נראה שהטיול אינו מתמקד בליקוט המזון בלבד אלא בליקוט כל הנקרה לנו בדרכנו: תובנות חדשות, ידידים חדשים, חוויות מיוחדות.
אז מהו אותו טיול לקטים?
על פי הגדרות המילון לקטים הם חברת נוודים אשר המערכת הכלכלית שלה מבוססת על איסוף מזון מצמחי בר. זוהי חברה אשר אינה עוסקת בחקלאות, או בגידול בעלי חיים מבויתים. לקטים חיו בדרך כלל בקבוצות חברתיות קטנות ומבודדות, המונות לא יותר מכמה עשרות אנשים.
אל הטיול הגעתי בדרך מקרה (או שזו הייתה הקרמה?) בעקבות התקלות עם מאמר בעיתון. יצרתי קשר דרך האתר והתחלתי בתכתובת עם המארגנות. כבר מן השלב הראשון היה ברור שנדרש יחס רציני ומענה, לעתים כמעט חושפני, הנוגע לסיבות שבשלן החלטתי להגיע לטיול. התכתובת כללה דרישה לחיבור (רעננתי את יכולותיי מתקופת בית הספר) על שאיפות ויעדים שהשגתי ושארצה להשיג בחיים. די מהר הבנתי שלא רק אנו, המשתתפים, הולכים ללקט, אלא כבר מן ההתחלה מלקטים אותנו בפינצטה עדינה.
הרגשתי קצת כמו בוועדת קבלה ולכן שמחתי לגלות שאני מוזמן לאחד הטיולים הבאים. לא היה זמן להתרגש משום ששבוע טרם הטיול נסענו, משפחתי ואני למספר ימי נופש במלטה. ארוחות השחיתות שם לא נפלו מהכפרה שבאה בהמשך...
בתכתובת הראשונית קיבלתי הנחיות כלליות לטיול אך ללא תיאום ציפיות. יותר נכון, הציפייה היחידה הייתה שאני לא אמור לצפות למאום. אפילו מיקום הטיול נשמר כמסתורין עד למספר שעות לפני המפגש. חזרתי מחו"ל ביום ראשון השכם בבוקר והרגשתי רע. תחושה של חולשת גוף ועייפות המאפיינת שפעת. כמעט התחלתי לקוות שמייל ההנחיה למיקום המפגש לא יגיע ואוכל להישאר בבית ולהצטרף לטיול אחר.
במקרה (ושוב, או שלא במקרה) קראתי באתר לקטים שישנם אנשים שעוברים את היום שלפני הטיול בתחושת מחלה. אמנם חום הוא סימן אובייקטיבי אבל בטיול כזה ראוי להשאיר את הרציו בבית ולהתניע עם חלקים אחרים מהתודעה.
לא שההחלטה הייתה בידי. המייל הגיע בצהרי היום ובישר לי שמקום הפגישה הוא מעט צפונית לנהריה. כמו כן הוא הזכיר לי את החוק הראשון: לא מגיעים ברכב פרטי.
נחוש החלטה לצאת בכל מחיר, התחלתי בתזונת לקטים כבר מיום ראשון. לא יודע אם תפוחים ושקדים הם התזונה האולטימטיבית לשפעת אבל למחרת קמתי רענן ומלא מרץ בדרכי לרכבת. משם המשכתי באוטובוס לצומת הנדרשת וחבורה עליזה ממגוון גילאים עם תרמילים וקעריות של פירות הייתה הסימן לכך שהגעתי לצומת הנכונה, צומת בצת.
מכאן ואילך הטיול התחיל. למי שלא הבין עד כה, טיול לקטים הוא טיול בו מותר לאכול רק מה שניתן ללקט בדרך. כל דבר שהבאנו מהבית נגמר עד הצהריים ומכאן, היינו נתונים לחסדה של אמא אדמה למשך ארבעה ימים. לא אש ולא טכנולוגיה (אבל כן שקי שינה וביגוד מתאים). מזון נא בלבד!
ליקוט המזון הייתה חוויה מרתקת לכשעצמה. אכלנו די מגוון. פירות רבים כמו חרובים, בננות שהושארו במטעים לאחר קטיף, פה ושם פירות הדר ואפילו פאפיה שנקטפה מעץ יתום באחת הדרכים. עלים היו בשפע. למדתי שכיף האווז טעימה עם זרעי חיטה ושירבוז הוא עשב שוטה שחקלאים שונאים אותו אבל בקלות יכול להתחרות עם כל עלי בייבי מהסופר. למדתי שאם אני נותן כבוד לצמח קוצני כמו הגדילן, אני יכול להרוויח את הגבעול ואת קרקעית הקוץ המזכירים בטעמם את הארטישוק. הזרעים שלו לא היו משהו ולשמחתי, לא הרגשתי מצוקת רעב כך שיכולתי לוותר עליהם.
מלח השגנו בשפע מבריכות המלח שבסלעי חופי הים הצפוניים וצמחים כמו חרדל, כרוב הבר ואזוב השתלבו יפה עם מזונות אחרים כאשר חיפשנו גיוון. גם מרווה מצאנו אלא שלא הייתה אפשרות להכין תה. הפתעה מרתקת הייתה עלי החרצית שהתגלו כבעלי טעם של סלרי. לא ידעתי שניתן לאכול אותם.
היה שפע ושפע מגוון. לרגע לא חשתי רעב. יכול להיות שעברתי אותו תהליך שחרדי - מעשן כבד עובר בשבת. כל השבת הוא לא חש צורך לעשן ובמוצאי שבת הידיים כבר רועדות לו מציפייה. אבל בדיעבד, אני יודע שזה לא היה התהליך הזה. נכון שלא הייתה לי נגישות לאוכל "רגיל" אבל גם הצורך לא הופיע לפחות עד שהגעתי הביתה. זה היה קל (לפחות בהשוואה למסע ארבעה ימים במילואים שבהם צריך להסתפק במנות קרב).
נראה לכאורה שעיקר הטיול היה ללקט מזון. אמת שזו הייתה חוויה בפני עצמה. סוג של הישרדות "לייט", אבל אין ספק שהליקוט האמיתי היה ליקוט החוויות שנלוו לטיול. היינו קבוצה גדולה של אנשים באיזון מגדרי. היו גם שתי ילדות קטנות שהסתדרו מצוין. כל אדם היה עולם מרתק בפני עצמו ואם יש בי איזה שהוא צער הרי זה על אותם אנשים שלא הספקתי להכיר לעומק. אבל כן, היו אנשים שבזמן כל כך קצר הכרתי לרבדים וברמות שלא נראו לי אפשריים קודם לכן.
סיימתי את הטיול עם שובע. תחושה שאכלתי בדיוק כמה שהייתי צריך. אבל השובע האמיתי היה תחושת המלאות והסיפוק להכיר קבוצה מדהימה של אנשים. תצריף שמארגני הטיול ארגו בשקידה. על החלק הזה אני דווקא לא מפרט ובכך שומר לכל מי שיצטרף לטיול את חווית הראשוניות.
אציין גם כי חובבי השיאצו והעיסוי ימצאו כר נרחב של אפשרויות לחוות ולהעניק את חוויית המגע בין משתתפי הטיול ואם למשהו יש חסך בחיבוקים, הרי שזה המקום למלא אותו...
האם הטיול מתאים לכל אחד? בוודאי שלא. אבל אין לי ספק שהוא מתאים לכל חובבי הטבע והאדם שבמחשבה ראשונה לא שקלו זאת. באשר לי, אין לי ספק. הטיול שלי היה באביב ואני חייב לדעת מה אוכלים לקטים בקיץ, אז זהו התירוץ שלי להצטרף לטיול לקטים נוסף.
כיוון שהיה אסור להביא טלפון סלולארי או מצלמה, אני מציג מספר תמונות מהאזור שמשקפות את החוויה.
במקום כזה רחצנו בים וגם ליקטנו מלח ואצות (שבמפתיע התגלו כתוספת טעימה לעלים הירוקים)
במקום כזה ישנו תחת כיפת השמיים, מכורבלים בשקי שינה וצמודים איש לרעהו כדי להימנע מהקור
היה די חבל לא להנציח כמה רגעים. אמנם איני צייר אבל מעט עלי כותרת של חרצית ושל פרג וכמה עלים ירוקים ופרחים סגולים (לא מוגנים) אחרים הצליחו לשמר את חוויית הרחצה בים (לא כולם התרחצו, היה קר):
למידע נוסף
חומר זה מוגש כשירות עי צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות קוראים, מטפלים ורופאים ולידע כללי בלבד.