פרק שלישי - הָאִישׁ שֶׁלּא הָיָה לוֹ דִּמְיוֹן
מִסְכֵּן אַבָּא, הוֹלֵךְ לְחַפֵּשׂ דִּמְיוֹן וְלא יוֹדֵעַ אֵפוֹא.
אֶת אֶרֶץ הַדִּמְיוֹנוֹת, אִם הִיא קַיֶּמֶת בַּכְּלָל, הוּא לא יִמְצָא, כִּי הֲרֵי צְרִיכִים הָמוֹן דִּמְיוֹן לְהַגִּיעַ לְשָׁם וְרַק עִם דִּמְיוֹן יוֹדְעִים אֶת הַדֶּרֶךְ.
כָּכָה זֶה כְּשֶׁאֵין דִּמְיוֹן: בְּלִי דִּמְיוֹן אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ הַדִּמְיוֹנוֹת וּבְלִי לְהַגִּיעַ לְשֵׁם אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג דִּמְיוֹן. לא מַמָּשׁ הוֹגֵן אֲבָל זוֹ הַמְּצִיאוֹת הֲכִי לא דִּמְיוֹנִית שֶׁאֶפְשָׁר לְתָאֵר.
קטע למבוגרים ולמתוחכמים:
אַבָּא לא יָדַע אֵיפה לְחַפֵּשׂ דִּמְיוֹן אֲבָל הוּא הֵבִין שֶׁכָּל מָקוֹם הוּא טוֹב בְּאוֹתָהּ מִידָּה. זאת אוֹמֶרֶת, אִם בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין לוֹ סִיכּוּי לִמְצוֹא דִּמְיוֹן, הֲרֵי מָה זֶה מְשַׁנֶּה אֵפוֹא מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ?
בְּתוֹר אִישׁ בַּנְק הוּא יָדַע הַרְבֵּה מָתֵמָטִיקָה וְהִסְתַּבְּרוּת. הִסְתַּבְּרוּת זֶה מַדָּע שֶׁמְּאַפְשֵׁר לָדַעַת מָה הַסִּיכּוּי שֶׁלְּךָ לְהַצְלִיחַ בְּמַשֶּׁהוּ.
לְמָשָׁל אִם זוֹרְקִים מַטְבֵּעַ אָז הַסִּיכּוּי שֶׁהִיא תִּיפּוֹל עַל צַד מְסוּיָּם הוּא אֶחָד לִשְׁנַיִם. זֶה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיּוֹת וְהַהִסְתַּבְּרוּת הִיא לְפוֹל עַל אַחַת מֵהֶן. בַּפַּיִס זֶה יוֹתֵר מְסוּבָּךְ כִּי הַהִסְתַּבְּרוּת, כְּלוֹמַר הַסִּיכּוּי לְהַרְוִויחַ, הַרְבֵּה יוֹתֵר קְטַנָּה. אֲבָל גַּם כָּאן אַבָּא יָדַע לְחַשֵּׁב אֶת הָעִנְיָינִים לא רַע.
אֲבָל מָה הַהִסְתַּבְּרוּת שֶׁהוּא יַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג דִּמְיוֹן אִם הוּא לא יוֹדֵעַ אֵפוֹא לְהַשִּׂיג?
אַבָּא הֶחְלִיט לְשַׁנּוֹת אֶת הַשְּׁאֵלָה לִשְׁאֵלָה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה: מָה הַסִּיכּוּי לִמְצוֹא מִשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי לא יוֹדֵעַ מַהוּ וְאֵפוֹא רוֹכְשִׁים אוֹתוֹ.
הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ אוּלַי הָיְיתָה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה אֲבָל עֲדַיִין לא מַמָּשׁ פְּתִירָה. אַבָּא הֶחְלִיט לְנַסֵּח אֶת הַשְּׁאֵלָה שׁוּב:
בְּכַמָּה אֲנִי מְשַׁפֵּר אֶת הַהִסְתַּבְּרוּת לִמְצוֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ וְשֶׁאֲנִי לא יוֹדֵעַ מַהוּ וְאֵפוֹא נִתָּן לִמְצוֹא אוֹתוֹ, אִם אֲנִי לא זָז מִמְּקוֹמִי?
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלּא רַק הַתְּשׁוּבוֹת אֶלָּא גַּם הַשְּׁאֵלוֹת מְבַלְבְּלוֹת מְאוֹד, וּבְעֶצֶם בִּכְלָל לא מַתְאִימוֹת לִילָדִים. אִם טַל הָיְיתָה שׁוֹמַעַת אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ לא בָּטוּחַ שֶׁהָיְיתָה מְבִינָה אוֹתָן, וְאוּלַי הָיְיתָה מְדַמְיֶינֶת לָהּ מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי. אֲבָל צָרִיךְ לִזְכּוֹר שֶׁאַבָּא הִמְצִיא אֶת הַשְּׁאֵלוֹת וְשֶׁאֲנָשִׁים בְּלִי דִּמְיוֹן תָּמִיד יְחַבְּרוּ שְׁאֵלוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה שֶׁלַּהֵן לא פְּשׁוּטָה (כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַמְיֵין סְתָם כָּךְ תְּשׁוּבָה וְלַעֲנוֹת, צָרִיךְ לְדַיֵּיק). בִּגְלַל זֶה אֲנִי מַמְלִיץ לָכֶם פָּשׁוּט לא לַחֲשֹׁב יוֹתֵר מִדַּי אֶלָּא לַעֲקוֹב אַחֵר מַעֲשָׂיו שֶׁל אַבָּא.
מִכָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאַבָּא שָׁאַל הוּא הֵבִין רַק דָּבָר אֶחָד: שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא יְחַפֵּשׂ דִּמְיוֹן הוּא לא יִמְצָא וְלָכֵן לא מְשַׁנֶּה אֵפוֹא הוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ!
חזרה לקטע הרגיל:
זֶה הִסְפִּיק לְאַבָּא וְהוּא הֶחְלִיט לָצֵאת לְטִיּוּל בִּרְחוֹבוֹת. מִכֵּיוָון שֶׁהָיָה אִישׁ מַעֲשִׂי הוּא נַעַל נַעֲלַיִים וְשָׂם עַל עַצְמוֹ סְוֵודֶר (הָיָה טִיפָּה קָרִיר בְּחוּץ). לָקַח אַרְנָק וְטֶלֶפוֹן נַיָּיד וְיָצָא לְדֶרֶךְ.
הוּא הֶחְלִיט שֶׁאִם הוּא לא יוֹדֵעַ לְאָן לָלֶכֶת אָז הוּא יִתֵּן לְמַזָּל לְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ. פַּעַם, כשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד קָטָן, מִישֶׁהוּ לִימֵּד אוֹתוֹ מִשְׂחָק מוּזָר שֶׁדַּוְוקָא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי הוּא הָיָה פָּשׁוּט וּמוּבָן:
לוֹקְחִים מַטְבֵּעַ וְקוֹבְעִים מֵרֹאשׁ. אִם יוֹצֵא צַד ´עֵץ´ אָז הוֹלְכִים יָמִינָה. אִם יוֹצֵא צַד ´פָּלִי´ אָז הוֹלְכִים שְׂמאלָה. לֹא מְרַמִּים גַּם אִם כָּל הַזְּמַן יוֹצֵא אוֹתוֹ צַד שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ וְאָז הוֹלְכִים בְּסִיבוּבִים.
לַמִּשְׂחָק הַזֶּה קוֹרְאִים פְלִיפּ וּמִי שֶׁמִּשְׂחָק בּוֹ הוּא פְלִיפִּיסְט.
אַבָּא לָקַח מַטְבֵּעַ (תְּנַסּוּ אֶת הַמִּשְׂחָק אִיתּוֹ, זֶה כֵּיף, אֲבָל רַק בְּלִיוּוּי שֶׁל מִבּוֹגֵר) וְהִטִּיל לַאֲוִויר. יָצָא ´עֵץ´. הוּא פָּנָה יָמִינָה עַד לְפִינַּת הָרְחוֹב. שׁוּב הַטִּיל מַטְבֵּעַ וְשׁוּב יָצָא ´עֵץ´. אַבָּא קְצָת הִתְאַּכְזֵב כִּי הוּא קִיוָּוה שֶׁהַמַּטְבֵּעַ תִּקַּח אוֹתוֹ לְאֵיזוֹ מִסְעָדָה נֶחְמָדָה בַּצַּד הַשֵּׁנִי, אֲבָל הוּא הֶחְלִיט לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הַמַּטְבֵּעַ וּפָנָה שׁוּב יָמִינָה.
בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית הַמַּטְבֵּעַ הוֹבִילָה אוֹתוֹ שְׂמאלָה יָשָׁר לְרַמְזוֹר. לא הָיָה קַר מִדַּי וְלָכֵן לְאַבָּא הָיָה אֲפִילּוּ נֶחְמָד. אַחֲרֵי כַּמָּה זְרִיקוֹת הוּא שָּׂם לֵב שֶׁהוּא מִתְרַחֵק מֵהַבַּיִת וְשֶׁבָּקֶצֶב הַזֶּה הוּא לא יַסְפִּיק לַחֲזוֹר בַּזְּמַן לַאֲרוּחַת עֶרֶב. אֵין דָּבָר, הוּא הֶחְלִיט, אֲנִי תָּמִיד יָכוֹל לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ בְּדֶרֶךְ אִם אֲנִי מְאוֹד רָעָב.
אֲבָל הַמַּטְבֵּעַ הֶחְלִיטָה, כְּנִרְאֶה, שֶׁהָעֶרֶב הוּא לא יאכַל. הִיא הִרְחִיקָה אוֹתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִכָּל מָקוֹם שֶׁגָּרִים בּוֹ אֲנָשִׁים. הוּא הִגִּיעַ לְמָקוֹם חָשׁוּךְ וְלא כָּל כָּךְ נָעִים.
אַבָּא קְצָת הִתְרַגֵּז: אִי אֶפְשָׁר לִסְמֹך עַל הַמַּזָּל, רַק רָצִיתִי לְהַגִּיעַ לְאֵיזוֹ אֲרוּחָה טוֹבָה.
בְּכָל זֹאת אַבָּא הֶחְלִיט לא לְרָמוֹת בַּמִּשְׂחָק וּלְהַמְשִׁיךְ לְאָן שֶׁהַמַּזָּל (אוֹ הַמַּטְבֵּעַ) יוֹבִיל אוֹתוֹ.
שָׁעָתָּיִים אַחֲרֵי כֵּן אַבָּא הָיָה מְאוֹד רָעָב. גַּם מְאוֹד עָיֵיף. הוּא לא הָיָה רָגִיל לָלֶכֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בִּמְקוֹם שֶׁהוּא לא מַכִּיר, כְּשֶׁהוּא לא יוֹדֵעַ לְאָן הוּא צָרִיךְ לְהַגִּיעַ. מֵרוֹב רָעֵב אַבָּא הִתְחִיל לַחֲשׁב שֶׁהַמַּטְבֵּעַ עוֹשֶׂה לוֹ אֶת זֶה בְּכַוָּונָה.
בָּרוּר שֶׁזֶּה לא הָיָה הֶגְיוֹנִי. זוֹ לא הַמַּטְבֵּעַ אֶלָּא רַק הַמַּזָּל. אֲבָל הָרָעָב וְהָעֲיֵיפוֹת הָיוּ גְּדוֹלִים וְלָכֵן אַבָּא לא הִצְלִיחַ לַחֲשֹׁב לְגַמְרֵי בְּהִיגָּיוֹן. בְּתוֹךְ הָראשׁ שֶׁלּוֹ רָצוּ שְׁתֵּי מַחְשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת:
- זוֹ סְתָם מַטְבֵּעַ, זֶה סְתָם מִשְׂחָק. אִם בָּא לְךָ לְהַפְסִיק אָז תַּפְסִיק וְתַחֲזוֹר הַבַּיְתָה.
- זֶה אָמְנָם סְתָם מְשַׂחֵק, אֲבָל מָה אִם הַמַּטְבֵּעַ תּוֹבִיל אוֹתִי לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ, חֲבָל לְפַסְפֵס אִם הִגַּעְתִּי עַד לַכָּאן.
- אַתָּה לֹא מַגְזִים? הַמַּטְבֵּעַ הַזּוֹ לא מוֹבִילָה אוֹתְךָ לְשׁוּם מָקוֹם... אַתָּה מַחֲלִיט לָלֶכֶת לְפִי הַמַּטְבֵּעַ וְלא הַמַּטְבֵּעַ מַחֲלִיטָה לְאָן תֵּלֵךְ.
- אֲבָל אִם הַמַּטְבֵּעַ מוֹבִילָה אוֹתִי בְּכַוָּונָה לַשֵּׁם? וּמָה אִם לא אֶשְׁמַע בְּקוֹלָהּ וְאַפְסִיד מַשֶּׁהוּ? וּמָה אִם לא אֶשְׁמַע בְּקוֹלָהּ וְהִיא תַּעֲנִישׁ אוֹתִי?
אַבָּא לא שֵׁם לֵב שהוּא הִתְחִיל לְדַמְיֵין. כִּי בִּשְׁבִיל לַחֲשׁוב שֶׁהַמַּטְבֵּעַ יְכוֹלָה לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ אוֹ שֶׁהִיא תִּרְצֶה לְהוֹבִיל אוֹתוֹ לְמָקוֹם מְסוּיָּם צָרִיךְ לא מְעַט דִּמְיוֹן.
אֲבָל אַבָּא הָיָה כָּל כָּךְ עָיֵיף וְכל כָּךְ רָעָב שֶׁהוּא לא חָשַׁב גַּם עַל זֶה. הוּא רַק הִתְחִיל לְדַמְיֵין דְּבָרִים מַפְחִידִים שֶׁל לַיְלָה.
כֹּל עֵץ נִרְאֶה לוֹ עֲנָק מִפְלַצְתִּי שֶׁרוֹצֶה לִפְגוֹעַ בּוֹ.
כֹּל רַחַשׁ נִשְׁמַע כְּמוֹ קוֹלוֹ שֶׁל רוּחַ רְפָאִים.
עֵינַיִים נוֹצְצוֹת שֶׁל חָתוּל תּוֹעֶה נִדְמוּ לוֹ לְחַיָּה מְסוּכֶּנֶת שֶׁרוֹצָה לִטְרֹף אוֹתוֹ.
אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע, הַדָּבָר שֶׁהֲכִי הִפְחִיד אוֹתוֹ הָיָה, מָה יִקְרֶה אִם הוּא יַפְסִיק לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הַמַּטְבֵּעַ וְיַתְחִיל לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה.
להמשך הסיפור לחצו כאן
פרק ד´
חזרה לפרק הראשון לחצו כאן
פרק א´
נושאים לדיון והפעלה עם ההורים
א -
האם יש אנשים שמאמינים שלמטבע יש השפעה על החיים? הרבה אנשים מאמינים שלחפץ מסוים יש השפעה מיוחדת. חפצים אילו משמשים, לעתים כקמעות. אחד מאמין בחמסה, אחר בניר קלף עם ברכה ואבא מאמין במטבע.
ב -
מה גרם לאבא להשיג דמיון כנראה שהפחד, העייפות והרעב, בשילוב עם הרצון לדמיין משהו, עשו את שלהם. בנוסף, בלילה הרבה יותר קל לדמיין דברים מאשר ביום כי מה שקשה לראות דורש יותר דמיון ומחשבה (לכן עם ספר מדמיינים יותר מאשר בטלביזיה)
ג -
מה יקרה לנו אם נחליט להיות פליפיסטים? אם ההחלטה היא לחיים אז זה רעיון לא ממש מוצלח. לא טוב להשאיר כל החלטה ביד הגורל ועדיף לשקול את המצב בעצמנו. במטבע הסיכויים הם תמיד 50/50 אבל בחיים יש שיקולים נוספים שהופכים צעד מסוים לבעל תועלת יותר גבוהה מצעד אחר. אם בכל זאת אתם מאוד מתלבטים וההתלבטות גוזלת מכם זמן יקר ומיותר, ואינכם מסוגלים להעריך לאיזו החלטה יש יותר יתרון, תזרקו מטבע ותנסו להיות שלמים עם ההחלטה שבחרתם.
להפניות
למידע אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן:
אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות ניתן ללחוץ כאן:
לימודים בתמורות
להורדת עלון מפורט על תמורות
להורדת מצגת סיור מודרך בתמורות
לסיפורים נוספים עבור ילדים ונוער
לעמוד הבית של תמורות